עו"ד שגב: לאומי מימן בצורה לא אחראית טייקון ממונף

שגב, המנהל המיוחד מטעם בית המשפט בתיק הפירוק של חברת טאו, טוען כי לאומי גלגל את הפסדי החברה על הציבור בכך שניצל את המידע שהיה ברשותו במטרה לגבות ראשון את החובות המגיעים לו

עו"ד ד"ר יוסי שגב, המנהל המיוחד מטעם בית המשפט בתיק הפירוק של חברת טאו תשואות, הגיש הערב (ב') לבית המשפט המחוזי בלוד דו"ח (תסקיר) חקירות שלו בנוגע לנסיבות קריסת החברה, שבמסגרתו הוא מותח ביקורת חריפה ביותר על התנהלותו של בנק לאומי, ומטיל עליו את האחריות לקריסת החברה.

לפי הדו"ח, "לאומי עשה שימוש במידע פנים שהיה ברשותו בנוגע למצבה הפיננסי המדרדר של טאו כדי לגבות ראשון ובטרם זרמה האינפורמציה לציבור הרחב או אפילו לגופים פיננסיים אחרים, את החובות שהגיעו לו תוך שהוא העביר את הסיכון ואת ההפסדים לקופה הציבורית". שגב מכנה את התנהלות לאומי בנוגע לטאו "התנהגות של אני ואפסי עוד".

לדברי שגב "בנק לאומי נקט (בנוגע לטאו ח"מ) בפעולות שאינן חוקיות ואשר נעשו בעידוד, תמיכה והתווית דרך, על ידי כל הגורמים בבנק ובראשם דירקטוריון הבנק בראשות היו"ר דאז איתן רף והנהלת הבנק בראשות המנכ"ל דאז, גליה מאור".

שגב מבקש מביהמ"ש כי יקבע שלאומי יישא בתשלום לטאו בסך מיליארד ומאתיים מיליון שקל. התביעה מבוססת על תקנה 51 לתקנות החברות (פירוק) המאפשרת להכיר באחריות אישית תאגידית של צד שלישי לחובותיה של חברה.

לדברי שגב בנוסף, לאומי אחראי אישית לכל חבויותיה של טאו המוערכות בסכום של 635 מיליון שקל. בנוסף מבקש שגב מביהמ"ש לכפות על בנק לאומי להחזיר לחברה את מלוא שווים של נכסי החברה נכון למארס 2001 בסך 160 מיליון שקל.

לפי שגב, המסקנות העיקריות של חקירותיו הן ש"בנק לאומי גזל ולקח לעצמו שלא כדין את כל הרכוש והכספים של חברת טאו תשואות (בשמה הקודם - ירדן תשואות) שהציבור החזיק ב-35% מהון מניותיה, עד תומם". הדרך בה נעשתה הגזלה על ידי לאומי, לפי שגב, הייתה "ביצוע 'עסקת חבילה' שכללה מעשי מירמה, הצגת מצגי שווא כוזבים, הטעיה, הפרת חובות אמון ונאמנות, הסתרת מסמכים ומידע ופעולה בניגוד לדין. יתרה מכך, שגב ממליץ להעמיד את לאומי לדין בגין התנהלותו.

הדו"ח משרטט את האופן הקלוקל שבו פעל לכאורה לאומי לאורך הדרך. לדברי שגב, הצעד הראשון היה הענקת אשראי נדיב של אמות מיליוני שקלים על ידי לאומי לקבוצת החברות "גבור" שבעלי השליטה בה היו איתן אלדר ורועי גיל. 280 מיליון שקל מתוך האשראי שימשו למימון רכישת 21.3% מהון מניות חברת הכשרת הישוב, בתקווה שההשקעה תניב רווחים גדולים. לפי שגב, במחצית השנייה של שנת 2000 זיהה לאומי הידרדרות במצבה הפיננסי של "גבור" והוא "החל לפעול בחשאי להקטנת אשראים והגדלת ביטחונות".

לפי הדו"ח, בהמשך, כדי להיחלץ מהמצוקה הפיננסית פנו אלדר וגיל ללאומי וסיכמו עמו על "עסקת חבילה" לפיה הבנק יממן לגבור את מלוא עלות רכישת 65% ממניות ירדן (טאו) "מתוך מטרה לבוז ביחד עם גבור, באמצעות השליטה בירדן, את כל 100% של רכוש החברה ולהעביר את מלוא כספי הביזה, כולל חלקו של הציבור, לבנק לאומי, כדי להקטין אשראים ולחזק ביטחונות של גבור". לפי דו"ח שגב, "ביצוע עסקת החבילה איפשר לקושרים - לאומי, גבור, אלדר וגיל - לגלגל את ההשקעה המופסדת שלהם במניות הכשרת הישוב מחברה במעלה הפירמידה שבה לציבור וללאומי יש החזקות דומות של 5% כ"א, לחברה במורד הפירמידה, שבה הציבור מחזיק כ-35% ושלבנק אין בה החזקות כלל".

