למה מתנגדים למכירת תנובה?

יכול להיות שאם זהבית כהן, מנכ"לית קרן ההשקעות הפרטית אייפקס פרטנרס ישראל, הייתה משרתת בפלמ"ח ומקורבת לשועי הארץ, לו הייתה "מלח הארץ", "אבירת התעשייה" וכיוצא בזה, תארים שהאליטה הישראלית מרעיפה על חביביה - המכירה של השליטה בתנובה לסינים הייתה עוברת בשקט.

בניגוד לתנובה - מכירת להבי ישקר, שמחזיקה ידע רב וייחודי שפותח בישראל, לוורן באפט ב-6 מיליארד דולר (יותר מכפול מערך תנובה) עברה בשקט. יתר על כן, רבים בתקשורת צהלו. איש לא הזכיר למי שייכות הקרקעות שעליהן הוקמה החברה.

וורן באפט הבטיח שהחברה תישאר בארץ; אז הוא הבטיח. הוא בן 84.

ייתכן שההתנגדות למכירת תנובה נובעת מכך שהיא נכס לאומי. יש לה ידע ישראלי ייחודי ועצום בגבינות קוטג' וביוגורטים שמגמד את הידע של ישקר ושל כל חברות ההיי-טק שנמכרות כל העת לחברות בחו"ל.

האם הקוטג' של תנובה פותח ביחידה 8200, ואנחנו לא ידענו? האם נסתר מאיתנו שתנובה היא "נכס אסטרטגי" חשוב לביטחון המדינה? או שאולי האליטה הישראלית מתייחסת לאנשים בדרך שונה, בהתאם לשיוכם החברתי?

וכי מה יכולים הסינים לעשות בתנובה שיגרום נזק לישראל? יגנבו את הידע הכמוס של ייצור הקוטג' כאילו שאין בלתו בעולם ושרק בישראל יש גבינת קוטג?

את הייצור - למעשה את כל החברה ואת כל הידע - של להבי ישקר אפשר להעביר לחו"ל. את ווייז אפשר להעלים כליל מהמדינה. אך מה אפשר לעשות עם תנובה? האם אפשר להעביר את הקרקעות שעליהן נמצאים מפעליה לסין? או אולי אפשר להעביר את הייצור לסין? רכבת אווירית תטיס מדי יום את החלב מהארץ לסין, שם ייצרו את הקוטג' הייחודי באמצעות עובדים סינים זולים, ואת הגביעים יטיסו בחזרה לארץ. זה מגוחך, אך כך בערך נשמעים מבקרי העסקה.

מנגד, העברת הייצור של דלתא לארצות שכנות, וסגירת מפעליה בארץ, שעליהם שילמה המדינה בשעתה מענקים לחברה, לא מנע את הענקת פרס ישראל לבעליה על תרומה לכלכלה ולתעשייה. כנראה שצריך לדעת איפה להיוולד ועם מי להתרועע.

ביקורת אחרת נוגעת לתשלום המס ממכירת תנובה. "לישראל לא יצא דבר", נכתב בעיתונות. למרבה הצער, נראה כי הכותבים לא מבינים על מה הם כותבים. ישראלי שמוכר מניות ברווח בבריטניה או בארה"ב אינו חייב במס רווחי הון. אם הוא שותף בחברה המאורגנת כשותפות או, בארה"ב, כ-RIC ("חברת השקעות מפוקחת") הפועלת למעשה כשותפות, הוא ישלם מס רווחי הון כיחיד. החברה לא תשלם מס על הרווח.

רוב חברות הפרייבט-אקוויטי (קרן השקעות פרטיות) בארה"ב מאורגנות בצורה כזו, ומי שמכיר את העובדות לא בא בטענות על תשלום רווחי ההון. כנראה שגם לאייפקס, הפועלת כשותפות בערבון מוגבל, יש מעמד דומה. את מס רווחי ההון היו צריכים לשלם המוכרים הראשוניים, שמכרו את מניות תנובה. הקונים מהם, הסינים, אינם ישראלים, והם אינם חייבים לישראל דבר. אם, למשל, גוגל תמכור את ווייז ברווח - לישראל לא יצא גם מזה דבר.

חכמים בדיעבד אומרים שתנובה נמכרה בשעתה לאייפקס בנזיד עדשים. מלכתחילה, תנובה הייתה חברה מפסידה, ושנת 2006, השנה שבה אייפקס זכתה במכרז לרכישת תנובה, הייתה לפני העלייה הגדולה במחירי הנדל"ן. במשך המכרז וההתדיינות לא הופיע משקיע אחר שהציע מחיר גבוה יותר. יצוין כי יש עסקות של פרייבט-אקוויטי שמסתיימות בהפסד, כפי שקרה בארץ.

חוכמה בדיעבד איננה חוכמה. למשל, אם היו החכמים-בדיעבד קונים את מניית אפל ב-2006 "בנזיד עדשים", הם היו מרוויחים יותר מכפליים מאשר הרוויחה אייפקס. אפילו אם הם היו קונים את מניית יצרנית הקוטג' והגבינות קראפט ב-2006, הם היו מרוויחים יותר, במיוחד בהתחשב בעובדה שהייתה אז בידיהם השקעה נזילה, כלומר השקעה סחירה בבורסה, ששווה יותר מההשקעה הבלתי נזילה בתנובה שאינה סחירה בבורסה.

ייתכן כי הצדקנים המתנגדים לרכישת תנובה יצליחו לבטלה. אך יהיה זה ניצחון פירוס. כי בסופו של יום, משקיעים אחרים ייזהרו מלבוא לארץ אוכלת משקיעיה.

■ הכותב הוא פרופסור למימון באוניברסיטת ניו-יורק.