סרגיי יקובלב / צילום: ענבל מרמרי
"היחסים בין המדינות שלנו, גם הפוליטיים וגם הכלכליים, מתפתחים מצוין, במיוחד בשנים האחרונות", אומר שגריר רוסיה בישראל, סרגיי יקובלב, בראיון ל-G.
הוא מציין במיוחד את התיירות הרוסית הענפה לישראל, שהוא סבור שכבר בשנת 2014 תציב את הרוסים במקום הראשון בין התיירים לישראל - מעל לאמריקאים. "על-פי גורמים רשמיים", אומר הגורם הרשמי יקובלב, "400 אלף תיירים רוסים פקדו את ישראל בשנת 2013. אבל אלה רק תיירים 'רשמיים', כלומר כאלה שהגיעו רק לצורך תיירות. אם מחשיבים גם רוסים שהגיעו לישראל למטרות עסקים, אמנים שבאו להופיע, ספורטאים וכך הלאה, ההערכה עולה ל-600 אלף איש".
אבל יש תחום אחד שאליו חברות רוסיות מנסות להיכנס כבר זמן רב ואינן מצליחות - תחום חיפושי הגז הטבעי והפקתו. גזפרום, למשל, התעניינה בכניסה לקידוח לווייתן, אחד משדות הגז המשמעותיים בים התיכון (המחזיקים העיקריים בזיכיון הם יצחק תשובה, דרך דלק קידוחים ואבנר, ונובל אנרג'י האמריקאית - ש' ל'), אולם בסופו של דבר לא הציעה הצעה רשמית.
"נציגים של חברות שלנו", אומר יקובלב, "נפגשו ביוסטון כמה פעמים בפגישות בילטרליות עם הנספח שלכם שם, אבל עד עכשיו לא רואים תוצאות בשטח".
- השמועות הן שהאמריקאים לא ממש נלהבים לכניסתכם לשוק הגז.
"האמריקאים לא יקדמו בברכה התערבות רוסית בתחום הגז בישראל, אבל זו כלכלה, לא פוליטיקה. הרבה תלוי במנהיגות הפוליטית שלכם. אם מישהו מנסה לכפות עליכם חסמים, אתם אלה שצריכים להחליט אם לשלם יותר או לקבל חוזה יותר טוב ולשלם פחות. אני חושב שהמניעים הכלכליים גוברים. יש לנו מספיק ניסיון בנושא, ואם ישראל רוצה - זה פתח לשיתוף פעולה פורה".
- כמה ישראלים עובדים ברוסיה כיום?
"לפי ההערכות שלנו, יש כמאה אלף ישראלים שעובדים ברוסיה בתחומים שונים - חקלאות, היי-טק, תעשייה, תעופה ועוד. השגריר הישראלי ברוסיה סיפר לי שמספרם גדל מדי שנה. אבל רובם נוסעים וחוזרים. רק משפחות בודדות מתוכם עזבו את ישראל לתמיד".
מי שעשה את הדרך ההפוכה ועזב את רוסיה, לתמיד כנראה, הוא אחד משכניו של יקובלב בהרצליה פיתוח, ליאוניד נבזלין. "הוא שכן שלי, אבל לא ראיתי אותו אפילו פעם אחת", אומר יקובלב. "אני נוסע במכונית ממקום למקום ואני מניח שגם הוא".
- אני מניחה שלא תזמין אותו לביקור בשגרירות.
"לא. אני מוכן להזמין אותו לרוסיה. הוא מבוקש שם על-ידי המשטרה (נבזלין הורשע בניסיון לרצח - ש' ל'). פנינו לרשויות הישראליות בקשר למר נבזלין, אבל התשובה הייתה ברורה לחלוטין: הוא אזרח ישראלי (ולכן לא יוסגר לרוסיה; הפרקליטות ובית המשפט העליון קבעו כי בקשת ההסגרה הוגשה על סמך ראיות שאינן קבילות בישראל - ש' ל'). אם הוא חף מפשע, למה שלא יבוא למוסקבה לדבר עם התובע הכללי ויעמוד למשפט?"
- הוא יגיד שלא יזכה למשפט הוגן ברוסיה.
"תאמיני לי, אם אדם הוא חף מפשע - אין לו ממה לחשוש".
- מה אתה אומר על התמיכה המערבית בממשלה הנוכחית בקייב?
"אני לא מבין את אירופה. בקרב המנהיגות האוקראינית העכשווית בקייב יש רבים המחזיקים בדעות פרו נאציות, ואירופה הלוא סבלה מאוד בתקופת היטלר, אז איך היא יכולה עכשיו לתמוך באנשים בעלי דעות כאלה?"
- אז המערב לא מבין את הסיטואציה שם?
"לחלוטין. אנחנו סלאביים, אנחנו מבינים את האוקראינים הרבה יותר טוב מהאמריקאים ומהאירופים; אבל לא מקשיבים לנו".
- בוא נדבר על המצב בסוריה. הייתה לנשיא פוטין הצלחה בהידברות עם אסד, אבל הטענות הן שלמרות הכול, הנשיא הסורי ממשיך להפעיל נשק כימי נגד המורדים.
"אני לא חושב כך. זו תעמולה. שירתי בסוריה במשך 5 שנים, בתקופתו של אסד האב. נסעתי הרבה שם. הכרתי הרבה אנשים מדתות שונות - נוצרים, מוסלמים, עלאווים, דרוזים, והייתי בטוח לחלוטין שהם חיים בשלום ובהבנה הדדית. אני זוכר איך אשתי ואני ביקרנו בכפר קטן בהרים, לא הרחק מלטאקייה, מסגד וכנסייה עמדו שם במרחק מאה מטר זה מזה. המארח שלנו היה סורי נוצרי שלמד ברוסיה בעבר. ישבנו בחצר קטנה, הוא הכין איזה סוג של שישליק והיה חסר בבית מלח. אז אבא שלו הלך לשכן המוסלמי מוחמד להביא מלח, חזר עם מוחמד ושתינו יחד עראק. כאשר שמעתי שבני הדתות השונות התחילו לריב אלה עם אלה לא יכולתי להאמין. לדעתי אלה שכירי חרב מחו"ל שהציתו את המהומות, לא הסורים ולא ממשל אסד".
אז גם כאן המערב לא מבין מה באמת קורה?
"כן. ידידינו האמריקאים שכחו את ה'דמוקרטיזציה' שעבר העולם הערבי לפני שנים אחדות. אתם קוראים דמוקרטיזציה למה שקרה בלוב? במצרים? למה שקורה בסוריה? אני חושב שזו לא דמוקרטיזציה טובה. זו דמוקרטיזציה עקובה מדם. אני חושב שכאשר הסורים יהרסו את הנשק הכימי שלהם כולם יהיו מאושרים, אבל מה הלאה?
"אני מבין שאסד וצבאו נלחמים על חייהם. אבל על מה נלחמים האחרים? איש לא יודע, והם מנותקים מכל השפעה של הקהילייה הבינלאומית ועושים מה שהם רוצים. זה לא יכול להימשך".