"עונת הפרסים" - כך מכנים בהוליווד את פרק הזמן שבין טקס פרסי גלובוס הזהב לבין טקס פרסי האוסקר. עונה קצרצרה, בת פחות מחודשיים, שאליה נשואות עיני כל התעשייה. דומה כי הכול בהוליווד מרוכז בה, במן ציפייה משכרת, שכן מדובר בעונה שבה ייקבעו מסמרות: בעוד אנחנו, בני-התמותה, זמניים - יוקרת האוסקר היא לנצח.
העונה נפתחה אמש (היום, ב', לפנות בוקר, שעון ישראל), עת נערך טקס גלובוס הזהב החגיגי בלוס אנג'לס. השנה התארכה עונת הפרסים עד למעמד טקס פרסי האוסקר, שייערך ב-2 במארס, כך שהמועמדויות הסופיות לאוסקר טרם נקבעו.
לא נמסרה סיבה רשמית להתארכות המפתיעה, אך הסברה הרווחת היא שהאקדמיה האמריקאית לקולנוע החליטה לדחות את טקס האוסקר על מנת לעכב את ההכרזה על המועמדויות, מתוך שיקולי עניין ורייטינג.
בראייה לאחור, גלובוס הזהב הוא מעין חזאי של הזכיות בפרסי האוסקר (שלא לומר - משפיע באופן ישיר), מה שמביא באופן טבעי לירידת עניין ומתח בקרב הקהל, ולאחוזי צפייה לא גבוהים של שידור הטקס עצמו.
אלא שההחלטה להמתין עם פרסום המועמדויות עד לאחר התוצאות בגלובוס הזהב עשויה למזער את ההשפעה רק אם יהיה קיים שוני בין המועמדויות של גלובוס הזהב לבין אלה של האוסקר. כעת, כשתוצאות זוכי גלובוס הזהב ידועות, תפרסם האקדמיה את רשימת מועמדויותיה, וההשערה שלי היא כי השוני בין רשימות המועמדויות אינו רב.
בראיון שהעניק בסוף השבוע לתקשורת האמריקאית, אמר סטפן פרבר, יו"ר תא המבקרים הזרים בהוליווד - הגוף הבוחר את הזוכים, כי גלובוס הזהב דווקא נוטה שלא לחזות נכונה את זוכי האוסקר.
לדבריו, "הבחירות שלנו עצמאיות מאוד, מתוך מבט בוחן שבדרך-כלל לא חופף לזרם המרכזי כמו בחירות אוסקר. להרבה סרטים שאנחנו בוחרים לא הייתה ההזדמנות לזכות באוסקר. אולי כי הם היו שנויים במחלוקת או שהיו הרבה מועמדויות. אבל השנה יש לנו סיכוי טוב יותר לניבוי, כי יש לנו שני סרטים טובים ובולטים הראויים ביותר לזכייה: 'היא' ו'כוח משיכה'".
אפשר להתווכח על אנינות-הטעם שעליה מצביע פרבר, ואפשר כמובן לחסוך את הוויכוח ופשוט להביט בבחירות ליל אמש: מילא, הבחירה בליאונרדו דיקפריו, כוכב-על אך שחקן בינוני, כשחקן הטוב ביותר בקומדיה/מיוזיקל.
אך אי-אפשר שלא להשתומם לנוכח ההתאמה לקטגוריה: "הזאב מוול סטריט" הוא קומדיה או מיוזיקל? הוא לא זה ולא זה. גם אם את הסרט מלווה בנימה משועשעת (ובכך, בין השאר, חולשתו), אין זה אומר שמדובר בז'אנר הקומדיה. הסרט הוא דרמה לכל דבר ועניין. אפשר, לצורך העניין, להגדיר אותו כמותחן או כסרט אימה, וזה יהיה כוזב באותה מידה.
חזרה גנרלית לאוסקר
אם לסכם את הטקס ואת תוצאותיו, מותר יהיה לקבוע כי מדובר היה בחזרה גנרלית לקראת טקס האוסקר. הפתעות, כך נראה, לא יהיו, שכן דעתם של המבקרים וכתבי הקולנוע ברחבי העולם הייתה כמעט אחידה.
