"עד סוף העולם", יום ג' 21:00, ערוץ 10
הקלישאה גורסת כי "אין הזדמנות שנייה להותיר רושם ראשוני", ולכן שאלת המפתח היא כמה מבין כמעט 27% הרייטינג שהתייצבו להשקת "עד סוף העולם", יתייצבו גם לפרק השני של ריאליטי הגירושים הזה.
לכאורה היו שם, בפרק הראשון, כל המצרכים הנכונים: רעיון מקורי, אמוציות שנדחסות לתוך מזוודה, מנחה שהוא השם החם בסצנה ואפילו גרושות שמצטלמות היטב בביגוד מינימלי - ממש ערב פו"פ בקאנטרי של מערב ראשון, החלום הישראלי בהתגלמותו. אלא שהייתה רק בעיה אחת - זה היה נורא משעמם.
כמובן שלרייטינג הגבוה תרמה ההחלטה התמוהה של רשת לשדר את משחק חצי גמר ליגת האלופות (בשבוע שעבר - כדור השינה בין אתלטיקו מדריד לצ'לסי, הערב משחק אטרקטיבי יותר בין באיירן מינכן לריאל מדריד ועדיין: המכורים צופים ממילא באפיק ה-HD של ערוץ הספורט, הלא מכורים מוותרים לאישה על השלט), אבל ההתייצבות של הציבור לקו הזינוק של הריאליטי החדש מוכיחה שבניגוד למבקרים המצקצקים בשפתיים, בקרב הציבור יש צמא גדול לסוג כזה של תוכנית.
לפיכך, גם אם ינטשו, נניח, 5% מהצופים שהגיעו להשקה את התוכנית, יש עדיין צ'אנס לערוץ 10 להניח את ה"אס" הזה על השולחן ולקוות לטוב.
כדי שזה יקרה צריך יותר "אקשן": יותר דמעות, יותר ריבים, יותר ביקיני, יותר זוגות שנראים כאילו הם מתכוונים לחזור זה לזו - ולעומתם אחרים שנראים כאילו הם עומדים לדקור זה את זה למוות בשברי קונכייה.
נמוך? אולי. אבל הזדמנות שלישית להותיר רושם ראשוני טוב על הצופים כבר לא תהיה, במיוחד כשברקע נשמעים כבר צעדיו השקטים והמאיימים של "האח הגדול".
מכרו אותי בשקל
הימים הנוראים של צופי ליגת האלופות, יום ג' 21:00, ערוץ הספורט
הנה הצעה למועצת הכבלים והלוויין: איסור על מכירת זכויות שידור של מפעלי ספורט מתמשכים מערוצים ייעודיים לערוצי ברודקאסט.
אין חובב כדורגל שלא יודע על מה אני מדבר: עד שהכנסנו לסיסטם את ימי שלישי ורביעי עם מודי, נדב, אבי ושאר האטרקציות באולפן, בשלבים הגבוהים של המפעל נודדים המשחקים האטרקטיביים לערוצי הברודקאסט, בדרך-כלל רשת או ערוץ 10 (בקשת מבינים שספורט בישראל אינו סחורה טלוויזיונית לערוץ שאינו ייעודי).
בהיעדר ההרכב הקבוע, מעמיד הערוץ (כמו ביום שלישי שעבר) אולפן משני ומשמים. למה זה מגיע לנו?