לא רק ביפן: טיולים בסימן חגיגות פריחת הדובדבן בארץ

גם בארץ אפשר לחגוג (בקטנה) את פריחת הדובדבן, התפוח והנקטרינה, המפארים את רמת הגולן

דובדבן בעין זיוון

בוסתן בראשית בעין זיוון שבגולן מקיים פעילות לכל המשפחה בסימן פריחת הדובדבן: הפעלות יצירה, סיבוב סוסים לילדים, טיול בעגלה רתומה לטרקטור, פופקורן ותירס חם. בנוסף יוכלו המבקרים לשוטט להנאתם בין העצים, ליהנות מהפריחה המדהימה ולערוך פיקניק בפינות ישיבה מסודרות. הכניסה חופשית, הפעילויות הנוספות בתשלום. 3.92-82, 00:01-00:61, טל' 04-6993612 www.enzivan.co.il

אמנם ה-מקום לחוות פריחה אביבית בכלל ופריחת דובדבן בפרט הוא יפן, שם יודעים לתת כבוד לפריחה, ובימי השיא של פריחת הדובדבן חוגגים המוני בית טוקיו וקיוטו עם שמיכות ועם ציוד פיקניק תחת עצי הדובדבן. אבל גם בארץ יש אופציה צנועה (גם מבחינת המחיר) לחגיגות פריחת הדובדבן. מדי אביב מתכסה צפון רמת הגולן בפלומה צמרירית לבנה של פריחת הנשירים: תפוחים ודובדבנים. עליהם נוספת פריחת הנקטרינה הוורדרדה. אחד המקומות היפים לחוות בו את פריחת התפוח בשיא יפעתה הוא בקעת יעפורי הפורייה, המפרידה בין צפון רמת הגולן לרכס החרמון, ובשולי ברכת רם.

כל הבקעה כולה מדורגת על-ידי טראסות אבן גדולות ונטועה בכל חלקיה. בין המטעים מציצים מכלי מתכת גדולים שנועדו לאגירת מים להשקיה. כדי להגיע לבקעה פונים בצומת מסעדה שמאלה (צפונה) בכביש 98. במקום לפנות שמאלה, לעבר מג'דל שמס והחרמון, ממשיכים ישר, ובצומת הבא, ממש מול הפנייה ימינה לברכת רם, פונים שמאלה, לעבר נבי יעפורי.

יעפורי זה, שעל-שמו קרויה הבקעה כולה, נחשב לאחד הנביאים הדרוזים החשובים ביותר, שנודע בערכי המוסר הגבוהים שלו. בימים אלה הולך ונבנה סביב הקבר מתחם מהודר למדי, הכולל גילופי אבן נאים. ממש ממול, מעברו השני של הכביש, מתקיים מדי יום שוק איכרים שבו מוכרים דרוזים תושבי רמת הגולן מרכולת מקומית של תפוחים, שמן זית, דבש מקומי, לבנה, פיתות טריות, רכז רימונים ועוד.

היכן מטיילים כאן? את היופי אפשר לספוג תוך כדי נסיעה. למעט השביל ההיקפי של ברכת רם (שבמערבו מסומן בכחול-לבן ובירוק, המציינים את שביל הגולן, ובמזרחו מסומן בירוק; אורך המסלול המעגלי כשלושה קילומטרים) אין כאן שבילים מסומנים. עם זאת, בין המטעים פרוסה רשת ענפה של דרכי עפר. ניתן פשוט לבחור אחד מהשבילים, להלך בין המטעים ולהתבשם. אם לא פונים שמאלה לבקעת יעפורי או ימינה לברכת רם, אפשר להמשיך בכביש מזרחה, במעלה הר רם, אחד מהתלים הגעשיים הגבוהים, שממנו תצפיות יפות על כל הסביבה, כולל על סוריה. סופה של הדרך משובש ויש לעשותה ברגל. בכל מקרה מומלץ להצטייד במפת סימון שבילים כי לאורך הדרך כמה פניות והסתעפויות.

