מעדן של פלפלים

"פלפלים צהובים", יום חמישי 22:00, ערוץ 2 קשת

יהיה מי שיאמר, אולי בצדק, שמאחורי כל שדה פלפלים צהובים שכזה, מסתתרות לא מעט שעות ריאליטי, ושאפילו מרחבי הערבה לא יוכלו לכסות את ערוותו של הערוץ השני. ועדיין, גם אם מדובר לא רק בפלפלים צהובים אלא גם בעלה תאנה, אי-אפשר שלא להפנות עוד מבט אל הסדרה המופלאה הזאת.

על חטאי אני מכה היום: לו היה מישהו מציע לי לצפות בסדרה על משפחת חקלאים מהדרום שבנם הצעיר אובחן כאוטיסט, הייתי משיב לו שהעידן שבו עקבתי בעל-כורחי אחר עלילות חינוכיות שכאלה חלף עם תום ימי שלטון היחיד של הערוץ הראשון.

ועדיין, מדובר לא רק בסדרת הדרמה המקורית הכי טובה שיש לטלוויזיה שלנו להציע, אלא גם באחת מסדרות הדרמה הטובות ביותר שאני יכול לזכור בשנים האחרונות.

העלילה הלא שגרתית, המשחק הנפלא (עלמה זק, שתמיד החזקתי ממנה קומיקאית מוכשרת, עלתה כאן לדרגת גרסה מקומית של מריל סטריפ, לא פחות), ואפילו פס-הקול שהוא מלאכת מחשבת של מוזיקה עברית במיטבה - הופכים את "פלפלים צהובים" למוצר טלוויזיוני ששואף לשלמות.

בפרק שישודר הערב (ה') לומדים הוריו של עומרי לשחרר מעט ולנסות לתת לו להתקדם בכוחות עצמו, אולי הצעד הקשה ביותר להורים במצבם.

ואגב "מצבם": אחת מנקודות החוזקה של הסדרה הזאת בעיניי היא העובדה שהוא מתעקש שלא להציג את גיבוריו כמסכנים: האוטיזם של בנם הוא חלק משגרת חייהם הנורמלית להפליא, שמלאה בהומור, תשוקות, אכזבות, מחלוקות, ריבים וחלומות.

אם יש מסר ערכי לסדרה הזאת, הרי שהוא מסתתר כאן. מי היה מאמין ש"פלפלים צהובים" יכולים להיות מעדן שכזה?

* ציון: 10

אישה עם מרצ

"האזרחית אלוני", יום שישי 21:30, "יס דוקו"

אפשר שהשקט היחסי שבו התקבל מותה של שולמית אלוני, ללא תרועת הפסטיבלים שליוותה למשל את מותו של אריאל שרון, בן גילה, היא הניצחון הגדול ביותר שלה: לך תסביר לצעירים שחיים במדינה, שלמרות הכול היא עדיין חופשית ודמוקרטית, מדוע צריך בכלל תנועה לזכויות אזרח.

ענת סרגוסטי (בהפקת מודי בר-און וענת זלצר) מנסה לשרטט כאן פרופיל - לא רק של מי שכונתה "הגברת הראשונה של זכויות האזרח", אלא אף של זכויות האזרח עצמן, או ליתר דיוק - במצב שבו היו ב-1957 כשאלוני חיברה את ספר האזרחות הראשון לתלמידי ישראל.

בעידן שבו כבר לא צריך להירשם ברבנות כדי להביא ילד לעולם, לך דמיין מה היה המצב ב-1970, עת ערכה אלוני את טקס הנישואים האזרחי הראשון שלה. ספר לילדיך על מלחמה בעד שוויון לנשים, בימים שבהם אפילו עיתון "הארץ" הליבראלי פרסם טור ייעוץ לנשים שבו נכללו למשל כללי התנהגות נאותה בשעה שהבעל שב הביתה מעמל יומו. נסו להיזכר בזכויות להומוסקסואלים בתקופה שבה נחשבו - לא רק על-ידי הנורמה כי אם גם בחוק, לסוטים של ממש.

גם מי שזוכר את אותה תקופה, ספק אם עצר פעם להתבונן על הדרך הארוכה שעשתה מדינת ישראל בזכותה. הדיוקן הטלוויזיוני הזה מתחקה לא רק אחר השנים הראשונות של אלוני בפוליטיקה, עת לדבריה לא זכתה לפרגון מגולדה מאיר שקנאה בגזרתה הצעירה, אלא גם אחר ההמשך: הקמת רצ שהייתה לאבן הפינה של מרצ, שהייתה שותפה בכירה לממשלה שעשתה הכי הרבה למען אלה שלא יצביעו עבורה לעולם.

* ציון: 9