הקניונים נשארים חזקים

גם אם יש להם שחיקה, הם עדיין יכולים להיכנס אלינו עמוק לכיס

לפני שנה נכנס יובל ברונשטיין לתפקיד מנכ"ל קבוצת עזריאלי, ולפני חודשים אחדים מונה ארנון תורן לתפקיד מנכ"ל קניוני הקבוצה. ברונשטיין ותורן הם שתי דמויות הידועות ביחסי אנוש טובים במיוחד. האם שינוי המדיניות של דמי השכירות בקניוני עזריאלי קשור גם בחילופי הגברי בקבוצה? לא בהכרח. ברונשטיין לפחות אומר כי "מדיניות החברה רציפה לאורך השנים".

אבל לא סוד הוא שבקבוצת עזריאלי זיהו זה מכבר את הצורך בשיפור מיידי של מערכת היחסים עם הרשתות הקמעונאיות, שחלקן העדיפו להגביר את שיתוף-הפעולה עם קבוצת הקניונים המתחרה - מליסרון.

ככלל, דמי השכירות הנגבים בקניונים בישראל גבוהים. העובדה שפועל כאן דואופול - קבוצת עזריאלי וקבוצת מליסרון - רק מחריפה את המצב. ללא ספק, מי שמשלם את דמי השכירות בפועל הם אנחנו - הצרכנים. אלה מגולגלים היישר לכיסנו במחיר של כל כוס קפה, חולצה או כל מוצר אחר שאנחנו קונים בקניון.

בעקיפין, דמי השכירות בקניונים מכתיבים גם את המחירים הגבוהים מחוץ לקניונים, וזאת בשל העובדה שהרשתות הקמעונאיות גובות מחירים אחידים בכל רחבי הארץ.

הפחתה בדמי השכירות, כל הפחתה, היא טובה ואפילו מבורכת אם היא תתגלגל לצרכנים. אלא שמדיניות ההפחתה הנוכחית אינה מקיפה, והיא רק מגבירה את האפליה לטובת קמעונאים חזקים, שגם כך משלמים דמי שכירות נמוכים יותר. התוצאה היא שהפערים ביניהם לבין קמעונאים חלשים יותר, הולכים וגדלים.

החלשים נושאים על הגב דבשת המקשה עליהם להתחרות ועלולה לדחוק אותם החוצה מהשוק. בטווח הקצר - מי שמשלם את המחיר של קריסת הרשתות הם הבעלים והעובדים. בטווח הארוך - את המחיר משלמים הצרכנים.

בל נתבלבל: הקניונים נשארים חזקים, גם אם יש להם שחיקה מסוימת, ויחד עם הקמעונאים החזקים, הם יכולים להיכנס אלינו עמוק מאוד לכיס.