יו"ר בנק הפועלים לשעבר ויו"ר חברת תעשיות מלח לשעבר, איש העסקים דני דנקנר, ירצה עונש של 3 שנות מאסר בפועל, במצטבר לעונש שנת המאסר שנגזר עליו במשפטו הקודם - כך קבע היום (ג') שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, דוד רוזן, שגזר את עונשם של מורשעי פרשת הולילנד.
מלבד עונש 3 שנות המאסר נגזרו על דנקנר גם שנתיים מאסר על-תנאי, קנס בסך 500 אלף שקל וכן חילוט רכוש בסך מיליון שקל, בהתאם לחוק איסור הלבנת הון.
דנקנר הורשע כזכור ב-3 עבירות של מתן שוחד בפרשת הולילנד, בכך שהעביר למאיר רבין, יד-ימינו של עד המדינה שמואל דכנר ז"ל, 1.3 מיליון שקל במצטבר, על מנת שיעבירם ליעקב אפרתי, לשעבר ראש מינהל מקרקעי ישראל, כדי שזה יטה לטובת דנקנר החלטות בפרשת קרקעות המלח.
בנוסף הורשע דנקנר בקבלת חשבוניות כוזבות מרבין והכללתן בספרי החשבונות של חברת תעשיות מלח; וכן בעבירה של הלבנת הון בגין הפקדת כספי השוחד בחברותיו של דכנר במסווה של "שכר-טרחה/מקדמות".
"מדובר בסכומי שוחד הנאמדים במאות אלפי שקלים", כתב רוזן בגזר דינו של דנקנר. "הוא נדרש לקדם עסקה ששוויה 700 מיליון שקל, עסקה שקשורה ושימשה בסיס לעסקאות מרכזיות אחרות שביצע באותה תקופה רכישת גרעין השליטה בבנק הפועלים, על סמך זכויות החברה בקרקעות הנידונות. העבירות בוצעו לאורך תקופה, והכספים הועברו במועדים שונים. לצורך ביצוע העבירות, פעל דנקנר מול דירקטוריון החברה באופן חריג ובלתי תקין, כפי שתואר בהכרעת הדין. הנאשם פעל מתוך מניע אחד ויחיד, והוא בצע-כסף".
לדברי השופט רוזן, "דנקנר ניצל את מעמדו כיו"ר דירקטוריון חברת תעשיות המלח, על מנת להזרים כספי שוחד למאיר רבין. דנקנר עשה כן תוך הסוואת פעולותיו באמצעות חשבוניות כוזבות, שהוטמעו בספרי החברה. עם זאת, לא ניתן היה לקבוע במשפט כמה, ואם בכלל, מתוך סך כל הכספים הועברו לפקידי הציבור. כמו כן, לא הוכח במשפט כי כספי השוחד הובילו למתן הקלות והטבות תוך סטייה ברורה מן השורה".
בעניינו של דנקנר, קבע רוזן מתחם ענישה על עבירת השוחד בין 2 ל-5 שנות מאסר, להבדיל מבקשת הפרקליטות, שהייתה לקבוע מתחם של בין 5 ל-8 שנים, ולמקם את דנקנר ברף העליון בתוך המתחם הזה.
אלא שרוזן לא קיבל את עמדת התביעה בהקשר זה: "לא הוכח בפניי שווי טובות ההנאה שהופקו על-ידי דנקנר בביצוע העבירות", הוא נימק. "עם זאת, מדובר ב-5 עבירות שבהן הורשע דנקנר, ולפיכך הקנס המרבי בהתאם לחוק העונשין הוא כ-1.1 מיליון שקל".
במסגרת גזר דינו של דנקנר, שקל השופט גם נסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה. בין היתר תיאר את תולדות חייו: "הוא בן 54, גרוש ואב ל-5 ילדים. רכש השכלה תיכונית בבית-הספר הריאלי בחיפה, ולאחר סיום לימודיו התגייס לחיל השריון ושירת כמפקד טנק בגדוד 77. לאחר שחרורו למד לתואר ראשון בכלכלה ומינהל עסקים באוניברסיטת מסצ'וסטס בארה"ב, וסיים את לימודיו בהצטיינות. בשנת 1990 החל לעבוד בחברת תעשיות המלח שבבעלות משפחתו, והתקדם עד לתפקיד מנכ"ל החברה ובהמשך יו"ר הדירקטוריון, תפקיד שאותו מילא עד לשנת 2007. לאחר שמשפחתו רכשה את גרעין השליטה בבנק הפועלים, כיהן דנקנר כדירקטור, כסגן יו"ר ובהמשך כיו"ר דירקטוריון הבנק, במקביל לעבודתו בחברת תעשיות המלח".
רוזן הסכים כי "הנזק שנגרם לדנקנר הוא גדול ורב. מדובר במי שנשא בתפקיד מרכזי ונישא במשק הישראלי, וכיום הוא בבחינת שבר-כלי מבחינת מעמדו הכלכלי ויכולתו לזכות בתפקיד דומה, או אף פחות בבכירותו, מזה שנשא בעבר. דנקנר הוא דוגמה חיה למי שנפל מאיגרא רמא לבירא עמיקתא".
כמו בעניינם של הנאשמים האחרים, גם בעניינו של דנקנר החליט רוזן שלא לתת משקל לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות, והוסיף וקבע כי כל העונשים שהטיל, לרבות המאסר בפועל והקנס, יוטלו במצטבר על העונשים שהוטלו על דנקנר במשפטו האחר (ובהם שנת מאסר אחת וקנס של מיליון שקל, בגין עבירות שביצע בעת תפקידו כיו"ר בנק הפועלים).
"נערער לעליון"
עו"ד נבות תל-צור, סנגורו של דני דנקנר, מסר בשם דנקנר: "אנחנו חושבים שבהמשך להכרעת הדין של השופט רוזן לגבי דנקנר, שראינו אותה כחדשנית ותקדימית בנושא של העסקת 'מעכר', גם גזר הדין הוא חמור ביותר. לטעמנו, גזר הדין אינו מתיישב עם הקביעה של בית המשפט עצמו שצריך להסדיר בחוק מחדש את נושא העסקת ה'מעכרים'".
לדברי עו"ד תל-צור, "אנחנו נביא את הדברים בפני בית המשפט העליון, כדי שיבחן את הקונסטרוקציה החדשנית שלפיה העסקת 'מעכר' מגבשת עבירה של מתן שוחד. בכל מקרה, נבקש לבחון איך ייתכן שבמקרה הראשון שקביעה כזו נקבעת נותנים את העונש המירבי של כמעט 3 שנות מאסר. לכן, דני דנקנר יערער הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין".