משמונה יוצא אחד

היוזמה לתת לציבור להכריע מי יהיה הנשיא היא רק חצי ספין

האורות בלשכות ראש הממשלה ושר החוץ דולקים בשבועות האחרונים עד השעות המאוחרות. בישיבות הקדחתניות מועלים רעיונות יצירתיים בנושא המהותי כל-כך לעתיד מדינת ישראל. לא, לא מדובר במו"מ עם הפלשתינים ובמסמך קרי, אלא בסוגיה הרת גורל הרבה יותר: איך למנוע מסילבן שלום ומרובי ריבלין להיכנס למשכן הנשיא בחודש יולי.

אחרי שהתאכזבו מנתן שרנסקי ודוד לוי שהבינו שאיתם אי-אפשר לנצח, הציג ליברמן את מועמדותו של עוזי לנדאו, ונתניהו מנסה לקדם יוזמה להעביר את הבחירה בנשיא לציבור ובינתיים להאריך לפרס את הכהונה בשנה, או במילים אחרות לעשות את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב - לדחות את קבלת ההחלטה.

שתי היוזמות נמצאות על השולחן ונראה שלשתיהן יש אותו הסיכוי להתממש. לנדאו ירוץ, אבל הסיכוי שיעפיל לסיבוב השני שווה לאפס, וגם לתוכנית השנייה סיכויים נמוכים במיוחד, בגלל סד הזמנים, העדר ייתכנות פוליטית ובעיקר לנוכח התנגדות פרס לקחת חלק בחגיגה הדמוקרטית שנעשתה על גבו ונועדה להעביר את הבחירה בנשיא אל העם.

את מופע החימום לרעיון שנהגה בלשכת רה"מ אפשר היה לראות כבר ביום שישי שעבר בכותרת הראשית של "ישראל היום", על פיה רוב הציבור תומך בהעברת בחירת הנשיא לעם. זו הייתה התשתית לספין החובבני.

אחרי תקופה שקטה יחסית, נראה שנתניהו ולשכתו מתאהבים מחדש בספינים שנשכחו. לא מזמן היה זה הספין האומלל שגרס שישראלים יאלצו לחיות תחת שליטה פלשתינית שנגמר בפארסת ההתנצלות של בנט, אבל הספין של אתמול, שהחזיק פחות מארבע שעות הוא ללא ספק השיא.

היוזמה להעניק לציבור את הזכות להכריע מי יהיה הנשיא היא רק חצי ספין, לא התמונה כולה. כי להגיד לציבור את האמת כולה עכשיו זה כמו להכריח אותו לבלוע שמן קיק. לכן, הוחלט בלשכת נתניהו לפעול בשני שלבים: בראשון, לשנות חוק יסוד ולהוציא מידי הכנסת את הבחירה, ובהמשך, תוך כדי הדיונים בהצעת החוק, להגיע למסקנה שמכיוון שתקציב משכן הנשיא כל-כך גבוה, הגיע הזמן להוריד את השאלטר על מוסד הנשיאות.

פרס יהיה האחרון שיכבה את האור, והסמכויות, הגינונים והכבוד השמורים לנשיא על פי החוק, כמו לחיצת יד ראשונה לאפיפיור בנתב"ג, נסיעות לחו"ל, פגישות מדיניות ברחבי העולם או ארוחת ערב חגיגיות במשכן הנשיא יועברו למעון רה"מ. כי מי צריך נשיא כשיש את נתניהו.

גם אם המאסטר פלאן לא היה עובד, נתניהו היה זוכה בדחיית ההכרעה בסוגיית התמיכה במועמד לנשיאות בשנה נוספת. הסיפור הזה מעיד עד כמה נתניהו, שאי-אפשר לחשוד בו שהוא מחבב את פרס, מוכן לעשות הכול, כולל הכול, רק כדי לדחות את קבלת ההחלטה. כי למה להחליט היום אם אפשר להחליט בעוד שנה, או לא להחליט בכלל. חוץ מזה, הדבר האחרון שהגברת הראשונה רוצה זו מתחרה חדשה. לכן פרס הוא אולי לא הכי לא נוח לנתניהו, אבל הכי טוב לשרה. כי בניגוד לג'ודי או נחמה ריבלין, האישה היחידה שלא גורמת לשרה לקום לכבודה בטקסים היא רעייתו המנוחה של פרס.

אלא שלא עבר פרומיל יום, ופרס שפך מים קרים על הספין המגוחך והצהיר בנחרצות כי את המפתחות למשכן יחזיר במועד המתוכנן ביולי. לו ההתנהלות של לשכת רה"מ הייתה פחות פרטאצ'ית, היו מעדכנים את לשכת הנשיא ברעיון, היוזמה היצירתית לא היה הופכת לספין הקצר ביותר בתולדות הפוליטיקה הישראלית.

תביא חתימה

הבריחה מהחלטה תביא בסוף את נתניהו לקבל נשיא שהוא לא רצה. אם לא יהיו הפתעות, למשכן הנשיא ייכנסו פואד, שלום או ריבלין ושוב ימצא את עצמו ראש הממשלה תקוע עם נשיא שלא חייב לו כלום.

בעוד נתניהו מתייסר, מתלבט, מתחבט ומעלה מועמדים מופרכים, שאר המועמדים עובדים. עד כה, עמד מספר המועמדים הגדול ביותר בתולדות הכנסת שהתמודד לתפקיד היו שלושה. נכון להיום, מקוששים שמונה מועמדים חתימות כדי להציג מועמדותם: לנדאו, שלום, ריבלין, פואד, שכטמן, דורנר, איציק ושטרית, והיד עוד נטויה. לו החוק היה מאפשר יותר מ-12 מועמדויות, אין לדעת בכמה זה היה נגמר.

