יאיר ורדי: "צריך לממן את המחול בארץ ממקורות מסחריים"

יאיר ורדי, שעומד בראש מרכז סוזן דלל מיום הקמתו, קובל על תקציבי המדינה לתרבות: "התקציבים רק יורדים. הכול מתייקר, ואנחנו מקבלים פחות ופחות" ■ "מזל שיש כאן עשייה מרהיבה, יוצרים שמשתוקקים להציג וקהל צמא"

"אנחנו כל הזמן נמצאים בחשיבה מה להמציא עוד ומאיזו זווית אפשר לתקוף את המחול הישראלי כדי לחדש" - כך אומר יאיר ורדי, מנכ"ל מרכז סוזן דלל למחול, החוגג בימים אלה 25 שנה להיווסדו. בראיון לרגל פסטיבל תל-אביב דאנס, המתקיים בסימן חצי היובל, ורדי מעיד על עצמו שהוא אמנם אינו מקדש רק חדשנות, אבל גם אינו אוהב להסתכל לאחור.

"המחול הישראלי ייצב ועיצב ומיצב את עצמו, כל הטיה של השורש י.צ.ב, בזכות הפעילות של מרכז סוזן דלל. היום כבר אין שאלה אם יש דבר כזה מחול ישראלי. אבל צריך גם לחדש. זו, אגב, מחלה ישראלית, שיש בה כמובן גם ברכה, אבל היא מאוד נשכנית", הוא מעיר.

- אנחנו יותר תאבי חידושים מתרבויות אחרות?

"אנחנו חסרי סבלנות, זה ידוע. ויש לנו פחות מסורת".

- הקהל רוצה יותר מדיה על הבמה, יש מחסור בגירויים?

"יש כל הזמן יצירה חדשה ויוצרים צעירים וזה נפלא. הגוף האנושי הוא פאר היצירה - אנחנו מתקשרים בתנועה ולא צריכים כלום יותר. אבל כמובן שאנחנו גם מתעייפים מהמוכר ומהקיים ומחפשים כל הזמן להתרגש. הקהל מרגיש תמיד טוב עם נרטיב אבל יש משהו במחול טוב שכשהוא עובד, הוא תופס את הקהל ואפשר להרגיש זאת.

"אני חושב שטוב תמיד להסתכל קדימה, אבל גם צריך לשמר ולראות את הערך של הקיים. ליצור רקורד מצטבר ולא לבטל אותו. לא פשוט לשמר את הקיים. זה דורש הרבה מאוד עבודה וכסף, הרבה כסף.

"כל יום צצים מבקרים וחכמים חדשים, ובישראל כולם יודעים יותר טוב", ורדי מתריס בתסכול כנגד הכתבה שהתפרסמה לפני כחודש ב"הארץ", ובה נכתב שמעמדו המרכזי של מרכז סוזן דלל בזירת המחול כבר איננו מובטח כבעבר. עבורו, מה שכותבים על סוזן דלל כותבים עליו. המרכז הוא יאיר ורדי. וקשה להאשים אותו, כמי שעומד בראש הגוף הייחודי הזה במשך 25 שנה, מיום היווסדו.

שם דבר בעולם

ורדי, שחוגג החודש 66, יחד עם מדינת ישראל, גדל והתחנך בכפר בלום, למד מחול באקדמיה בתל חי ורקד כבר בתיכון ואחרי הצבא בלהקת בת-שבע, שהייתה אז בראשית דרכה.

ורדי היה מהרקדנים-השגרירים הראשונים של ישראל בעולם ורקד על במה אחת עם רודולף נורייב ועם לינדזי קמפ. אחרי בת-שבע ובת-דור, יצא לאנגליה ורקד מספר שנים בבלט רמבר בלונדון. בשנות ה-80, שימש כמנהל האמנותי וכמנכ"ל תיאטרון המחול האנגלי בניו קאסל והיה ממייסדי מרכז המחול "דאנסיטי" בעיר ניו-קאסל. על הרקע הזה, כרקדן, יוצר ומנהל, נבחר לעמוד בראש מרכז סוזן דלל, שהוקם ב-1989 ביוזמת ראש העיר דאז, שלמה להט וזאב סוקולובסקי, נציג הקרן המשפחתית של משפחת דלל.

