אלפא רומיאו היא מותג שמחלץ רגשות עזים מחובבי רכב בכל רחבי הגלובוס. השם שלו משלב נוסטלגיה, רומנטיקה ומורשת מפוארת, ובאורח פלא מצליח גם לגשר על פער הדורות ולרגש צעירים ומבוגרים כאחד. אך בשוק הרכב ההיפר-תחרותי והקשוח של 2014 - שבו התנאים להישרדות הם איכות, סחירות וכוח שיווקי עוצמתי - נוסטלגיה ורומנטיקה הם מוצרים שקשה מאוד לתרגם לכסף ומכירות.
כך מוצאת את עצמה כיום אלפא רומיאו מול ההתלבטות הקלאסית - ויסלח לנו שייקספיר על הגניבה הספרותית - "להיות או לא להיות". האופציה של "להיות" כרוכה בהשקעה של מיליארדים בפיתוח קו מוצרים מלא ומודרני, ותחרות ראש בראש בענקים כמו אאודי, ב.מ.וו, מרצדס ושות'; האופציה של "לא להיות" היא לשלוח את אלפא, בדרכה של לנצ'יה, אל החידלון השיווקי שבשולי השוק האיטלקי.
בינתיים, כך נראה, בחרה קבוצת פיאט, בעלת הבית של אלפא, באופציה של "להיות". החודש פורסם כי פיאט תשקיע עד כ-5 מיליארד אירו בשנים הקרובות בפיתוח ליין מוצרים שיכלול מכוניות מנהלים, ספורט-סדאן, ספורט, ואפילו רכב כביש-שטח. במקביל, היא תצא לדרך חדשה והרפתקנית בארצות הברית, ותשווק את רכביה לצד רכבי קרייזלר, החברה האחות.
עד (ואם) שזה יקרה, נשארת אלפא עם שני דגמים מרכזיים לייצוא. אחד מהם הוא הג'ולייטה, שעברה לאחרונה מתיחת פנים מקיפה. מבחינה חיצונית, השינויים בוצעו במכחול עדין ולא בתרסיס צבע: הפנסים מעט שונים, החרטום מעט יותר מודגש ובעל גריל אנכי מעודכן, ועוד כמה שינויים קלים מאוד בחלק האחורי. זו עדיין מכונית רחבה ועגלגלה עם חישוקים מרהיבים, אופי ושיוך מיידי למותג האיטלקי. אמנם ההבעה שלה עדיין מעלה קצת יותר מדי דמיון לעולם החרקים, אבל האלפא שלנו עדיין זכתה להרבה מבטי ערגה.
תא הנוסעים לעומת זאת עבר עדכון מהותי יותר, חלקו גלוי וחלקו סמוי. בצד הגלוי, עמדת הפיקוד עברה שינויים חזותיים קלים, וכעת יש לה מערך מתגים מעט יותר מסודר ומסך מולטימדיה גדול וצבעוני לשליטה על מערכות המשנה. חובבי טריוויה ימצאו שהמסך הזה, כולל התפריטים שבו, נלקח היישר ממאגר החלפים של החברה-האחות קרייזלר, והוא מקביל למסך שאפשר למצוא כיום בגראנד-צ'ירוקי למשל. פרט לכך, ניכרת השקעה רבה בשדרוג איכות החומרים והתחושה. גרסת ה"מילאנו" המפוארת, שניצבה למבחן, כוללת ריפוד עור מרהיב למראה, עיטורים לקונסול המרכזי בצבע ריפוד העור וחומרים פלסטיים נעימים יותר למגע, למעט החלק העליון של דיפוני הדלתות, ששומר על טקסטורה "מסורתית" של נייר זכוכית.
כמו בכל אלפא, התא מכניס את הנהג לאווירה אותנטית. הגה הספורט כולל בתוכו צופר ענק (פריט חיוני במדינת המוצא של אלפא רומיאו, שבה הצופר שימושי יותר מהבלמים); המחוונים העגולים מוארים באור אדום נוסטלגי; ותנוחת הישיבה מצוינת. מרווח הפנים טיפוסי לפלח השוק שאליו היא פונה, אם כי כמה ממכוניות דור אחרון, דוגמת מאזדה 3 ומרצדס A, מציעות יותר מרווח כתפיים ורגליים מאחור.
בצד הסמוי ניתן להגיד שזו לבטח האלפא השקטה ביותר שבה נתקלנו עד היום. פרט לכמות חיונית של רעשי מנוע "ספורטיביים", הג'ולייטה 2014 מבודדת לחלוטין את היושבים בתוכה, ומשמשת חלל אקוסטי אידיאלי לאירוח דיסק של שלושת הטנורים האיטלקים הגדולים.
