חשיפת פרשת "הרב והניצב" בשבוע שעבר חוללה סערה הן במערכת אכיפת החוק, על כל דרגיה, והן בציבור ובמערכת הפוליטית - ובדין. קשה לחשוב על צומת רגיש יותר במנגנון האכיפה, שכל פגם בו משליך באופן מיידי על כל הדרגים הבכירים הקשורים אליו, הן במשטרה, הן בפרקליטות, הן בדרג הפוליטי.
ההשוואה המיידית הייתה ל"פרשת הרפז-אשכנזי", הנחקרת עדיין בעצלתיים, על-ידי אותה יחידה ארצית במשטרת ישראל, להב 433, שעניינו של מפקדה, ניצב מנשה ארביב, נבדק כעת על-ידי מח"ש. אולם ההשוואה הרלבנטית יותר היא דווקא לפרשת רשות המסים הראשונה, שהמעורבים בה הועמדו לדין, נשפטו ונשלחו לכלא.
פרשת רשות המסים נצרבה בתודעה שלנו כתולדה של חלחול ההכרה הקולקטיבית בקרב כל השחקנים המעורבים - בתוככי רשות המסים ובמערכת הפוליטית האמונה על המינויים הבכירים ברשות - כי קיימים גורמים פרטיים, מחוץ למנגנון הממלכתי, שאצלם נחתכים למעשה הדברים, ובסביבתם מתקבלות ההחלטות. מי שרוצה להתקדם, לזכות בנקודות - יילך אליהם.
על המציאות שהתגלתה ברשות המסים כתב השופט אדמונד לוי כי הייתה זו "התנהלות לא ראויה, בלשון המעטה, שנתנה לגורמים בעלי עניין דריסת רגל והשפעה על גורמים בכירים ברשות המסים".
זה אולי חלק ממקורה של המבוכה המיוחסת כעת לשורת העומדים בראש מערכת האכיפה. במובנים מסוימים, זהו מצב ללא תקדים, מסוג המצבים של "אם בארזים נפלה שלהבת".
בלי להרשיע איש מהחשודים (או "הנבדקים", בטרם החלטה רשמית על חקירה פלילית) בטרם עת, ידוע כי שורת קצינים בכירים, ובהם מפקד להב ניצב ארביב, וראש יאח"ה, תת-ניצב אפרים ברכה, נהגו להסתופף תחת כנסיו של הרב יאשיהו פינטו.
לא רק הם; רבים נהגו כך, ולא רק במשטרה, אלא גם בצמרת צה"ל, בשב"כ, במוסד, ואף בצמרת הזירה העסקית. מי שרוצה להתקדם, מי שרוצה להשפיע - יילך לרב.
זוהי פרקטיקה בלתי נסבלת, שבה מנגנונים ממלכתיים, שחייבים לשמר את עצמאותם, מכפיפים את עצמם לגורמים חיצוניים בעלי השפעה וסדרת אינטרסים שאינם בהכרח תואמים את טובת הציבור.
ואם חצרו של הרב היא צומת סואן של אינטרסים ונקודות ממשק של גורמים בעלי כוח, הרי שתפקיד מפקד להב הוא על אחת כמה וכמה. היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מני מזוז, צוטט בזמנו כמי שנאלץ לשבת בישיבות עבודה עם מי ששימש אז כראש רשות המסים, ג'קי מצא, בשלב שהחקירה נגדו הייתה עדיין סמויה, כדי לא לחשוף אותה טרם זמנה.
היועץ הנוכחי, יהודה וינשטיין, בוודאי בילה לא מעט שעות עבודה בצמידות עם ראש להב, ארביב, שבעניינו הוא נדרש כעת להחליט אם להורות על חקירה פלילית מלאה של מח"ש. זה לא תורם לבריאותו של איש להחליט בעניינו של לובש מדים היוצא ובא בדלתות משרד המשפטים, שלא לדבר על פקטור ה"מה יגידו", שאיננו מאפשר לחיות בשלום באמת עם שום החלטה.
ומה יגידו אזובי הקיר?
מפכ"ל המשטרה, יוחנן דנינו, ספג לא מעט הרמות גבה על סדרת המינויים שערך בצמרת אגף החקירות, לרבות המינויים של ארביב וברכה, באישור השר לביטחון-פנים, יצחק אהרונוביץ'. יכול להיות שהמפכ"ל יידרש לספק הסברים לכך. יכול להיות שגם אהרונוביץ' עצמו יידרש לספק הסברים להזדרזותו להעניק לדנינו שנה נוספת כמפכ"ל.
ומה באשר לחקירות השונות המתנהלות כעת בלהב? מהבדיקה בנושא ביביטורס ועד לפרשת הרפז? ומה יגידו אזובי הקיר? האם משטרת ישראל יכולה להמשיך להחזיק בעליונות מוסרית כלפי נחקריה, כשהיא עצמה נחשפת בקלונה ובעליבותה?
לא פשוט להימצא בימים אלה בנעליו של וינשטיין, שמלבד כל אי-הנעימויות וכאבי הבטן, יצטרך להחליט כיצד לפעול בעניינם של ארביב, ברכה וקצינים נוספים. וכמובן, גם בעניינו של הרב פינטו.
המידע שהובא בפני היועץ מסבך כמה וכמה קצינים, אך ככל הידוע איננו מסייע לפינטו במסגרת החשדות הפליליים נגדו. פעם נוספת ניצבת מערכת אכיפת החוק בפני ימים גורליים.
למרות כל מה שנאמר ונכתב על וינשטיין עד עתה, אפשר שדווקא הימים האלה יחרתו את רישומם על כהונתו כולה.