מחול תיאטרלי עמוס במיוחד: להקת קולבן דאנס עם מופע חדש

אמיר קולבן מעמיס קצת יותר מדי על המופע החדש של להקתו קולבן דאנס. ועדיין, היצירה "צ'רלי מנדלבאום", שעוסקת בגבולות ובטריטוריות, מותחת קו מעניין בין צ'קפוינט צ'רלי בברלין לשער מנדלבאום בירושלים

היצירה החדשה של להקת המחול קולבן דאנס מתחילה מבחוץ. הקהל המתכנס ברחבת התיאטרון זוכה למפגש בלתי אמצעי עם הרקדנים. אלה מניחים לקהל למלא את תפקידו המסורתי בתחילה, כצופים אדישים, מתפעלים, מתלהבים אפילו, אך בהמשך הרקדנים מאמצים להם "קורבנות" מקרב הקהל כמשתתפים פעילים, למרבה מבוכתם, ולשמחתם לעתים - במסורת תיאטרון רחוב.

היצירה "צ'רלי מנדלבאום", שתעלה בשבוע הבא במופע בכורה בתיאטרון ירושלים, עוסקת בגבולות ובטריטוריות. כבר השם שנבחר לה שאול משני מעברי גבול מפורסמים, צ'קפוינט צ'רלי בברלין ושער מנדלבאום בירושלים. החיבור בין השניים, שהפך אותם לשמו של אדם בדוי, הוא רק אחד ממשחקי ה"נדמה לי" שמבקש הכוריאוגרף, אמיר קולבן, להנחות דרכם את צופיו.

משחק נוסף הוא זה שבו הרקדנים מתפוצצים מצחוק למול עינינו, ללא סיבה, כשאנו עולים במדרגות לתפוס את מקומנו. אחר כך הם מגיחים לבמה מבין שורות היושבים באולם. קשה לפספס אותם, התלבושות שעיצבה חגית אביר כל-כך שובות לב ומלאות הבעה, שלמרות שאינן אחידות, הן מייצרות זיהוי מיידי של "הלהקה" לעומת הקהל. התלבושות הן גם מרכיב דינמי בהצגה. הן נתלשות, מופשטות ונלבשות, כחלק מהעלילה, שאינה נרטיבית וציריה יוצרים תפניות חדות.

אינו יודע שובע

קולבן עצמו אחראי על עיצוב הבמה ופסקול, ועושה עבודה מצוינת בבחירות מינימליסטיות בחלל. כך, למשל, במשטח ענק שנראה כמו אשד של נייר אריזה חום, קמוט בשוליו, שהופך למסך תלוי ומתפקד כנוף אדיש, מדברי ופיוטי, לפעולות הרקדנים. אולם בניגוד לאיפוק המאוד מוצלח שהוא נוהג בסביבה הוויזואלית והצלילית של המופע, במחול עצמו הוא אינו יודע שובע.

ההגדרה "מופע מחול תיאטרלי" אינה מספיקה, והוא רוצה שנראה במופע גם מחאה. את זו הוא מזין בקמפיין סטיקרים חביב אך לא מוסבר, שקורא לצופים לתמוך במחול (בסיסמאות כמו "להקות מחול לא נחוצות לאיש ולכן צריך להמציא אותן"). מטרה ראויה כשלעצמה, אבל למה לשכנע את המשוכנעים, וגרוע מכך, לבלבל אותם?

הרקדנים טובים, אתלטיים ונאים. הם עוברים ברהיטות בין התפקידים שהם ממלאים לסירוגין. כך, בסצנה אבסורדית במיוחד, מופיעה דמותה התקיפה של "ניצן המילואימניקית", ומחלקת פקודות לכמה מהיושבים בקהל. אולם תוך כדי נאומה הצבאי הנחרץ והמגוחך היא נתקפת עוויתות-מחול מתיילדות, כשמושמעת מוזיקה מלווה ביללות חתולים.

המופע עוסק, כאמור, בגבולות ובטריטוריות, בין הבמה לאולם, בין חוץ ופנים, בין האישי והחברתי. אך כמי שלקח על עצמו לחדד את המודעות לקיומם של גבולות, באמצעות ערעורם וחצייתם, תוכל היצירה רק להשתפר אם גבולותיה יתחדדו. המחשבה המקורית, הרצון להסעיר ולטלטל, צריכים גם הם לדעת קצת גבולות. ולשמור משהו לפעם הבאה.

הרקדן והכוריאוגרף אמיר קולבן הקים את "קולבן דאנס" לפני 17 שנה, והיא פועלת עד היום במרכז ז'רר בכר בירושלים. הוא עצמו מלמד באקדמיה למוזיקה ולמחול ומשמש ככוריאוגרף הלהקה, שמופיעה בהצלחה בארץ ובעולם.

בכורה בתיאטרון ירושלים, יום ה' 9.1.14 בשעה 20:30; מרכז סוזן דלל, תל-אביב, מוצ"ש 11.1.14, יום ה' 6.2.14, בשעה 21:00