למשקולנים ולשרירנים יש, לכאורה, עיסוק זהה: שניהם מניפים משקולות, מפתחים מאסת שריר ומשתתפים בתחרויות. אך פה מסתיים הדמיון. משקולנים הם אתלטים. שרירנים הם פרפורמרים.
כאתלטים, משקולנים בדומה לאצנים עוסקים בפעילות אנאירובית של כוח מתפרץ. הגוף עבורם הוא אמצעי, לא מטרה; אמצעי להנפת המשקל הכבד ביותר. לעומתם, שרירנים כפרפורמרים עוסקים בפיתוח שרירים במטרה להציגם לראווה. הגוף, חיטובו ופיסולו, אינו אמצעי עבורם אלא המטרה.
הניגוד בין האתלטיות של משקולנים לשואו של השרירנים מתבטא במדידת התוצאות. מדליות זהב, כסף וארד מוענקות במשחקים האולימפיים למשקולנים בהתאם למדד אובייקטיבי: המשקל שהניפו. לעומתם, ההכרזה על "מר אולימפיה", המנצח ב"אולימפיאדה" של השרירנים, נעשית ע"י חבר שופטים, כמו בתחרויות בישול ו"כוכב נולד", בהתאם לדעתם. מדד ההצלחה של משקולנים הוא אובייקטיבי, ושל שרירנים סובייקטיבי.
ההבחנה בין משקולן לשרירן משתקפת גם בעולמות אחרים. בעולם העסקים, משקולן הוא היזם שמבטל את האגו שלו מפני שיקולים עסקיים ומתמקד במטרות הביזנס. הוא נמדד עפ"י התוצאות האובייקטיביות של העסק. לעומתו, השרירן הוא יזם שעוסק בניפוח שריריו העסקיים למען יראו וייראו, ונמדד ע"י חבר שפוטיו על-פי נפח שריריו.
השרירן העסקי מתמקד באגו כפרפורמר, עוסק בהתחככות עם שועי עולם, בצבירת כוח ויחצנות של קבלת פרסים, מתן תרומות לקהילה ובהרצאות TED . רדיפת הפרסום, הכבוד והכוח מניעים את ניפוח שריריו העסקיים. הוא מקיף את עצמו בלהקות מעריצים ומעודדים. לעתים הוא בליין, לרוב נהנתן ותמיד סלב, שנמצא 24 שעות ביממה במרכז הבימה, מכור להערצת הקהל, ממתג את עצמו לדעת.
וככל שהוא ממריא על כנפי הדונג של הערצת ההמון, כך הוא הופך את מעריציו לשפוטים של הצלחותיו וממעיט בתוצאות האובייקטיביות של מהלכיו העסקיים.
וכך נפער הפער בין המדד הסובייקטיבי של ביצועי השרירן העסקי לבין המדד האובייקטיבי של תוצאות עסקיו: ככל שהתוצאות ירודות יותר, כך מתפחלצים מעריציו למלא את החלל הריק בתוכן יחצני. בשלב כלשהו בפולחן האישיות ומסע היחצנות, גם המדד הסובייקטיבי של מעריצי "כוכב נולד" עסקי אינו מסוגל עוד להתמודד עם הכישלון האובייקטיבי של התוצאות העסקיות. ואז זונחים המעריצים את כוכב השביט, הדונג נמס והוא מתרסק אל קרקע המציאות.
המשקולן העסקי ממוקד במטרה עסקית חיצונית לעצמו; ומתאמן בשלושת שלבי היזמות העסקית: הרמת הפרויקט מהרצפה, דחיקתו למציאות העסקית והנפתו למרומי ההצלחה.
משקולנים עסקיים אינם חסינים משגיאות ומטעויות. לעתים המשקל כבד מדי, פסקי-הזמן בין ההנפות אינם מספיקים, האימונים אינם מתאימים, ולעתים בוחרים להשתתף בתחרות הלא נכונה, או שאינם מוכנים דיים.
הדרך להצלחה עסקית זרועה מהמורות ואבני-נגף שכל אחת דיה להכשיל את היזם בהרמת הפרויקט, בדחיקתו ובהנפתו. המהמורה המסוכנת היא ההחלטה על משקל הפרויקט העסקי ודרך מימונו. אך אבן-הנגף המסוכנת היא האגו של היזם. יזמות עסקית מוצלחת מחייבת התמודדות עם הראשונה וסילוק האחרונה.