צפונית לבקעת יעפורי, על מורדות החרמון, שוכן הכפר מג'דל שמס. מקור שמו בארמית. הוא נקרא כך משום שבשל גובהו יכלו לראות ממנו את זריחת השמש לפני יישובים אחרים, הנמוכים ממנו. ג'סאן רבאח, במקצועו קבלן בניין, גר בפאתיו המערביים של הכפר, ממש מעל כביש הגישה לחרמון. מדי חורף הוא היה משקיף ממרפסתו על טור המכוניות האין-סופי המשתרך במעלה ההר. "למה שלא ילונו אצלנו בכפר", שאל, וגם עשה. כך קם מלון נרקיס (טל' 04-6982961, www.narjishotel.com), שנפתח לפני כשלוש שנים.

במלון, הממוקם בחלקו הגבוה של הכפר (1,200 מטרים מעל פני הים) חדרי אירוח וסוויטות גדולות ואידיאליות למשפחות, מאובזרים במכשירי טלוויזיהLCD עם ערוצי כבלים, פינת קפה ותה, מקרר, ג'קוזי גדול ושירות אינטרנט אלחוטי. בכל חדר ישנה מרפסת רחבה שממנה נשקפים נופי הכפר מג'דל שמס או עמק החולה. ארוחת הבוקר טעימה ואותנטית - ירקות טריים, סלטים מגוונים, מוצרי חלב וגבינות, חלקן בייצור מקומי, תבשילים חמים, שקשוקה, חומוס עם פול ומגוון לחמים ופיתות דרוזיות שנאפים במקום.

רבאח פתח במלון גם בית קפה ובר ראשון בכפר. בהתחשב בעובדה ששתייה חריפה אסורה על הדרוזים הופתעתי ושאלתי אותו כיצד הדבר מתיישב. "זה שאסור, זה לא אומר שכולם לא שותים", השיב, וסיפר כיצד בעקבות הקמת בית המלון ובית הקפה עבר מרכז העסקים של הכפר ממרכזו אל אזור המלון. בזו אחר זו קמו סביבו 15 מסעדות שונות. במקרים מסוימים אין כל קשר בין המטבח הדרוזי למאכלים. כיום אפשר למצוא במג'דל שמס מסעדות המתיימרות להיות מסעדות שף, כמו XO (טל' 052-7244305) ומעידות על החדשנות שפשתה בכפר. המסעדה מעוצבת בסגנון חדשני ומציעה תפריט דרוזי מסורתי בשילוב מנות מודרניות. לא רחוק משם נמצא גרין אפל, בר אירי עם תפריט בשרים, אוכל איטלקי, מגוון סלטים ובר אלכוהולי מגוון.

מלון נרקיס מציע לאורחיו אפשרות לערוך סיור קצר בכפר. במהלך הסיור מבקרים בשתי כיכרות מרכזיות שבהן פסלים של סולטן אל-אטרש ושל אסעד קנג' אבו סלאח, שנלחמו יחד נגד הצרפתים בסוריה. צאצאיו מהווים כיום את המשפחה הגדולה ביותר בכפר, שמונה כ-11 אלף תושבים.

במסגרת הסיור מבקרים בגבעת הצעקות, שמאז שנת 1967 ועד כניסתם של הטלפונים הסלולריים ואמצעי ההתקשרות באינטרנט, שימשה את הדרוזים בני רמת הגולן ואת קרוביהם בצד הסורי לראות, להיראות ולהישמע. למרגלות גבעת הצעקות אפשר לראות את הנקודה בגבול שדרכה פרצו ביום הנכבה לפני שלוש שנים 130 פלסטינים. בכפר מספרים כי השיח'ים המקומיים, שמיהרו להתכנס ולטכס עצה, הם שהביאו לנסיגתם של הפלסטיניים לסוריה, לאחר שקיבלו ארוחה במקום. לא פוסחים בסיור על האופן שבו נחלק הכפר מבחינת עמדות פוליטיות ועל המצב בסוריה, שעליו זורמים דיווחים שוטפים מסטודנטים בני הכפר שלומדים בדמשק.