לדברי שגב, לאומי נענה להצעת אלדר וגיל תוך שהוא הכתיב להם תנאים אסורים שהוסתרו מהציבור וב-9 בינואר 2001 נחתם הסכם סודי בין אלדר וגיל לבין לאומי ובו תכנון מפורט כיצד יבוזו את הרכוש והכספים של טאו ויעבירו את הביזה לבנק כדי להפחית את חובות גבור לבנק. לדברי שגב, ההסכם הסודי

כלל חיוב של גיל ואלדר להתמנות אישית לדירקטורים בטאו, ואסר עליהם להפסיק לכהן בתפקיד ללא הסכמת לאומי. כן נקבע שכל הפרה של ההסכם תיחשב כהפרה אישית שלהם.

לטענת שגב, ההסכם הפך את גיל ואלדר לא רק לשלוחי לאומי, אלא גם "לאסיריו" ומתן ההוראות לדירקטורים הוא הפרה של הדין. לדברי שגב, הציבור ו"הדירקטורים הלא נגועים" לא ידעו בשלב ההוא שחברתם הפכה ל"מת מהלך". לפי הדו"ח, לאומי דרש מגיל ואלדר שיגרמו לכך שירדן (טאו) תרכוש מגיבור מניות מיעוט של הכשרת הישוב, שהיו שוות באותה העת 190 מיליון שקל במחיר מופקע של 288 מיליון שקל, והחברה פרסמה דיווחים מיידיים "כוזבים ומטעים", לפיהם הבנק אישר לה מימון של 200 מיליון שקל לרכישת המניות תוך שהוסתרו מהציבור, מהחברה וההרשויות התנאים המהותיים ובטחונות האמת שהבנק דרש.

שגב: לאומי גלגל את הסיכון על הציבור

הצגת המצגים הכוזבים, כותב שגב, אפשרה לבנק ולגיבור "לעקוץ" את בנק לפיתוח התעשייה ולפתות אותו לתת לגיבור 80 מיליון שקל תמורת מניות השליטה של גיבור בטאו/ירדן. גם סכום זה, שהתקבל מהבנק לפיתוח התעשייה, טוען שגב, הלך במלואו ללאומי, במטרה לאפשר לבנק להקטין את ההתחייבויות לקבוצת גיבור ואת החשיפה למניות הכשרה ויש בכך משום מרמה כלפי נושים כהגדרתם בסעיף 373 לפקודת החברות.

לפי דו"ח שגב, ועדת הביקורת של לאומי, הדירקטורים הלא נגועים, הציבור, הבנק לפיתוח התעשייה, הבורסה ורשות ניירות ערך כלל לא ידעו שמדובר במצג כוזב שכן בהסכם חשאי בין הבנק לגבור, גיל ואלדר, נקבע שהאשראי שיילקח בפועל יהיה רק 120 מיליון שקל, לשנה אחת וכנגד שעבוד כל נכסי ירדן לבנק. לדברי שגב, פעולות המירמה הללו הצליחו ובסוף התהליך כל רכוש חברת ירדן נמכר, הכספים שהתקבלו הועברו לבנק, והחוב של ירדן ללאומי על רכישת מניות הכשרת הישוב נפרע עד תומו. בצורה זו, מתאר שגב, ירדן, ששווי נכסיה היה 565 מיליון שקל "נמחקה לחלוטין ולבסוף נמכרה לאילן בן־דב במחיר אפסי של 5 מיליון שקל".

במלים אחרות, לפי שגב, לאומי ביצע שלוש פעולות אסורות שנועדו להציל את השקעתו הכושלת ולגלגל את הסיכון אל הציבור. הראשונה, כאשר השתלט על טאו תשואות (ירדן) וגזל סכום של 565 מיליון שקל שהיו בקופתה. השנייה, "עקיצת" הבנק לפתוח תעשיה. השלישית, "גילגול" ההשקעה המופסדת במניות הכשרת הישוב במורד הפירמידה כדי להעביר את ההפסד אל הציבור: "בעת שהתקווה הייתה שמחיר מניות הכשרת הישוב ימריא, הוחזקו מניותיה בגבור ספורט אחזקות שהציבור החזיק ב-5% ממניותיה ולאומי ב-4.9% מהמניות. כאשר זוהתה ההידרדרות הועברו מניות הכשרה לטאו, בה לציבור יש 35% מהמניות. כלומר, זריקת תוצאות ההשקעה הכושלת של הבנק אל הציבור".

לטענת שגב התנהלות לאומי שתוארה כאן היא "חלק מתופעה לא חוקית כללית שנראית כשיטת פעולה של לאומי שיש לעקרה מהשורש". תחילת התופעה, לפי שגב, הינה בבנק שהוא, המממן המרכזי של טייקון ממונף (שגב מכוון לאילן בן דב בעל השליטה לשעבר בטאו. ח"מ) ונותן לטייקון אשראי בדרגת סיכון גבוהה".

