המדינה פיצתה עבריין בסכומי-עתק בשל רשלנות תנ"צ אפרים ברכה

רשלנות קשה וניהול חקירה שלא כדין על ידי תת-ניצב אפרים ברכה, כיום מפקד יאח"ה, בגיבוי פרקליטה בכירה מפרקליטות מחוז תל-אביב (פלילי), הביאו את המדינה לשלם "סכום נכבד" של מיליוני שקלים לעבריין שתבע את המדינה, בעקבות חשיפתו לשורה של עבריינים - כך נחשף הערב (ד') בפסק דינו של בית המשפט העליון, שהתיר, לאחר התדיינות ממושכת שארכה שנים ארוכות, לפרסם את פרטי הפרשה, הגורמת מבוכה קשה לכלל מערכת אכיפת החוק, ובפרט למשטרת ישראל.

השופטים חנן מלצר, ניל הנדל ונעם סולברג נענו לבקשת עיתון "הארץ" והורו לפרסם חלקים מפסק דינו של שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב עמירם בנימיני, שדן בתביעה שהגיש העבריין כנגד ברכה, כן תמצית מדוח בדיקה שנערכה בהוראת בית המשפט העליון והיועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, לאחר שהתברר כי המשטרה הסתירה חומרים קריטיים מהפרקליטות ומבית המשפט.

הפרטים הנחשפים כעת על התנהלותו של תנ"צ ברכה מטילים צד כבד על ההחלטה לקדמו לתפקיד ראש יאח"ה ביולי 2013, ועל מידת התאמתו לתפקיד הבכיר והרגיש. באחרונה נקשר שמו של ברכה גם לפרשת הרב יאשיהו פינטו. פינטו טען כי ברכה קיבל ממנו טובות הנאה כספיות ואחרות לאורך שנים, ובסופו של דבר החליט וינשטיין להגיש כתב אישום נגד פינטו באשמת ניסיון לשחד את קצין המשטרה.

"שיחק משחק כפול"

ברכה, ששימש כראש צוות בימ"ר תל-אביב שחקר את התיק שבו הועמד לדין העבריין, שתבע בהמשך את המשטרה והפרקליטות על סך 70 מיליון שקל, ספג בינואר 2012 ביקורת חריפה מהשופט בנימיני: "יש צדק בטענת התובע כי ברכה הוליך אותו שולל, בכך שנתן לו להבין כי הוא אינו מתושאל כחשוד. ברכה שיחק משחק כפול עם התובע. ברכה לא הזהיר את התובע לגבי זכויותיו כחשוד, בנוסח המקובל או בכל נוסח אחר, ואין מדובר בטעות או בדבר מקרי".

לדברי השופט בנימיני, "ברכה הפר את חובתו הבסיסית כחוקר. גירסתו של ברכה הייתה מגמתית ולא תמיד מבוססת על עובדות... שוכנעתי כי ברכה נהג שלא כדין... ברכה לא נהג כפי שחוקר משטרה מיומן וזהיר היה נוהג".

קצין משטרה בכיר בדימוס העיד במשפט שבו נתבעה המדינה ואמר: "המקרה של אפרים ברכה היה מין יום כיפור למערכת מסוימת של המשטרה... אני מעריך את אפרים ברכה, עם כל הכבוד לו, אצלי ביחידה הוא לא היה נשאר יום אחד".

יצוין כי בעת שפסק דינו החלקי של בנימיני היה מצוי בדיון בעליון, ובעקבות התפתחויות נוספות, החליטה המדינה לחתום על הסכם פשרה עם העבריין, שבמסגרתו שולם לו "סכום נכבד" (על הסכום המדויק ופרטי ההסדר ממשיך לחול צו איסור פרסום).

הצדדים אף סיכמו כי כל קביעותיו של בנימיני בפסק הדין החלקי באשר לרשלנותו של ברכה ואחריות המדינה הם חסרי תוקף אופרטיבי, אך השופט בנימיני שאישר את ההסדר הסתייג מכך ואמר כי אינו יכול לבטל החלטה שהוא עצמו נתן.

"סדרת תקלות בלתי מוסברת"

תביעת המיליונים הוגשה על-ידי העבריין כנגד תנ"צ ברכה, הפרקליטה אושרה גז מפרקליטות תל-אביב (פלילי), המשטרה והפרקליטות, בעקבות הפרשה הפלילית שאירעה בשנות ה-90 ושעליה חל עדיין חיסיון.

העבריין הורשע על-פי הודאתו בתיק פלילי חמור, אך בהמשך טען כי לא ידע שנחקר כחשוד, וכי אם היה יודע שהוא עתיד לשמש עד תביעה נגד חבריו העבריינים, לא היה משתף פעולה בחקירה. הוא אף טען כי נגרמה לו נכות נפשית תפקודית.

בפסק דינו החלקי של השופט בנימיני הוא קיבל את טענות התובע לעניין הרשלנות וקבע כי ברכה וגז התרשלו, וכי המדינה אחראית לנזקיו.

