משרד הבריאות פרסם היום (ה') את זמני ההמתנה לניתוחים אלקטיביים (שאינם דחופים וקבועים מראש) בבתי החולים הציבוריים בישראל.
מהנתונים עולה, כי הניתוחים שתצטרכו להמתין להם הכי הרבה זמן הינם: יישור מחיצת האף (122 יום); טיפול במפרצת של אבי העורקים באמצעות תומך או שתל (102 יום); החלפת מפרק (81-88 יום); קיצור קיבה (96 יום); ניתוח עיניים כגון קטרקט או הכנסת/הוצאת עדשה תוך-עינית (72 יום); ותיקון בקע (69 יום). נציין, כי הנתונים נכונים לרבעון הרביעי של 2013, אולם אינם כוללים את בתי החולים של הדסה שלא העבירו דיווח ואת כל הנתונים של בתי החולים שבבעלות הכללית.
מהדוח עולה, כי קיימים הבדלים עצומים בתורים בין בתי חולים שונים לאותם הניתוחים: כך, למשל, לניתוח החלפת מפרק הברך תאלצו לחכות בבית חולים בני ציון למעלה משנה (366 יום), בשיבא כמעט חצי שנה (174 יום), ברמב"ם בחיפה כ-3 חודשים (101 יום), ובאסף הרופא - ביה"ח הכי מהיר בניתוח זה - 22 יום.
ההמתנה לניתוח שקדים בשיבא אורכת בממוצע 100 ימים (3 חודשים), לעומת 23 ימים באיכילוב ו-6 ימים בלבד באסף הרופא. עבור ניתוח בריאטרי (קיצור קיבה) זמני ההמתנה הם הגבוהים ביותר: 173 יום בשיבא; 59 יום באיכילוב; 122 יום ברמב"ם ו-127 יום באסף הרופא.
לניתוח קיצור קיבה תצטרכו להמתין בממוצע 173 יום בשיבא, 59 יום באיכילוב, 122 יום ברמב"ם ו-127 יום באסף הרופא. לניתוח כפתורים יעמדו זמני ההמתנה בממוצע על 109 יום בשיבא, 35 יום בבילינסון, 12 יום באיכילוב ו-10 ימים באסף הרופא.
לפי ניתוח משרד הבריאות, למעט ביקושים גבוהים לבתי חולים מסוימים, ישנם גם גורמים נוספים המשפיעים על זמני ההמתנה, ביניהם: מדיניות ההפניות של קופות החולים, מתן קדימות לניתוחים דחופים יותר, מחסור בכוח אדם ובחדרי ניתוח, מחסור ברופאים מנתחים המתמחים בניתוחים להחלפת מפרק שאינם ירך או ברך באזור הצפון, או כמות גבוהה של ניתוחים מסוג מסוים בבית חולים שזאת ההתמחות שלו (למשל, בי"ח המשפחה הקדושה בנצרת שמוביל בביצוע ניתוחי כריתת כיס מרה במערכת הציבורית מבין בתי החולים שדיווחו).
במשרד הבריאות אומרים גם כי "מערכת הבריאות מתאפיינת בתקצוב שוטף בחסר, אשר מביא את מערך הניתוחים במערכת הציבורית למצב של 'הידוק חגורות', הן מצד 'הקונה' - קופות החולים המבטחות - והן מצד 'המוכר' - בתי החולים הספקים. התקצוב החסר מביא במישרין לצמצום הכמויות ולהגדלת אורכי התורים במערך הניתוחים במערכת הציבורית".
נציין, כי זמני המתנה ארוכים נובעים לרוב מהתנהלות מכוונת של בית החולים, כל זמן שמדובר בניתוחים לא רווחיים - לפחות ביחס לניתוחים אחרים. משרד הבריאות עדכן לאחרונה את התעריף של מספר ניתוחים, אולם הדבר הביא לשיפור קל בלבד בחלק מבתי החולים.
נציין, כי משרד הבריאות ביקש מזמן את הנתונים, אולם זכה להתנגדות מצד מנהלי בתי החולים. שרת הבריאות, יעל גרמן, התעקשה על פרסום הנתונים מדי רבעון כחלק מעבודת הוועדה הציבורית בראשה היא עומדת.
מבית החולים שיבא לא נמסרה תגובה עד לסגירת הגיליון.
כשרופא מרוויח מתור ארוך
1. במשך שנים מנסים מנהלי בתי החולים הממשלתיים הגדולים, בראשם פרופ' זאב רוטשטיין משיבא (תל השומר) ופרופ' גבי ברבש מאיכילוב, לשכנע כי הפתרון לחיזוק הרפואה הציבורית, לפחות כל זמן שהמדינה לא שופכת ארגזים של כסף חדש, הוא לאפשר בחירת רופא בתשלום נוסף. חדרי הניתוח נותרים שוממים אחר הצהריים (לעתים הרבה לפני), הרופאים בורחים אל הפרקטיקה הפרטית וזמני ההמתנה הולכים ומתארכים. אז מה צריך לעשות לשיטתם? להפעיל את הביטוח המשלים או המסחרי, אם יש כזה, ולקצר את התור.
