סכסוכי ירושה באלפיון: טקטיקה, אמוציות ומלחמת התשה

הסכסוך בין אלמנתו של רו"ח ברייטמן ז"ל לילדיו, כמו גם סכסוך הירושה בין ילדיו של יולי עופר, מבהירים את ייחודה של הצוואה כמסמך משפטי שאינו חסר נשמה

הקרב שמנהלת אלמנתו של רו"ח יגאל ברייטמן נגד בניו מאפיין משפחות עשירות רבות. לצד שנושל מהירושה אין מה להפסיד והסיכוי לזכות בנתח מהעיזבון שווה את הסיכון שבניהול התביעה. גם היורש מעדיף לרוב להתפשר, כדי לא לנהל הליכים משפטיים במשך שנים ארוכות.

הסכסוך המשפטי בין אלמנתו של רו"ח ברייטמן ז"ל לבין ילדיו, להם הוריש את כל הונו, נפרס לאחרונה על פני עמודי העיתונות. כך גם סכסוך הירושה שניטש בין ילדיו של יולי עופר המנוח, שהתקוטטו על הצוואה האחרונה מ-2008, בה הוריש לבתו, ליאורה עופר, את השליטה בחברת "עופר השקעות".

בשני המקרים נראה על פניו כי לא ניתן להטיל דופי בכשרותו של המנוח לערוך צוואה ולהחליט למי ברצונו להוריש את רכושו. הכלל הראשון בדיני ירושה הינו: זכותו של כל אדם לקבוע למי ברצונו להוריש את רכושו לאחר מותו. בתי המשפט, בכל הערכאות, העלו זכות זו כראשונה במעלה כאשר דנו בהתנגדויות לצוואות שהוגשו.

לצד הזכות לקבוע מי יהיו יורשיו, דואגת שיטת המשפט שלנו לפסול צוואות שנערכו תחת השפעה בלתי הוגנת, תלות ו/או אי-כשירות מנטלית. מאחר שהמצווה אינו יכול להעיד, נוהגים בתי המשפט לתת צווי גילוי רבים שמאפשרים להתחקות אחר מצבו של המנוח בזמן עריכת הצוואה או על תלותו במי שנהנה ממנה.

כלל נוסף וידוע הוא שאדם אינו יכול להוריש יותר ממה שיש לו. שאלת היקף העיזבון היא שאלה שנדונה לא מעט, בעיקר ביחס לתביעות אלמן או אלמנה המבקשים מבית המשפט פסק דין הצהרתי שיקבע כי מחצית מרכושו של המנוח שייך להם מכוח חזקת השיתוף, או מכוח זכותם לאיזון משאבים בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג.

נראה כי שאלת היקף עיזבונו של רו"ח ברייטמן תהא השאלה האמיתית בה יעסוק בית המשפט בתביעת אלמנתו, שכן די ברור שלא היה פגם בצוואתו. לעניין זה עולה השאלה אם ערכו בני הזוג ברייטמן הסכם ממון ומה היה תוכנו. אם 20 שנות נישואיהם הקנו לאלמנתו זכויות ברכושו, היא תהיה זכאית לזכויות אלה, למרות צוואתו, וזאת מכוח זכותה הקניינית. ילדיו יוכלו לרשת בהתאם לצוואתו רק את חלקו ברכוש המשותף ולא את חלקה של אלמנתו.

יחד עם זאת, אם חתמו בני הזוג ברייטמן על הסכם ממון הקובע הפרדה רכושית מוחלטת, אז נשאלת השאלה מדוע בכלל מתנהל הליך משפטי בין האלמנה לילדיו? ובכן, במצב זה באה לידי ביטוי הטקטיקה המשפטית ומלחמת ההתשה: הליכים משפטיים בכל הנוגע לירושה, צוואה או היקף העיזבון של אדם נמשכים שנים ארוכות.

במקרים רבים התיק לא מסתיים בפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, אלא מוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, שבירורו אורך גם הוא לא מעט זמן. בדרך-כלל, בכל אותה תקופה לא ניתן לממש את העיזבון או לפעול בו.

לצד שנושל מהירושה או מהצוואה אין מה להפסיד, למעט עלויות ההליך המשפטי. ככל שהיקף העיזבון רחב יותר, הסיכוי לזכות בנתח ממנו שווה את הסיכון שבהפסד הכספי.

שיקול נוסף הוא הסיכוי להגיע לפשרה. לעיתים גם הזוכה, על-פי הצוואה, אינו מוכן לקנות את הסיכון שהצוואה תיפסל, או שאינו מעוניין לממן הליכים משפטיים ארוכים ויקרים, במהלכם לא ניתן יהיה לממש את העיזבון. לכן, מעדיף היורש להתפשר או להפריש חלק מהסכום לטובת קניית הסיכון, חיסכון בעלויות או סיום מהיר של ההליך המשפטי, כדי שיוכל לממש סוף-סוף את העיזבון.

ראוי לציין כי אותן תביעות טקטיות, שמטרתן להתפשר לצורך קניית סיכון וחיסכון בעלויות וזמן, נתקלות לעיתים בתגובה רגשית, שחוסמת כל סיכוי להתפשר. כאשר הקשר בין המנוח לזוכה על-פי צוואתו היה קשר רגשי עמוק או כאשר המניעים לנישול היו מניעים רגשיים, שיקולי זמן וכסף נדחקים לעיתים הצידה.

על מנת להמחיש זאת ראוי לצטט מדברי בית המשפט העליון ביחס למשמעותה הרגשית של הצוואה: "הצוואה היא מסמך מיוחד במינו. היא מסמך משפטי, אך מסמך זה אינו חסר נשמה. הוא כמו מכתב אישי אחרון, ביטוי של משאלות, אהבות, רגשות ואף חשבונות, היוצאים ממעמקי לבו של אדם המהרהר במותו ובמה שיקרה אחרי מותו. כאן צופה הוא אל התחנה האחרונה של חייו - והראשונה שאחרי מותו. כאן הניסיון האחרון שלו לעצב את חייהם של הנשארים אחריו, ולמצער - להשפיע עליהם. כאן תקוותו האחרונה לחיות בזכרונם באהבה ובהכרת-תודה.

"קשה פרשנותה של צוואה מפרשנותו של כל מסמך משפטי אחר. אין היא כפרשנותו של חוק, שצור מחצבתו, ההליכים שקדמו לחקיקתו ומטרותיו ותכליותיו ידועים. אין היא כפרשנותו של חוזה שהצדדים לו, בדרך-כלל, בין החיים, והם או הנסיבות מעידים על הכוונות והתכליות שעמדו ביסודו.

"כאן מונח לפנינו דף נייר שבתוכו גלומים דבריו של המנוח, ואנו, שמצווה עלינו לקיים את דבר המת, עלינו לשמוע את קולו, להבין את דבריו ולהטות אוזן לבנות הקול המשתמעות מתוך דבריו".

■ הכותבת היא בעלת משרד המתמחה בדיני משפחה וירושה.