המדינה ביקשה לערער על ההחלטה לעליון, בנימוק שלא נפל רבב בהתנהלותם של אנשי המשטרה והפרקליטות בפרשה, ואולם הערעור נדחה. בהמשך הוחזר התיק למחוזי לדיון בשאלת הנזק, ואולם לפרקליטות התגלו ראיות חדשות, שהיו ברשות המשטרה והוסתרו מהפרקליטות ומבית המשפט.

לטענת המדינה כיום, ראיות אלה היו יכולות להביא את השופט בנימיני למסקנות שונות בתכלית בשאלת הרשלנות והאחריות.

בעקבות זאת החליטה המדינה להגיע להסדר פשרה כספי עם התובע, ושילמה לו סכום נכבד "לפנים משורת הדין". לטענת המדינה, הפשרה לא התבססה על נושאים הקשורים להתנהלותו של ברכה.

מאוחר יותר ביקש עיתון "הארץ" להתיר פרסום חלקים מהתיק ולצמצם את צו איסור הפרסום הגורף.

בתום הליך משפטי מטלטל שארך שנתיים, ניתן פסק הדין שקיבל חלקית את עמדת העיתון והתיר את הפרסום, משיקולים של זכות הציבור לדעת ועיקרון פומביות הדיון.

הן המדינה והן העבריין התובע התנגדו לפרסום - לכאורה בשל חשש לחייו של העבריין אם תשוב הפרשה ותקבל פרסום. המדינה אף התנגדה לפרסום שמותיהם של תנ"צ ברכה ועו"ד גז - לכאורה מחשש שכך תזוהה הפרשה הפלילית שבה היה מעורב העבריין.

ואולם השופט מלצר קבע: "בעולם המודרני דהיום הן עיקרון פומביות הדיון והן חופש העיתונות מחייבים פרסום דברים שנשמעו, או הוגשו לבית המשפט, גם אם נחשפים בגדרם מחדלים, או שיש בהם ביקורת על רשויות השלטון".

במהלך האירועים מינה וינשטיין את עו"ד אריה רוטר, לשעבר היועץ המשפטי של השב"כ, כבודק חיצוני מטעמו, כדי שיידרש ל"מכלול הכשלים הנוגעים לסוגיית הראיות החדשות".

שופטי העליון רמזו כי הסתרת המידע על-ידי המשטרה מזכירה "ימים רחוקים שקיווינו שלא ישובו עוד" - רמז לפרשת השב"כ.

הדוח הסופי של רוטר הוגש לפני כחודשיים, ובו נקבע כי "המשטרה כשלה בהעברת כלל המידע הנדרש לניהול המשפט (האזרחי)". רוטר קבע כי מדובר ב"שרשרת כשלים" שמקורה ברשלנות ולא בקנוניה, אך ציין כי "החשד לקונספירציה במקרה זה - היה לו בסיס של ממש, נוכח סדרת התקלות הבלתי מוסברת בפרשה".

עוד קבע רוטר כי אילו הראיות הנוספות היו בפני הפרקליטות בעת ניהול התביעה האזרחית, סביר ביותר להניח שהיה בהן כדי להביא לשינוי מסקנותיו של בית המשפט המחוזי.

‎המדינה: "פעלו במקצועיות ובסבירות"

פרקליטות המדינה ומשטרת ישראל פירסמו הערב הודעה משותפת, ובה נאמר כי "בית המשפט קבע קביעות רשלנות הן ביחס למשטרה והן ביחס לפרקליטות. עמדת המדינה הייתה ועודנה כי תנ"צ אפרים ברכה, עו"ד אושרה גז והממונים עליהם פעלו במקצועיות ובסבירות.

"בדוח שהגיש עו"ד רוטר לאחרונה נקבע כי סביר להניח שאילו הראיות החדשות היו בידי הפרקליטות במועד ניהול התביעה, היה בהן כדי לשנות את הקביעות שבהחלטת הביניים.

"נדגיש כי קביעות בתי המשפט וכן טענות נוספות שהועלו נגד מינויו של ברכה לתפקידו הנוכחי כראש יאח"ה נבחנו על-ידי המשטרה, פרקליט המדינה לשעבר והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה (ייעוץ), שלא מצאו כי יש מניעה משפטית למינוי".

פרקליטיו של תנ"צ ברכה, עורכי הדין רונאל פישר, מירב משען ואפרת ברזילי, מסרו: "פסק דין סופי שניתן בפרשת הסוכן קובע כי בעקבות ראיות חדשות שהתגלו, אין תוקף לקביעה כאילו נפל רבב בהתנהלותו של תנ"צ ברכה, וכי אין לפסק הדין שפורסם כל משמעות. עובדה היא שהן מפכ"ל המשטרה והן השר לביטחון הפנים אישרו את מינויו של תנ"צ ברכה לתפקיד ראש יאח"ה ואישרו את קידומו, בהחלטה ברורה שלא הותירה כל ספק כי תנ"צ ברכה פעל באופן המקצועי והנכון ביותר לכל אורך החקירה". (ע"א 4244/12).