והנה, הדוח המדהים שפרסם היום משרד הבריאות, אותו דוח שמנהלי בתי החולים נאבקו שלא יראה אור, מלמד דבר אחר: לבחור רופא זה נחמד למי שיכול, זה נחמד מאוד אפילו לרופא עצמו ולבית החולים שצפוי לגזור רווח ממודל כזה, אבל הרבה יותר חשוב לבחור את בית החולים. הבעיה היא שכדי לבחור בחוכמה את בית החולים הציבור זקוק לשקיפות, מילה קטנה שהפכה לגסה במערכת הבריאות מזה שנים ארוכות מדי. השקיפות הזו היא המפתח לתחרות ולשיפור השירות והאיכות הרפואית לא רק בסוגיית זמני ההמתנה, ופרסום הנתונים של היום מהווה בשורה צרכנית של ממש.
לא נגזים אם נאמר כי מדובר באחד הצעדים החשובים שיצאו מוועדת גרמן, שצפויה לפרסם את המלצותיה הסופיות באמצע יוני הקרוב.
2. כותבי הדוח, צוות בראשות פרופ' ארנון אפק, המנכ"ל החדש של משרד הבריאות ולשעבר סגן מנהל שיבא, נימקו את זמני ההמתנה הארוכים בשלל הסברים. חלקם סבירים למדי, כמו העובדה ששיטת ההתחשבנות בין קופות החולים לבתי החולים אינה מעודדת ביצוע ניתוחים לא רווחיים ולמעשה אינה מעודדת כל פעילות ברגע שקופת החולים הגיעה לתקרת הרכש שממנה היא זוכה להנחות מפליגות מצד בית החולים. חלק מההסברים, כמו המחסור באחיות ורופאים או העובדה שחדרי הניתוח קטנים מדי, אינם מתיישבים עם הפערים העצומים בזמני ההמתנה בין בתי החולים השונים (6 ימי המתנה לניתוח שקדים באסף הרופא לעומת 100 ימים בשיבא).
לפרופ' אפק ולחבריו במשרד הבריאות אולי לא נוח לומר זאת, אבל העובדה שמנהלי המחלקות, קרי הרופאים עצמם, הם אלה שקובעים כמה ניתוחים יתבצעו ואיזה, היא כשל ניהולי. אותם מנהלי מחלקות מצויים בניגוד ענייני מובנה מהרגע שהם בעצמם נהנים מזמני ההמתנה הארוכים האלה. מדוע? זמני ההמתנה הארוכים במערכת הציבורית הם המנוע שדוחף את הציבור אל המערכת הפרטית. מי מבצע את הניתוחים במערכת הפרטית? ניחשתם נכון: אותם רופאים בכירים ומנהלי מחלקות.
אז שקיפות זה דבר נפלא, כבר אמרנו את זה בסעיף הקודם ובלי טיפה של ציניות, אבל בצד השקיפות צריך גם תקיפות: לא יכול להיות שהרופאים ינהלו בעצמם את המערכת, ולא יכול להיות שהם ייהנו מפרקטיקה פרטית בלתי מוגבלת. לומר שהגבלת הפרקטיקה הפרטית "תבריח אותם" מהמערכת הציבורית היא אגדה אורבנית, שכן ללא המוניטין שלהם כרופאים בכירים במערכת הציבורית הם לא שווים הרבה - לא באסותא ולא בשום מקום אחר.
3. נובמבר 2009, לשכתו של פרופ' רוטשטיין. אל המקום מתפרץ בהתלהבות אייל וינקלר, סגן מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית (היום הוא כבר פרופ' והמנהל שלה), וקוטע את הריאיון שערכנו עם המנכ"ל שלו. "בשבוע הבא יגיע לכאן לניתוח בן משפחה של אחד מקרוביו של יצחק תשובה והוא מאוד מעורב בדבר הזה", הוא בישר. רוטשטיין לא חשב לרגע לקרוץ לוינקלר שזה לא בדיוק הזמן המתאים, והשיב: "אז אני פה. תרים לי טלפון ותיק-תק נסגור את זה. תהיה לי שיחה מצוינת אתו על התרומה של הבוס שלו, שעוד לא הגיעה".
למה אנחנו נזכרים בזה? חוץ מניחוש פראי ולפיו הקרוב של הקרוב לא המתין מי יודע כמה זמן, היום פורסם ב"הארץ" כי נציבות שירות המדינה מצאה כי פרופ' וינקלר ביצע לכאורה מאות ניתוחים במרפאה הפרטית "קלאס קליניק" שהקימה קרן המחקרים של שיבא, זאת בשעות הבוקר ובזמן שוינקלר דיווח על עבודה רגילה. המשמעות, מעבר לעובדה שהוא זכה בעצם לשכר כפול (גם עבור השעות הרגילות וגם עבור הפרקטיקה הפרטית), היא שוינקלר הונה לכאורה את המעסיק שלו. אנחנו מתכוונים למדינה ולא לפרופ' רוטשטיין, שטרח להסביר היום כי וינקלר ראוי לעונש כספי אך חלילה שאיש לא ישעה אותו מתפקידו. אל תגזימו חברים, זה לא אלון חסן, זה רופא (וינקלר טען הבוקר כי דיווח השעות הכפול מקורו בטעות).
מה הקשר של כל זה לדוח שהתפרסם היום? חוץ מעוד דוגמה לכשל הניהולי שמתרחש בבתי החולים הממשלתיים, נתוני משרד הבריאות מראים כי זמן ההמתנה לניתוח כריתה ושחזור שד בשיבא עומד על 89 ימים, לעומת 21 באסף הרופא או 30 באיכילוב. ניתוח כזה מתבצע על ידי כירורג כללי ועל ידי כירורג פלסטי מהמחלקה של וינקלר. גורם בכיר במערכת הבריאות תהה היום האם הפלסטיקאים בשיבא פשוט עסוקים מדי.
