הגילוי שעשוי לשנות לחלוטין את המין האנושי

ברגע שנבין איך בדיוק נוצרת תודעה מתוך תהליכים כימיים, המין האנושי כבר לא יהיה מה שהיה, קובע חוקר הפסיכולוגיה פרופ' מריו מיקולינסר ■ בראיון ל"ליידי גלובס" הוא קובע: "זה יהיה מין שיוכל לשלוט במוח בצורה מושלמת, ואנחנו מתקרבים לשם מאוד"

- פרופ' מריו מיקולינסר, האם אנחנו תוצר של טרנזקציות כימיות במוח?

"בהחלט. אבל גם הכימיה שלנו משתנה. מצד אחד, אירוע חיצוני יכול לשנות את הפעילות הכימית במוח שלנו ברגע נתון, ובכך לשנות את התודעה, המחשבות, ההחלטות והפעולות שלנו. מצד שני, המחשבות וההחלטות הרצוניות שלנו הן גם ביטוי של פעילות כימית במוח, ובהתאם לכך הן יכולות לשנות את התגובה הכימית האוטומטית של המוח לאירועים חיצוניים".

פרופ' מריו מיקולינסר, 56, מחוקרי הפסיכולוגיה המזהירים בארץ ובעולם, הוא דיקן החוג לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי הרצליה. בגיל 35 היה הפרופסור הצעיר ביותר בארץ לפסיכולוגיה ופרסם מאז מאות מחקרים בתחום, שהקנו לו שם עולמי. ב-2004 קיבל את פרס א.מ.ת על תרומה יוצאת דופן בחקר האישיות והפסיכולוגיה.

הוא מביא כדוגמה מצב שבו אנו עומדים מול לוח הציונים בנוגע למבחן חשוב מאוד, ומגלים שקיבלנו ציון נמוך. "החשיפה הזו יכולה לשנות את הפעילות הכימית של המוח באותו רגע, ולגרום לנו לחוש עצב, לחשוב מחשבות שליליות על עצמנו והעתיד שלנו, אולי אף לוותר על הלימודים. אבל אם מול הציון הנמוך בלוח הציונים אנחנו אומרים לעצמנו משפטים חיוביים, מחשבות אלו יגרמו להפרשה של חומרים כימיים אחרים, שיפעלו נגד החומרים שהשתחררו עקב האירוע החיצוני. כלומר, אנו בעצמנו יכולים לשנות באופן רצוני את התגובות המוחיות האוטומטיות".

- אנחנו יודעים לגרום לעצמנו לשחרר אנדורפינים במוח.

"דופמין הוא נוירוטרנסמיטור שמשתחרר במצבים חיוביים כמו הישג, אושר, סיפוק, כשאתה משיג משהו ומתקרב למטרה. במוח פועלות שתי מערכות. הראשונה היא מערכת הישרדותית שמתגוננת, מערכת העכבה ההתנהגותית, שגורמת לאנשים להיות רגישים לעונשים, לסכנות ולמלכודות, והופכת אותם ערניים לסביבה. זו מערכת שגורמת לפחד, חרדה, כעס, עצב, אשמה ובושה. דומיננטיות של המערכת הזו יוצרת אישיות נוירוטית. מצד שני, האישיות הזו אדפטיבית. ללא המערכת הזו היו טורפים אותנו, לא היינו מגיבים טוב להיררכיה.

"המערכת השנייה היא מערכת של מפעילנות. היא מפעילה אותנו, ובתמורה מקבלת תגמול חיובי של פאן, הישגים ואושר. מבחינה כימית זו המערכת הדופמינרגית. הדופמין גורם לנו לפעול. יש לזה גם ביטוי אישיותי - אקסטרווגנטיות (מוחצנות)".

מנטליזציה וקריאת מחשבות

המנגנון של 'ביופידבק' שבו מטופל מצליח לווסת את הפעילות המוחית על ידי פידבקים פיזיולוגיים של המערכת העצבית, עובר עתה שדרוג נוסף. היום תופס תאוצה הנושא של 'פידבק דיאדי', המאפשר לייצר ויסות של העירור העצבי של הילד באמצעות ההורה. "אדם שנמצא בעוררות יתר או בחרדה גדולה יכול לווסת את עצמו על ידי תרגילי הרפיה, הרגעה, שוקולד, או בכיוונים פחות אדפטיביים - דרך אלכוהול או סמים. אבל ילד צריך מישהו אחר שיווסת בשבילו. זה מכריע. אצל הורים רגישים זה בא באופן אוטומטי, אבל אצל הורים אחרים צריך ללוות את זה טכנולוגית ומקצועית.

"תוך 3-4 שנים יהיה צמיד שימדוד פעילות קרדיו וסקולרית, ויעקוב אחרי המערכת הסימפתטית של הילד. להורה יוצמד שעון שיעקוב אחרי הנתונים הנשלחים מגופו של הילד ומאותתים על מצבו. כל פעם שהמערכת רואה שהילד מתחיל סימנים של עוררות יתר - ההורה יקבל צפצוף שיגרום לו לפעול להרגעת הילד. זה יביא ללמידה מה עוזר לוויסות ההתנהגות של הילד. יש בזה המון כוח.

"אנחנו מתקרבים בצעדים גדולים ליכולת לשלוט על הרבה תהליכים מוחיים. במצבים חברתיים זה יכול להיות מנוצל לרעה".

- במשא ומתן זה כלי רב עוצמה.

"במשא ומתן תוכל לראות איפה צריך להוריד את טון הקול כדי להשיג תוצאות טובות יותר. אתה לומד לשלוט על העוררות שלך, על אילו כימיקלים ישתחררו, איך לגרום לצד השני לשחרר יותר דופמין כדי שיחתום על העסקה. זה מייצר לך הרבה מאוד כוח ושליטה בסיטואציה.

"בעתיד יהיו חיישנים שיקלטו את הבעות הפנים של הצד השני, את תנוחת הגוף שלו, את טון הקול, ויתרגמו את זה להתקדמות במשא ומתן. תקבל באוזנייה דיווח - 'עכשיו הוא כועס', וזה יגרום לך לעשות כל מיני פעולות כדי למנוע הידרדרות, או פיצוץ המשא ומתן, ולהפך - לקבל איתות שהצד השני מעוניין בעסקה. אלה דברים שאנחנו עושים אינטואיטיבית כל הזמן, אבל אנחנו עושים המון טעויות".

- כלומר, נוכל בעצם, לקרוא מחשבות.

"כן. כל השיטות ששולטות על המוח של עצמך זה 'מיינד רידינג' של העצמי, מנטליזציה. ברגע שנבין איך בדיוק תודעה נוצרת מתוך תהליכים כימיים, המין האנושי כבר לא יהיה מה שהיה. זה מין שיוכל לשלוט במוח בצורה מושלמת, ואנחנו מתקרבים מאוד. תהיה לנו יכולת לשנות ולתקן את עצמנו. זה יהפוך אותנו ליצירה אחרת לגמרי".

*** הכתבה המלאה - במגזין "ליידי גלובס" הנמכר ברשת סטימצקי