סותמים לשלמה אליהו את הפה

ואם הוא סבור שעובדי מגדל התאגדו בגלל לחץ, עליו לשתוק?

ברגע אחד נהפך שלמה אליהו למשל, לשנינה, לתקדים, למבחן כוח. מעסיק ראשון במדינה שחוטף צו ביזיון בית הדין לעבודה ואיום בקנס. הוא הדמות שעליה מתחוללת ההתנגשות בין הזכות לחופש ההתאגדות לבין חופש הביטוי של המעסיק.

האמת, מתאים לו. מתאים לו להיות חלוץ, עקשן, דעתן, שוחר צדק וגם מרדן (זה אנחנו אומרים ולא הוא - אז שבית הדין לא ייקח את זה רחוק מדי...). כל חייו היה כזה, הוא ממשיך להיות כזה.

לכן, לא מפתיע שהחליט לערער על ההחלטה מאמש (ב') ולצאת נגדה. מצד שני, די מגוחך לחשוב שדווקא עליו - שליח, עולה חדש באווירה לא מפרגנת, שבנה את הונו במו-ידיו - נפל תיק הניצול לרעה של מעמד בעל שליטה ומעסיק.

המגזר הפרטי עובר לעבודה מאורגנת. זה לא נובעת מהחוזקה של ההסתדרות או העמדות החברתיות-כלכליות שהיא עושה בהן שימוש. האמון בהסתדרות נקרע זה מכבר, נוכח התעסקותה הפוליטית ותמיכתה המסיבית לטובת ארגוני עובדים חזקים ומונופוליסטיים - על חשבון ציבור העובדים הרחב.

ההתארגנות במגזר הפרטי נובעת כל כולה מהניצול לרעה שעשו ועושים מנהלים במשק בכוחם, במעמדם. חלוקת רווחים לא הוגנת, פיטורים שרירותיים בהבזק הודעת פקס. שכר מנהלים שהגיע לרמות בלתי סבירות - גם למנהלים כושלים ונכשלים וגם למי שלא השיאו שום ערך לחברה לבעלי מניותיה ולעובדיה - הוא ההוכחה הבולטת לכך. לכן זו לא תחושה, אלא עובדה.

החוק קובע כי למעסיק אליהו אסור לדבר עם עובדי מגדל על התארגנות, אסור לדבר או לפרסם בעיתונות מה עמדותיו בעניין החברה ועובדיה, אסור לו להתערב במה שקורה ביחסי העבודה בחברה שהוא מנהל ומחזיק במניות השליטה.

גם אסור לו על-פי החוק והפסיקה לדרוש הוכחה לכך שחתימות עובדי מגדל בעניין התארגנות נאספו ביושר, בהגינות, בלי לחץ, בלי מחטפים, בלי הבטחות-שווא, בלי איומים. החוק קובע כי הוא חייב לקבל את זה אוטומטית, למרות - וכך זה נשמע בבית הדין - שיש לו ספקות רבים.

האם החוק הזה הוגן? האם הוא ראוי? הרי כמו שאסור למעסיק לאיים על עובדים, כך גם אסור ליוזמי התארגנות עובדים לאיים על עובדים? ואם בידי ההתארגנות יש כוח אבסולוטי להחתים 30% מהעובדים ולגבש, לעתים לכפות, ועד עובדים יציג והסכם קיבוצי, למה שלמעסיק לא תהיה אפשרות לבדוק את אמיתות ההחתמה, לשאול, להתמודד, לנסות לשכנע, אולי להגיע להסכמים אחרים?

ומה זה הסייג הציני בפסיקה שקובע שברגע שמעסיק מכיר בהתארגנות - מצטמצמות המגבלות החלות עליו, והוא יכול להביא את עמדתו? זה לא מגוחך? יסלח לנו בית המשפט. קודם מבשלים את הבשר, אחר-כך מרשים לשאול אם הוא כשר, טרי ונקי?

ושאלת השאלות: האם התוצאה של ריבוי האיסורים והמגבלות על מעסיקים לא תיצור מצב של יותר ויותר גיוסי עובדים מחברות כוח-אדם?