נגיד בנק ישראל השביעי ד"ר דוד קליין יוצא במתקפה חריפה על יורשו בתפקיד פרופ' סטנלי פישר. בספר חדש - "הנגיד השמיני של בנק ישראל סטנלי פישר: מה ירש ומה הוריש" (בהוצאת "אופיר ביכורים"), כותב קליין כי "עקב אכילס של מדיניות הנגיד השמיני היה היומרה לנהל את שער החליפין לאורך זמן על ידי רכישת מטבע חוץ שאין לה גבול, ללא תועלת מוכחת ובעלות ניכרת שהייתה כרוכה עם שמירת ריבית ריאלית שלילית תקופות ארוכות וגרמה לניפוח המחירים בשוק הנדל"ן". פישר, נזכיר, כיהן כנגיד בנק ישראל ממאי 2005 ועד יוני 2013.
בין השאר כותב קליין כי בועת הנדל"ן שיצר פישר "כפתה עיוותים על מדיניות הפיקוח על הבנקים בהנחה שהיא דרושה כדי לשמור על יציבותם, וחיזקה את נטייתו המובנית של הנגיד להימנע מצעדים מקדמי תחרות בענף השירותים הפיננסיים בכלל ובבנקאות בפרט".
קליין, שכיהן כנגיד בין השנים 2000-2004, סבור כי חלק מהטעויות של פישר נובעות מ"המציאות האמריקאית ממנה שאב השראה רבה - לרוב בלי לתת את הדעת על ההבדלים בין המשק הישראלי לזה האמריקאי". קליין אף מדגיש כי בניגוד לקודמיו בתפקיד, פישר זכה לחופש ניהולי שכן הוא "ירש בנק מרכזי עצמאי ולכן יכול היה לנהל את בנק ישראל לפי מיטב הבנתו, וכך אכן עשה".
נזכיר, כי פישר, שעזב את תפקידו באמצע הקדנציה השנייה, רכש החל ממארס 2008 כ-50 מיליארד דולר והקפיץ את יתרות המט"ח של הבנק מ-28 מיליארד דולר לכ-78 מיליארד דולר (הסכום נכון לעת עזיבתו ביוני 2013). הנגידה הנוכחית, נציין, ד"ר קרנית פלוג ממשיכה לנקוט באותה המדיניות.
כפי שקליין טוען, לבנק ישראל אין יעד יתרות מוצהר ואף למרות שכבר קבע פעמיים בעבר יעדים (בין 35 מיליארד דולר ל-40 מיליארד; ובין 40 ל-44 מיליארד דולר) - הוא הפר אותם ולכן החליט להפסיק ולקבוע יעד.
כמו כן, אין מחקר או בדיקה שקובעים האם תוכנית הרכישה יעילה ומהי עלותה, אך משנת 2008 הגירעון בהון העצמי של הבנק הוכפל וזינק בכ-25 מיליארד שקל - מרמה של פחות מ-20 מיליארד שקל ב-2008 לרמה של 44.5 מיליארד שקל ב-2012.
בבנק ישראל החליטו שלא להגיב לידיעה.