הסרטים שזכו בקטגוריות המובילות בגלובוס הזהב, "12 שנים של עבדות" ו"כוח משיכה", הם בדיוק שני הסרטים המובילים המועמדים לפרסי ה-BAFTA (המקבילה הבריטית לטקס האוסקר האמריקאי, שתתקיים בסוף השבוע).
נכון הוא שיצירות מופת רבות מתוצרת אמריקה לא יצאו לקולנוע בשנה האחרונה, אבל תמימות-הדעים הזו - סימון שניים מהסרטים הפחות משכנעים שיצאו השנה לקולנוע כסרטים הטובים ביותר השנה - מעורר את החשש שחוסר טעם הוא עניין נרכש.
הבחירה באלפונסו קוארון, במאי "כוח משיכה", כבמאי הטוב ביותר, היא בחירה שמלמדת על העדר חוש ביקורת. אפשר לאהוב או לא לאהוב את הסרט, אבל לא ניתן להתעלם מהפגמים המובהקים שבו.
אמנם זהו סרט מרהיב עין, אך גם שטוח, דל עלילה וחסר אמירה, עם משחק לא אמין של השחקנית הראשית (סנדרה בולוק). איך בכלל ניתן להשוותו ל"מקום בתוך היער" - סרטו הכמעט מושלם של דרק סיאנפראנס, שלא היה מועמד באף קטגוריה.
לגבי "12 שנים של עבדות", קשה להשתחרר מהרושם שהסרט נבחר משום התקינות הפוליטית - שהרי הסרט, העוסק בחיי צעיר אפרו-אמריקאי שנמכר לעבדות, בימי טרום מלחמת האזרחים בארצות-הברית, אינו יכול שלא לזכות.
מבחינה פיננסית, נראה כי הזכייה בגלובוס הזהב תסייע לסרט לא מעט מבחינת הכנסות. לא בארצות-הברית - שם הסרט, שיצא בחודש אוקטובר, כבר הספיק לרדת מעל מסכי הקולנוע (הצופים בארצות-הברית לא ממש אהבו, אבל זה ודאי לא מדד איכות) - אך ברחבי העולם, כולל בישראל, הוא מופץ כעת.
"'12 שנים של עבדות' הוא סרט שיצרנו כדי להטיל אור על תקופה חשוכה בתולדות האנושות, שבה בני אדם שימשו כעבדים של בני אדם אחרים אך ורק בשל צבע עורם", כך אמר הבוקר ל"גלובס" ארנון מילצ'ן, ממפיקי הסרט.
"הזכיות הרבות שגורף הסרט, לצד התשבחות מצד המבקרים והאהדה מהקהל, הם שכרנו על המאמץ הרב שעשינו בהפקת סרט זה. כולי תקווה כי הסרט ימשיך ויקצור שבחים בכל פינה בעולם בו יוצג, כך שציבור גדול ככל האפשר ייחשף לפרק בהיסטוריה המודרנית, לתובנות העולות ממנו ויביא לתיקון עוול של אפליות מכל סוג שהן".
"חלום אמריקאי" הוא הזוכה הגדול של טקס גלובוס הזהב לשנת 2014, עם 3 פרסים: הקומדיה הטובה ביותר, השחקנית הראשית (איימי אדמס) ושחקנית המשנה - ג'ניפר לורנס, שבנאום הזכייה שלה סיפרה כי בצעירותה צפתה בסרט שכל-כך הצחיק אותה, שחיפשה בגוגל מידע אודות הבמאי. הבמאי של אותו סרט הוא דיוויד או. ראסל, מי שלימים ליהק אותה לקומדיות "אופטימיות היא שם המשחק" וכאמור, "חלום אמריקאי".
הזוכה הגדולה של פרסי הטלוויזיה היא הסדרה "שובר שורות" עם שני פרסים - עבור סדרת הדרמה הטובה ביותר, ועבור השחקן הראשי (בריאן קרנסטון), שיצטרפו ל-17 פרסי האמ"י בהם זכתה הסדרה ב-5 שנותיה.
