פסק הבוררות בין חברת סקורפיו שבשליטת בני שטיינמץ לבין יוסי לנגוצקי, שבמסגרתו חייב ביולי 2013 הבורר בעז אוקון את שטיינמץ לשלם ללנגוצקי 50 מיליון שקל, יישאר על כנו ולא יבוטל - כך הורתה שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, יהודית שבח, בפסק דין שבו נדחתה בקשתו של שטיינמץ לבטל את פסק הבוררות.
לנגוצקי, בעל השליטה בחברות "תמר חיפושי נפט" ו"ל.י.א. חיפושים", החזיק בזמנו בהיתרים לקידוח באר "תמר", שאת הזכויות בהם מכר לחברת חיפושי נפט בריטית, תוך ששימר בידיו את האופציה לרכוש בחזרה 5% מהמיזם לחיפושי נפט בים התיכון.
בשנת 2005 פרשה החברה הבריטית מהמיזם, ובמקומה נכנסה חברת נובל. לנגוצקי ביקש לממש את האופציה לרכוש 5% מהמיזם, ותר אחר שותף שיממן את הרכישה.
בדצמבר 2000 נחתם הסכם שותפות בין לנגוצקי לבין סקורפיו, שקיבלה 80% מאותם 5% שהיו בידי לנגוצקי. בעקבות קשיים פיננסיים הודיעה נובל לשותפות סקורפיו-לנגוצקי על חילוט זכויותיה במיזם ללא תמורה, חודשיים לפני גילוי מצבורי הגז בקידוח.
לנגוצקי ראה בסקורפיו אחראית לאובדן ההזדמנות העסקית, והצדדים פנו לבוררות אצל אוקון. הבורר הגיע למסקנה כי "סקורפיו הפרה הפרה בוטה, תוך שקילת שיקולים אגואיסטיים, את הוראות ההסכם עם לנגוצקי, המחייב אותה לשיתוף-פעולה ככל הדרוש והסביר כדי לאפשר את צירוף המממן החלופי לשותפות".
הבורר בחן את שאלת המועד הנכון להערכת הנזק, את שווי המאגר ואת ערכו של 1% מהמאגר - שלו היה זכאי לנגוצקי אם השותפות הייתה עומדת בהתחייבויותיה - והעמיד את שווי האחוז הנ"ל על 70 מיליון דולר. על בסיס זה פסק כי לנגוצקי יהיה זכאי לפיצוי בסך 38.5 מיליון דולר, נכון לדצמבר 2011.
בבקשתה לביטול פסק הבורר קיבלה סקורפיו את פסיקתו של אוקון בשאלת האחריות, אך לא בשאלת חישוב הנזק. לטענתה, "הבורר התעלם מכך שהצדדים שללו מפורשות את הזכאות לתבוע אובדן או מניעת רווחים, דהיינו פיצויי ציפייה, במקרה שבו סקורפיו תחליט לפרוש מהמיזם".
ואולם השופטת שבח דחתה את הטענה וקבעה כי היא עומדת בלב פסיקת הביניים של הבורר, בשאלת האחריות, שאותה כאמור סקורפיו מקבלת.
"יש לדחות את ניסיונה של סקורפיו לפרוץ את מסגרת פסק הביניים", כתבה שבח, "ולפתוח מחדש את הדיון בסוגייה זו במסגרת הפרק השני של ההתדיינות, שיוחד לנזק ולפיצוי".
השופטת הוסיפה: "לבד מהבנה למצבה של סקורפיו הסופקת כפיה ותולשת שערות ראשה, בבכותה את החלטתה לפרוש מהמיזם לאחר שנים שבהן הטביעה בו מיליוני דולרים - לא מצאתי שיש בטענותיה עילה מבוררת כלשהי לבטלות פסק הבורר, אף לא לתיקונו או להשלמתו.
"משסקורפיו לא נתנה דעתה להגנת האינטרסים של לנגוצקי, שותפה הנאמן במשך שנים, ופגעה בזכותו לאתר משקיע חלופי - הרי חיובה לפצותו הינו התוצאה המתבקשת, והעובדה שבמקביל זכויותיה במיזם חולטו ונעלמו כלא היו, איננה יוצרת עיוות דין". (הפ"ב 50666/10/13).