מכונה ייחודית שלא דומה לשום דבר בשוק
מאחורי סמל הצלב והנחש הקלאסי שבחרטום (שמבוסס, למי שמתעניין, על סמלים מקומיים של העיר מילאנו מימי הביניים), ניצב מנוע עדכני ומאוד לא נוסטלגי: 1.4 ליטר טורבו-בנזין, שמייצר 170 כ"ס ו-25 קג"מ - בדיוק כמו בדגם המוחלף, אם כי אלפא טוענת לשיפור בפליטת ובצריכת הדלק. תיבת ההילוכים כפולת המצמדים מהדגם הקודם נשארה גם בדגם המחודש.
כמקובל אצל אלפא, המנוע והגיר נשלטים על ידי מתג בקונסול המרכזי, שמקושר למחשב המנוע ומאפשר לנהג לבחור את מצב הנהיגה: "חד ונשכני" במצב הספורטיבי, או "חסכוני ומתון" - והיינו מוסיפים מפוהק - במצב נורמלי. גם אנחנו, כנראה כמו רוב נהגי האלפא, הותרנו את המתג על מצב "דינמי" מרגע ההתנעה ועד להחזרת הרכב בתום נסיעת המבחן.
במצב הדינמי (אזהרה: דימוי ארכאי) המנוע הקטן מזכיר את פופאי המלח לאחר בליעת קופסת תרד, כך שהוא שועט בקצב מרשים בעליות תלולות, מאיץ מאפס ל-100 קמ"ש בפחות מ-8 שניות, מגיב מיידית לפקודה להאצת ביניים ומרגיש בבית על האוטוסטרדה (שהיא, אגב, עוד המצאה שעליה חתומים האיטלקים). אם אנחנו לא טועים, התיבה עברה שדרוג סמוי מהעין, והיא כעת רהוטה בהרבה וקפריזית פחות מהדור הראשון.
את כל מה שקשור למראה עיניים ולמשמע אוזניים אפשר כיום לשכפל בתעשיית הרכב די בקלות, אבל בכל מה שקשור למגע ידיים - הג'ולייטה הייתה ונותרה מכונה ייחודית שלא דומה לשום דבר אחר בשוק. יש לה הגה כבד, סופר-מהיר וישיר, עם קצת יותר משני סיבובים מנעילה לנעילה, ומתלים שמתרגמים בדיוק יוצא דופן כל פקודת היגוי קלה של הנהג.
אם מוסיפים לכך אחיזת כביש פנטסטית - שהקרדיט עליה מגיע גם למתלים וגם לחישוקי 18 אינץ' עם גומי קיצוני - מקבלים תחושה של מכונית קרטינג, כזו שכבר חשבנו שפסה מהעולם בעידן של ייצור המוני. בקיצור, זו מכונית שבה הנהג פוסח כמעט אוטומטית על הדרך הקצרה והמהירה, ומנווט את עצמו באופן תת-מודע לכבישים ארוכים ומתפתלים.
המחיר של ג'ולייטה 1.4 אוטומטית מתחיל בכ-179 אלף שקל, כאשר הגרסה המאובזרת עולה כ-188 אלף שקל. זה לא מעט כסף, ובטווח המחיר הזה אפשר לקנות כיום גרסאות בסיס של כמה מתחרות גרמניות יוקרתיות מבית אאודי, ב.מ.וו ואפילו מרצדס. מבחינה הגיונית (כלומר, שמירת ערך) כל אלה תהיינה בחירה סולידית יותר, אלא שהג'ולייטה הסוערת הזו היא לא יצירה של היגיון אלא של רגש, וצריך לברך את מי שטרח לשמר אותו. אז למרות שהבטחנו לעצמנו לא להיגרר לקלישאות רגשניות, אין לנו אלא לסיים בקריאה "בראבו מאסטרו".
חלק מהמתחרות
ב.מ.וו 318
ב-186 אלף שקל מציעה ב.מ.וו את גרסת ה-118 האוטומטית, עם מנוע 1.6 ליטר טורבו בהספק 170 כ"ס. למכונית שלדת הנעה אחורית מושחזת והתנהגות אתלטית, כמצופה מהמותג. הביצועים זריזים במעט לעומת האלפא בשל תיבה אוטומטית עם 8 מהירויות
אאודי A3 1.8 טורבו
ה-A3 חמש דלתות, עם מנוע 1.8 ליטר טורבו, הספק 180 כ"ס ותיבה כפולת מצמדים, עולה 195 אלף שקל. זוהי מכונית זריזה מאוד, שמאיצה מאפס ל-100 קמ"ש ב-7.3 שניות בלבד. בגרסה המעודכנת היא גם מרווחת, שימושית ודי נוחה, ובעלת איכות ייצור גבוהה מאוד
מרצדס A קלאס
187 אלף שקל עולה גרסת הבסיס האוטומטית של מרצדס A180. מנוע ה-1.6 ליטר טורבו מייצר 122 כ"ס בלבד, ומאיץ מאפס ל-100 קמ"ש ב-9.1 שניות. לגרסה זו יש תיבה כפולת מצמדים, תא נוסעים מאובזר היטב ומרווח והתנהגות כביש חדה