שכונת נווה צדק הייתה אז מוזנחת ועלובה. בתיה מתיישנים עד לסכנת הריסה, ורק ניצנים של טרנדיות התחילו להתעורר בה. מרכז המחול הוקם על חורבות (במלוא מובן המילה) בית הספר אליאנס ובית ספר יחיאלי ההיסטוריים.

בשנים שחלפו מאז הקמתו של המרכז, הפך המחול הישראלי לשם דבר בעולם. אחד מענפי התרבות המייצגים אותנו בכבוד לא כ"פולקלור", אלא כיצירה עכשווית בינלאומית ברמה גבוהה ביותר.

בינתיים, עם ריבוי הפעילות בתחום, קמו למרכז סוזן דלל גם מתחרים - סדרת מחול במשכן, סדרות מחול בינלאומי מהרצליה וראשון לציון ועד לפסטיבל ישראל. גם מוקדי פעילות ליוצרים, כמו בית עמותת הכוריאוגרפים ובמות נוספות, פועלים במקביל למרכז.

"כיוון שיש ריבוי יצירה - נוצר קהל וכיוון שיש קהל יש צורך בבמות. אני מברך על כך, למרות שאנחנו מתחרים על אותו קהל".

לדבריו, התחרות העיקרית היא על יצירתיות בהצעת מסגרות ליוצרים המקומיים, שבהן מצטיין מרכז סוזן דלל - כמו הפסטיבלים "הרמת מסך", "מחול לוהט" וכעת "תל-אביב דאנס", והגעת להקות מעניינות וחדשניות מחו"ל.

- רקדנים באים לכאן מכל העולם. זה מקום אקזוטי עבורם?

"ישראל היא מדינה מעניינת, ויש לנו שם מצוין בעולם המחול. יש להקות ויוצרים שפורחים בעולם, ומגיעים גם לכאן. המחול מתחדש מאליו, כיוון שהוא כל-כך חי ודינמי. מאז הקמתו של מרכז סוזן דלל הוא מצליח לתת ליוצרים מקום. יש גם מי שרוצה לחפש אופקים חדשים".

- אתה מדבר על התוכנית של בת-שבע להקים מרכז משלה?

"אני מבין אותם. הם חולמים על בנין משלהם, אבל זה ייקח עוד עשור לפחות. וצריך לזכור שבניין לא רק מקימים, צריך גם לתחזק ולשמור. אלה עלויות סמויות שאנשים לא מודעים אליהן".

- למה עמותת הכוריאוגרפים הייתה צריכה להקים מקום משלה בנמל יפו?

"כל אחד רוצה בית משלו, אבל הסיבה העיקרית לכך היא שכאן מאוד מלא. אנחנו מתכננים כעת לבנות סטודיו חדש - גם זה ייקח זמן אבל זה צורך דחוף", אומר ורדי, ומציג בגאווה את הדמיית התוכנית לסטודיו החדש, שייבנה "באוויר", מעל לרחבת בניין ירושלמי.

"לוח הפעילות של חדרי הסטודיו ושל הבמות במרכז עמוס כל השנה. זה גם עניין כלכלי. אנחנו מממנים יותר מ-70% מהתקציב של המרכז מהכנסות עצמיות".

חידוש ואוונגרד

תקציב הפעילות השנתי של מרכז סוזן דלל עומד על כ-10 מיליון שקל, מתוכם מממנת עיריית תל-אביב כ-1.6 מיליון שקל ומשרד התרבות והספורט עוד 1 מיליון שקל. "יש עוד קצת תמיכות בפסטיבלים ואירועים בינלאומיים - לא היינו יכולים להציע תוכנית כזו עשירה בלי תמיכת השגרירויות הזרות", מבהיר ורדי.

מחירי הכרטיסים למופעים נעים בין 80 ל-150 שקל ללהקות הישראליות ועד ל-350 שקל למופעים מחו"ל. "המחיר היקר ביותר עד כה היה למופע של ברישניקוב", אומר ורדי. "זה מאוד יקר לארח יוצרים ולהקות. אני מאוד נזהר בבניית התוכנית והאיזון נוטה תמיד לטובת המחול הישראלי. זה גם קשה למכור כשאנחנו כל הזמן עובדים על חידוש ואוונגארד. בישראל מאמינים במותגים".

- אבל הקהל נוהר. בכל פעם שאני רואה מופע מחול אני חושבת "מיהם כל האנשים האלה"?

"גם אני. כמות הקהל מפתיעה אותי בכל פעם מחדש. יש כאן שקיקה לתרבות. יש לנו יותר מ-14 אלף מכותבים לניוזלטר של המרכז ומעל 50 אלף עוקבים בפייסבוק. לאירוע שפרסמנו בווידאו באתר של סוזן דלל היו יותר ממיליון צפיות".

- מה זה היה?

"הצעת נישואים של אחד העובדים כאן, ברחבת סוזן דלל. זה כלל רקדנים והיה מקסים".

- נראה כאילו ההצלחה עומדת ביחס הפוך לתמיכה התקציבית. אתה לא מתוסכל מכך?

"התקציבים של המדינה לתרבות רק יורדים. הכול מתייקר ואנחנו מקבלים פחות ופחות. מזל שיש כאן עשייה מרהיבה, יוצרים שמשתוקקים להציג וקהל צמא. לכן דרושים עוד אולמות ולכן יש ברכה בתחרות בענף".

- אתם ממעטים להעלות הפקות מקור. לא הייתה כוונה להפוך את זה למשהו קבוע?

"זה עניין של תקציב. אני מחפש מימון כדי להעלות עוד הפקה עם יוצר. מדובר בעלויות של 250-300 אלף שקל. אי אפשר לעשות את זה בקביעות בינתיים.

"הפקנו עד כה לא מעט עבודות מקוריות עם יוצרים מהשורה הראשונה - עידו תדמור, עמנואל גת, רננה רז וברק מרשל - כל מי שעבדנו איתו הוא הצלחה.

"אני חושב שזה הדבר החשוב בתפקיד שלנו. לתת ללהקות צעירות וליוצרי מחול מקום לחזרות ולהופעות - זו תשתית שהיום נראית כמובן מאליו אבל זה לא היה כאן לפני סוזן דלל".

- אתה ודאי מאוד גאה בפרס ישראל שקיבל המרכז ב-2010.

"בהחלט. אנחנו הגוף היחיד בתחום המחול שקיבל זאת".

- גם אוהד נהרין.

"אוהד הוא אדם, לא גוף ולא להקה. אין עוד גוף כמו מרכז סוזן דלל".

- אתה לא חושב שהדומיננטיות שלך כמנהל יחיד לאורך זמן מעידה על שמרנות? אולי אחרים יחשבו על כיווני התפתחות אפשריים של המרכז?

"אני שליח של הוועד המנהל. הוועד, בראשות פרופ' רות בן-ישראל, נציגי משפחת דלל וירושלמי ואנשי ציבור, נותן בי את אמונו. "אנחנו עומדים כעת בפתחו של פרויקט בניית הסטודיו החדש - שעלותו כ-20 מיליון שקל, כבר גייסנו תקציב, מחציתו ממשפחת דלל ומחציתו מצ'ינג מהעירייה".

- למה שלא תקימו אגודת ידידים?

"אני חושב שהיום צריך למצוא דרכים אחרות למימון. ממקורות מסחריים, מבנקים ומגופים יזמיים - לקבל חסויות ומימון מהמשק".

- חזון אחרית הימים? למה באמת שבנק או יבואן רכב לא יאמץ מרכז תרבות?

"הלוואי. הם יאמצו קבוצת כדורסל אבל לא מרכז מחול".

יאיר ורדי

תפקיד: מנכ"ל מרכז סוזן דלל למחול מאז ייסודו ב-1989

נולד ב: 29 מאי 1948 (בן 66)

מגורים: תל-אביב

מצב משפחתי: נשוי לסטלה ואב למאיה

בעל אזרחות: ישראל/אנגליה

קריירה: רקד בלהקות בת שבע ובת דור, בבלט רמבר בלונדון. ניהל את תיאטרון המחול האנגלי בניו קאסל, אנגליה, שם הקים וניהל את מרכז "דנסיטי"

זכה בפרסי יצירה, תרומה לתרבות וייצוא תרבות, אביר תרבות של ממשלת צרפת ופרס א.מ.ת לתרומה מיוחדת לחברה

מרכז סוזן דלל בניהולו זכה בפרס ישראל למחול 2010

עוד משהו: רקד עם רודולף נורייב בהוואי, סן רמו ומילנו

סוזן דלל
 סוזן דלל