נתחיל מהסוף. 2014 תהיה שנה נפלאה. טובה מאי-פעם. אבל לא לכולם ואולי גם לא בכלל. האם נהיה מאושרים יותר ב-2014? הטוב, הרע והמכוער של 2014.
הטוב
נחיה יותר שנים. תוחלת-החיים הממוצעת בעולם חוצה את גיל ה-70. הוספנו כ-20 שנה ב-50 השנה האחרונות.
נחיה ברווחה גדולה יותר. התוצר לנפש בממוצע לכל אדם על כדור-הארץ חוצה את קו ה-12,000 דולר לאדם. פי 6 מהמספר בשנת 1950.
נהיה יותר דמוקרטיים. מספר המדינות הדמוקרטיות בעולם עלה כבר ל-90, והוא ממשיך לעלות.
נביס את הבורות. שיעור יודעי קרוא-וכתוב בעולם חצה את קו ה-84%. מספר הצעירים יודעי קרוא-וכתוב עד גיל 15 נושק ל-90%.
נביס את המלריה, השחפת ואת הפוליו. מאז שנת 2000 מספר מקרי המלריה בעולם צנחו ב-45%; ומאז 1990 הורדנו ב-45% את מספר מקרי השחפת. השנה אנו מצפים לראות את הודו נקייה מפוליו. בשנת 1988 היו בעולם 125 מדינות עם פוליו, והיום הבעיה צומצמה ל-3 מדינות: אפגניסטן, פקיסטן וניגריה.
נוריד את הרעב ואת העוני הקיצוני. ב-20 השנה האחרונות הורדנו ביותר מ-50% את מספר האנשים החיים בעוני מחפיר וברעב קשה, עם הכנסה של פחות משני דולר ליום. העולם מתקדם בצעדים גדולים להשגת היעדים שקבע האו"ם לשנת 2015. ירידה דרסטית באחוז ובמספר האנשים הרעבים על כדור-הארץ.
נמתן את גידול האוכלוסייה. מממוצע של 5 ילדים לאישה בשנת 1965, ירדנו היום ל-2.5 ילדים בממוצע לאישה, ונראה שהמספר ממשיך לרדת.
נלמד ונשכיל יותר. חצינו את קו שש שנות הלימוד בממוצע לאדם; היום כל תלמיד בעולם שוהה 779 שעות בממוצע בשנה בבית-ספר. ב-2014 נהיה משכילים אף יותר.
העולם יהיה שליו יותר. רצח, מלחמות, מקרי אונס ואלימות ממשיכים להיכנע לסדר העולמי ולקידמה. בשנת 2012 עמד הממוצע העולמי על 6.9 מקרי רצח ל-100,000 אלף איש. באפריקה נרשם ממוצע של 17 נרצחים ל-100 אלף איש; לעומת אוקייניה - עם 2.9 בלבד. כלומר, העולם נעשה שליו יותר.
הרע
חשש כבד למיצוי משאבי כדור-הארץ. הקידמה גובה מחיר כבד ממשאבי כדור-הארץ. התחממות גלובלית, דלדול משאבים, זיהום מקורות מים ומזון, אקלים קיצוני. 5 מיליארד אפריקאים ואסייתיים שרוצים לחיות בתנאים דומים ל-500 מיליון אמריקאים ואירופים, יביאו את האיזון העדין על כדור-הארץ למבחן אמיתי וקשה שאנו עלולים לא לעמוד בו.
המגיפות עלולות לחזור. נראה כי גם החיידקים והנגיפים עוד לא אמרו את המילה האחרונה. כלומר, מוקדם מדי עדיין להכריז על ניצחון והדברת המגיפות.
מישהו ילחץ על הכפתור. אף שרמת האלימות והמלחמות נמצאת בירידה מתמדת, והעולם נעשה שליו יותר, הסיכון לשימוש בנשק להשמדה המונית ולהשמדת האנושות בגלל לחיצה על מספר כפתורים, עדיין מטיל אימה על כולנו. שנת 2014 מזכירה לנו את שנת 1914. השנה שבה עולם מתקדם ונאור (לכאורה) הביא את עצמו לרצח המוני מאורגן של יותר מ-20 מיליון אנשים.
והמכוער
האדם הבודד. אושר הוא מצב אישי. גם בעולם נפלא, שליו ומתקדם, הסבל של האדם הבודד לא מוקל בשל הידיעה כי לרוב האנשים טוב. להיפך. אושרם של אחרים עלול להעצים את הסבל הפרטי. יותר מכך, אושר הוא מצב יחסי.
רווחה כלכלית לא נמדדת במונחים אבסולוטיים אלא במונחים השוואתיים. אם השכר הממוצע במשק גבוה מהשכר שלי, לרוב לא אהיה מאושר גם עם הכנסה של 10,000 דולר בחודש. אם השכן שלי גר בדירת 200 מ"ר עם נוף לים, סביר להניח שלא אהיה מאושר ב-100 מ"ר שלי. וגם אם אוכל 5 ארוחות מזינות ביום, אני עלול לחוש רעב כשאסתכל על המנות בפייסבוק.
אי-שוויון ופערים.
במונחי שוויון האנושות נסוגה לאחור במהירות מפחידה. ממחקר שפרסם ב-2009 ברנקו מילנוביץ' מהבנק העולמי עולה, כי מדד הג'יני, המודד אי-שוויון, עולה בהתמדה כבר מאות שנים. רווחה, קידמה ושפע כלכלי שיפרו אמנם את מצבם של כולם, אך באותה עת הגדילו את אי-השוויון. וכך, רבים מרגישים עניים יותר ויותר, אף שבמונחים אבסולוטיים יש להם יותר ויותר. העולם דוהר לקראת שפע כלכלי, מדעי ובריאותי יותר, אך זאת יחד עם מדדי אי-שוויון גבוהים מתמיד.
הפנים של האנשים הקטנים. החשש הוא שאנו עלולים להפוך את הסטטיסטיקה למפלטו של הנבל. יש עדיין אנשים רעבים.
יש עדיין קורבנות של אלימות, הזנחה והפרה של זכויות אדם. יש עדיין מצוקה קיומית. ב-2014, ניתן והגיעה השעה להפסיק למדוד את הקידמה האנושית במספרים הגדולים, ולהתחיל להסתכל יותר בפנים של האנשים הקטנים.
ולמען הסר ספק, אני לא מציע לחסל את אי-השוויון אני מציע להקטין אותו.