הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) פירסמה את הנתונים הסופיים של מדד המחירים לצרכן לשנת 2013, שמהם עולה כי האינפלציה עלתה אשתקד רק ב-1.82%.
אמנם האינפלציה בישראל הייתה נמוכה מהיעד הממשלתי, הגבוה, מתחת ל-2%, כשיעד הממשלה הוא בין 1%-3%, כך שעלייה של המדד רק ב-1.8% נחשבת לנמוכה, אולם מנגד, מחירי המזון הוסיפו לעלות בקצב גבוה משמעותית מזה של מדד המחירים לצרכן. מנתוני הלמ"ס עולה כי מדד מחירי המזון עלה בשנת 2013 ב-3.3%, אחרי עלייה של 4% בשנת 2012.
הנפגעים הראשונים מעליות המחירים האלה הם אוכלוסיות חלשות ואוכלוסיות מצוקה הנמנים עם העשירונים הנמוכים, שכן חלק גדול יחסית מההכנסה שלהן מוקדש לרכישת מוצרים בסיסיים ובראשם מוצרי מזון, כך שלא נשאר להם די כסף לרכישת מוצרי צריכה אחרים.
בדרך זו נשחק כוח הקנייה של אוכלוסיות דלות-אמצעים בקצב מהיר יותר מהשחיקה שממנה נפגעת האוכלוסייה העשירה, שנתח רכישת המזון אצלה קטן יותר בסך ההוצאה החודשית שלהן.
פגיעה ממוקדת זו באוכלוסיות החלשות מעצימה את השפעת פערי השכר, כך שגם כאשר הפערים נותרים ללא שינוי, מצבם של מעוטי ההכנסה והיכולת מורע עוד יותר.
כאן עולה שאלת מיליון הדולר - כיצד ייתכן שמחירי הסחורות החקלאיות בעולם יורדים משמעותית, אבל אין לכך ביטוי משמעותי במחירים שאנו נדרשים לשלם ברשתות השיווק? כך לדוגמה, מחיר החיטה המשמשת כחומר גלם למוצרי מזון רבים ירד בשנת 2013 ב-25%; ומחיר הקפה מזן ערביקה צנח ב-54% בשנתיים האחרונות. ואלה הן רק שתי דוגמאות למוצרי מזון שמחירם ירד בבורסות הסחורות, אבל לא ירד בהתאם בסל הקניות שלנו.
הסבר אפשרי לעליית מחירי המזון בישראל הוא עליית המע"מ מ-16% ל-18% בתקופה של שנתיים. עליית המע"מ על מוצרים שהביקוש להם הוא קשיח עשויה להתבטא בעליית מחירם, לרבות מחירי המזון.
הסברים אפשריים נוספים טמונים בעליית מחירי האנרגיה וכן העלייה המדורגת בישראל בשכר המינימום ובעלויות העסקת עובדים, שהביאו להתייקרות עלות העבודה בתעשיית המזון, המבוססת על עבודת עובדים רבים המשתכרים שכר מינימום או מעט גבוה ממנו.
מי שרוצה לטפל ולהוריד את יוקר המחיה בישראל צריך לבדוק ולמצוא הסבר מנומק - איך זה ומדוע מחירי המזון יורדים בעולם, אך לא בישראל.
ייתכן כי בדיקה כזאת תגלה כי ההבדלים נובעים מהחלטות ממשלה להגדלת הרגולציה, המיסוי והביורוקרטיה, שהתקבלו בשנים האחרונות, ושאי-אפשר יהיה לסגת מרובן, דווקא בזמן שהתחרות בענף קמעונאות המזון נמצאת בשיאה - מצב שאומר דורשני.
ייתכן מאוד שכדי להוריד את יוקר המוצרים בתחום המזון יהיה צורך ברפורמות רבות ורחבות, מהלך שאינו יכול להיעשות בשיטת ה"זבנג וגמרנו".
ראוי לתת לדרישות המחאה החברתית להורדת עלויות המחיה עדיפות וטיפול כלל-מערכתי, ולא להסתפק בהקמת ועדות וועדות-משנה, כדי שהמהלכים להוזלת המוצרים באשר הם לא יימשכו שנים.
* הכותב הוא מנכ"ל פריקו ניהול סיכונים והשקעות.