האירוע שהתרחש היום (ה') הוא הסיוט של המערכת הפיננסית והרגולטורים בישראל - נפילה של מערכת מחשוב שאינה מאפשרת לאזרחים לבצע פעולה בסיסית של תשלום בכרטיסי אשראי.
הרגולטורים ומערכות הביטחון משקיעים לא מעט מאמצים למנוע תרחיש שכזה, כשהחשש הוא מפני פיגוע כלכלי בדמות מתקפת סייבר שתבוצע על-ידי מדינה עוינת. מה שאירע הבוקר הוא ככל הנראה תקלה ולא מזימה זדונית, ועדיין האפקט זהה - פאניקה.
בשורה התחתונה, ב-10% מבתי העסק בישראל לא ניתן היה לשלם בכרטיס אשראי למשך כ-3 שעות. לא נעים, אבל בהחלט לא אסון. ועדיין, הסערה סביב התקלה הזו הייתה גדולה.
ראוי לציין כי התקלה בשב"א ובריטליקס לא הייתה חייבת להתגלגל לאירוע שבו במשך כמה שעות לא ניתן לשלם בכרטיס אשראי בחלק לא מבוטל מבתי העסק, אם רק המודעות למערכות גיבוי ולצורך בהן הייתה גבוהה יותר.
בפני בתי העסק ניצבו כמה אפשרויות: ראשית, ניתן לבצע עסקאות אוף-ליין, לדוגמה סליקה ידנית כפי שבעבר היו סולקים. החיסרון בשיטה זו הוא שאין אישור בזמן אמת על יכולת הפירעון של הלקוח ועמידתו במסגרת האשראי.
אפשרות נוספת היא שבתי העסק יחזיקו כגיבוי, במקביל לקופה הראשית, גם מכשירי סליקה קטנים וזולים יותר של החברות הקטנות. אמנם לא ניתן לבצע פונקציות מתקדמות עם מכשירים אלה, כגון ניהול מלאי, ואולם בשעת חירום בהחלט אפשר להשתמש בהם.
כמו כן, מרגע שהתברר מקור התקלה, פתרון פשוט היה להשתמש בקובץ ישן יותר שנשלח בימים הקודמים ולא בקובץ האחרון ששלחה שב"א.
לקח מרכזי מהמקרה הזה הוא שגם בחברות גדולות, מתקדמות ומנוסות תקלות יכולות לקרות, וחשוב שיהיו אמצעי גיבוי זמינים למקרים שכאלה, מודעות להפעיל אותם ונהלים ברורים.