בהמשך, כותב שגב, יודע הבנק ראשון מפאת אינפורמציה בלעדית המצויה אצלו את מצבה הפיננסי של החברה ואם חלה הדרדרות במצבה של אחת ההשקעות או יותר, והסיכון שהדרדרות זו תסכן את הטייקון הממונף ולא יוחזרו אשראים שניתנו לפירמידה הממונפת על ידי הבנק המממן והנושים האחרים.

בשלב הבא, כותב שגב, עם איתור ההידרדרות, נכנס הבנק לפעולה "ובטרם זורמת האינפורמציה לגופים פיננסים אחרים או לציבור הרחב, הוא נוקט בדרכים שונות כדי לגבות ראשון את החובות המגיעים לו". לדברי שגב, בדרך פסולה זו פעל בנק לאומי במקרה זה. "כפי שניתן היה לנחש, הדרך הלא חוקית והקלה ביותר היא להעביר את הסיכון וההפסדים לקופה הציבורית", כותב שגב בדו"ח החמור.

בנק לאומי: "טענות דמגוגיות"

בנק לאומי, המיוצג בתיק בידי עו"ד אייל רוזובסקי, הגיב בחריפות רבה לדו"ח של עו"ד שגב ומכנה אותו "אסופה של שקרים, חצאי אמיתות, טענות דמגוגיות ומסקנות חסרות שחר".

לדברי הבנק, "לא בכדי עו"ד שגב הפיץ את הדו"ח לתקשורת ועד עתה לא טרח למסרו לבנק. שגב, שלא סיים לדבריו את חקירותיו, מיהר להגיש דו"ח מופרך וקיצוני, וזאת בסמוך לאחר שהבנק דרש כי יודח מתפקידו בשל היותו נאשם במרמה במשפט פלילי חמור. חלק מהטענות בדו"ח לא הועלו על-ידי שגב מעולם. עד כדי כך מיהר עו"ד שגב לפרסם את "מסקנותיו".

בתגובתו, מבקר הבנק את העובדה ששגב משמש כנמהל מיוחד בתיק טאו תשואות בשעה שהוא עומד בימים אלה לדין בגין העלמת מס. "לאור פסיקת ביהמ"ש העליון, אדם שנאשם במשפט באישום פלילי חמור של מרמה, אינו ראוי לכהן כבעל תפקיד ואינו האדם המתאים לחלק ציונים לאחרים ולייחס מרמה לאחרים, בעיקר כשאין לכך שחר", מסר לאומי.

לגופם של דברים מסר הבנק כי "עד כמה אבסורדיות טענותיו של עו"ד שגב, מקריאה ראשונית בלבד, יעידו שתי עובדות העולות מתוך מסקנותיו חסרות השחר של שגב - שגב טוען כי החלטת ירדן (טאו) לרכוש את מניות הכשרת הישוב הושגה במירמה. עו"ד שגב מתעלם מכך שההחלטה התקבלה על-ידי הדירקטורים הלא-תלויים בחברה אשר מעולם לא טענו שרומו ואשר כל העובדות הרלבנטיות היו בפניהם".

לדברי לאומי, "עד כדי כך כל העובדות היו בפניהם, עד שהיועמ"ש של החברה הזהיר בישיבה בה נתקבלה ההחלטה לבצע את העיסקה את הדירקטורים הלא-תלויים כי "מדובר בעיסקה גדולה מאוד עבור החברה מבחינת היקפה הכספי העולה על הונה העצמי של החברה, לפיה החברה תרכוש את מניות הכשרת הישוב, וכי במקרה כזה, החברה שמה את כל הביצים שלה בסל אחד".

הדירקטורים הלא-תלויים אף אמרו כי "כניסה לעיסקה זו עשויה לחסום את החברה בכניסה לעסקאות חדשות". עו"ד שגב מתעלם מדברים ברורים אלה שנאמרו בזמן אמת ועומדים בסתירה מוחלטת למסקנותיו. באופן אבסורדי טוען עו"ד שגב כי הבנק צריך לשלם את חובות החברה אשר נוצרו בשנים האחרונות, וזאת בגין אירועים משנת 2001 (הרבה לפני שנוצרו החובות) שהבנק לא יזם ולא היה אחראי להם. אין לכך כמובן כל יסוד.

עד כמה אבסורדיות טענותיו של עו"ד שגב תעיד גם העובדה שהוא טוען למרמה שכמובן לא הייתה ולא נבראה שנעשתה כביכול בשנת 2001, כאילו שיש קשר בינה ובין פירוק החברה בשנת 2012. ב-11 השנים מאז ה"מרמה" (שכאמור, לא הייתה ולא נבראה), החברה תפקדה, החליפה בעלים, שילמה חובות, הייתה כשרת פירעון ועשתה עסקים במיליארדים. לא בכדי איש מעולם לא העלה טענת מרמה, שכן מעולם לא היתה כל מרמה. הבנק ילמד את הדו"ח לפרטיו ויגיב באופן מפורט לבית המשפט על כל טענה וטענה הכלולה בו.