מלבד פואד, שהציג השבוע את החתימות הדרושות, מתקשים מי שמבקשים להתמודד לאסוף חתימות: בליכוד יושבים על הגדר כי לא רוצים להסתכסך עם אף מועמד; בישראל ביתנו שומרים את החתימות ללנדאו; ביש עתיד ניתנה הנחיה מבעל הבית לא לחתום לאף אחד; בש"ס ממתינים להחלטת הסיעה; החתימות של התנועה שמורות לשטרית במידה שיתמודד; העבודה חתמה לפואד; מרץ והערבים אינם יעד לחתימה עבור מתמודדי הימין; וקדימה? היא התפצלה. ישראל חסון חתם לשכטמן ונותר מופז. מזמן יו"ר סיעת בת 2 מנדטים לא היה כ"כ מחוזר.

ע"פ הערכות, יזכו שתי הדליות, דורנר ואיציק לעלות על המגרש. לאיציק כבר יש חתימה ממרגי (ש"ס), ובשל הלחץ המופעל על לפיד מצד סיעתו להיכנע לתכתיבי הדמוקרטיה ולאפשר לחתום למועמדים, יזכו שתיהן בקולות נוספים. ושכטמן? יש לו את חתימתו של חסון ואולי עוד אחת מרחמים. השבוע הוא נצפה נכנס ללשכתו של אחמד טיבי, אלא שהסיכוי שטיבי ינצח בנשיאות גדול מזה של שכטמן.

גם ריבלין ושלום יציגו בסוף חתימות. ללנדאו, שמועמדותו נועדה להסיר מביברמן את הלחץ של שלום וריבלין ולאפשר להם להכריע במי יתמכו רק בסיבוב השני אם בכלל, אין בעיית חתימות אך יש לו בעיה אחרת. בישראל ביתנו חוששים שמאחורי הפרגוד, יזכה לנדאו לפחות מעשר אצבעות.

שיוויון בפטל

"המלצות חלשות, לא ישימות - ספק אם איזשהו חרדי בן 23, עם שניים וחצי ילדים ועלות של קצין בקבע, יגויס באמת לצבא - ומגובות בסנקציות שקל למסמס אותן. ציבור המוחים יחשוב שקיבל את שלו, וכשיתעורר בבוקר... כבר יהיה מאוחר מדי". לא, אלו לא דברי ביקורת שנכתבו על חוק הגיוס שאושר אמש בוועדת שקד. את הדברים האלה כתב לפני כשנה וחצי, העיתונאי דאז עופר שלח במעריב, כשוועדת פלסנר לשוויון בנטל פרסמה את מסקנותיה.

למעשה, את אותם הדברים בדיוק אפשר לכתוב על וועדת שקד, ששלח היה חבר מרכזי בה. כמו רבים וטובים לפניו מגלה עכשיו הח"כ הטרי את הפער בין כתיבה פובליציסטית ביקורתית בעיתון, לבין הפשרות שצריכים לעשות הפוליטיקאים בכנסת.

רוב התומכים בחוק הגיוס משוכנעים שאין כל סיכוי שהוא יעבוד. וכך גם חלק גדול מהחרדים. את התשובה לשאלה למה מעבירה ממשלת נתניהו- בנט- לפיד הצעת חוק שיש לגביה קונצנזוס שהיא לא ישימה, צריך לחפש בתחום הישרדות הקואליציה ולא בתחום השוויון בנטל.

החוק החדש קובע שאם החרדים לא יעמדו ביעדים שנקבעו, ייכנס לתוקפו חוק שירות הביטחון שכולל סנקציות פליליות, כן, אותו החוק שמיושם כיום. ואם היום לא מופעלות סנקציות פליליות, אין כל סיבה להניח שבעוד 3 שנים יעצרו הזינזנות בבני-ברק.

בעברית פשוטה, המשמעות העיקרית של החוק היא מתן פטור ל-30 אלף בני ישיבות משירות ל-3 שנים, ואחר כך חזרה למצב הקיים כיום. ואם את זה מגדירים ביש עתיד הישג, מעניין כיצד מגדירים שם כישלון.

מי שיקבע דרך אגב, מה הם היעדים היא הממשלה, ולכן השאלה היא פוליטית גרידא ולא עניינית. סביר להניח שהיעד ישתנה בהתאם לשאלה אם החרדים יהיו חברים בה או לא.

אמש התלבטו הח"כים החרדים כיצד להגיב. אם יאמרו שהחוק מצוין- לפיד ינסה להחמיר אותו. אם יצעקו גוועלד ויגידו שהחוק לא טוב, לפיד יצא מנצח ומבחינתם זה גם לא יהיה נכון עובדתית. כרגע הם עסוקים בהסתרת שביעות רצונם.

אף חרדי לא יצא נגד לפיד, וזה לא בגלל שהם שומרים הכול בבטן. קולו של דרעי עד כה לא נשמע, גם לא זה של גפני. למעלה מ-80 בקשות הוא קיבל ביממה האחרונה מכלי תקשורת שרצו לראיין אותו אך הוא לא הגיב. אחרי הכול, אין גיוס מיידי, אין סכנת מאסר בשנים הקרובות, ועד 2017, אלוהים גדול.

ח"כים שנתקלו השבוע בגפני בכנסת שאלו למה לא היה זמין בימים האחרונים. 'אתם לא מבינים מה אני עובר', אמר להם, 'אמהות מתקשרות אלי, הרחוב החרדי מאוד מודאג', סיפר גפני שנאלץ להחליף מספר. אחרי אישור החוק הוא נרגע. ככל הנראה, הטלפון יפסיק לצלצל.