אנגליה, כידוע, היא נכשלת סדרתית בטורנירי הכדורגל הבינלאומיים. ובדרך כלל היא עושה את זה במה שבעגת הממלכה המאוחדת אוהבים לכנות Incredible Fashion. כלומר, ההפסדים הם תמיד פנומנליים ומונומנטליים - וזה לא בהכרח בא לידי ביטוי בתוצאה הסופית שלהם, כי לרוב לא מדובר על תבוסות שאנגליה סופגת; אלא בעיקר על דרך. נבחרת "שלושת האריות" נוהגת לשחק כדורגל פשוט רע.
לכן, מה הייתה רבה ההפתעה באמזונס בלילה שבין שבת לראשון, כשאנגליה הציגה נגד איטליה, לטענת עוזר המאמן שלה גארי נוויל, "את הרמה הגבוהה ביותר שלנו ב-10 או ב-15 שנים האחרונות במשחקים תחרותיים, ודאי במונדיאלים". קפטן מנצ'סטר יונייטד לשעבר הוסיף ל-BBC, בהשאלה מעולם האגרוף, כי "במשחק שלנו מולם לפני שנתיים (אז הדיחה איטליה את אנגליה ברבע גמר היורו אחרי דו-קרב פנדלים) היינו על החבלים, עם הכפפות למעלה, והפסדנו בנקודות. הפעם הצלחנו לנצח כמה סיבובים".
לדברים של נוויל יש ביסוס מסוים. אנגליה, פעם נבחרת "קיק אנד ראן" פרימיטיבית, הניעה לפרקים את הכדור באסתטיות, ו-91% מהמסירות שלה הגיעו ליעדן. מדובר על נתון הפאסים הגבוה ביותר שרשמו האנגלים מאז מונדיאל 1966, הטורניר האחרון בו זכו - והראשון שבו התחילו להימדד נתונים שכאלו. שחקן העבר של הנבחרת ופרשן ההווה, אלן סמית', חידד ב"טלגרף" שגם "ההתקפות של אנגליה היו מענגות לצפייה. הרביעייה הקדמית הפגינה רמה טכנית גבוהה ומתחה את האיטלקים לאחור פעם אחר פעם". לפי דפי הסטטיסטיקה הרשמיים של פיפ"א, אנגליה, באופן בלתי נתפש - בעטה יותר פעמים לכיוון השער מול יריבה אירופית בכירה (12-18).
איך זה קרה? אולי התצוגה האנגלית המכובדת הגיעה בזכות ההסתמכות הטקטית של רוי הודג'סון, מנג'ר הנבחרת - על שחקניה של ליברפול שהלהיבה השנה את הפרמיירליג עם 101 כיבושים ומאבק על האליפות עד למחזור הסיום. גלן ג'ונסון מגן ימני שחורך את האגף ומשתתף בהתקפות, סטיבן ג'רארד וג'ורדן הנדרסון מנהלים את מרכז הקישור, וראחים סטרלינג ודניאל סטארידג', עם מהירותם המסחררת בחלק הקדמי - משלימים חמישייה על טהרת מרסיסייד בהרכב הפותח. מומחים רבים המליצו להודג'סון לשחק בדיוק ככה, ביניהם פול סקולס, שרשם 66 הופעות בנבחרת. בבלוג שלו, שמופיע אצל סוכנות ההימורים פאדי פאוור, כתב הג'ינג'י שפרש בקיץ שעבר כי "אנגליה צריכה לאמץ את ה'יהירות' שהייתה השנה בהתקפת ליברפול. הם פשוט עשו טרור ליריבות".
אבל מה בכלל שווה כל הכדורגל החדש והמלהיב, אם בסוף התוצאה ישנה ומאכזבת: אנגליה מפסידה?
***
להפסד במשחק הראשון במונדיאל יש משמעות עצובה מבחינת אנגליה. בארבעת המונדיאלים הקודמים, מתוך 50 נבחרות שכשלו בהתמודדות הבכורה שלהן בגביע העולמי - רק ארבע הצליחו להעפיל בסופו של דבר אל שלבי הנוקאאוט. הסימפטיה הציבורית תתפוגג במהירות במידה ואנגליה תצטרך להזדכות על ציוד כל כך מוקדם. הפרשנים באולפנים בלונדון, הנוסעים באנדרגראונד, השתיינים בפאבים - כולם יחזרו לספר את אותן בדיחות מסורתיות על הלוזרים במדים הלבנים.
החישובים לא יותר מדי מסובכים: הפסד הערב (22:00) לאורוגוואי בסאו פאולו יסיים כמעט רשמית את דרכה של אנגליה בגביע העולם. ובכל זאת, "הייתה זאת צורה אלטרנטיבית של עגמומיות שהורגשה במחנה האנגלי", דיווח השבוע מברזיל כתב "הגרדיאן", דניאל טיילור. "אנגליה יודעת שהיא הפגינה מול איטליה כדורגל של נבחרת שרוצה להמציא את עצמה מחדש. בנוסף, אורוגוואי, למרות שאסור לזלזל בכוחה, הפגינה פגיעות בולטת בהפסד שלה 1-3 לקוסטה ריקה". המנהיג ג'רארד לא מפחד לצאת בהצהרות: "אורוגוואי בהחלט נבחרת שאפשר לנצח. הם סופגים שערים, ואם נתקוף כמו שתקפנו נגד איטליה - אנחנו נגרום להם לבעיות גדולות. אם נשחק עם אותו האומץ - אנחנו יכולים להזיק לא רק לאורוגוואי, אלא לכל נבחרת בעולם".
זה בסדר מבחינת סטיבי ג'י להיות אופטימי, אבל כדאי לו לזכור שאורוגוואי תביא הפעם למשחק, שהוא בבחינת חיים ומוות גם עבורה - כלי עבודה מאוד משמעותי: לואיס סוארז, חברו של ג'רארד לליברפול. "נגד קוסטה ריקה רציתי להיכנס ולעזור, אבל אולי טוב שזה לא קרה, כי ככה האצתי עוד יותר את ההחלמה שלי", אמר הפנומן שכבש העונה 31 שערים, ובישל 24 נוספים ב-37 משחקים בקבוצתו. "אני כשיר ב-100% למשחק מול אנגליה, ואני מכיר אותם טוב מאוד. יש להם חולשות הגנתיות שאנחנו נוכל לנצל".
***
אחת החידות הגדולות של אנגליה בברזיל 2014 נוגעת לוויין רוני. על רקע התצוגה המרשימה מול איטליה, דווקא השחקן האנגלי הגדול ביותר בדור הנוכחי התקשה להלהיב, אולי גם בגלל הפוזיציה הייחודית בה החליט הודג'סון להציב אותו - האגף השמאלי. רוני אמנם התאמץ, רץ 11.22 ק"מ בלחות הדביקה של מנאוס (יותר מכל אנגלי אחר על המגרש), ואפילו בישל את שער השיוויון הזמני של אנגליה - אבל בסך הכל "בקושי הורגש קיומו על המגרש", כפי שקבע "האינדיפנדנט" בדוח ניתוח המשחק שלו. "זאת לא העמדה הטבעית של רוני", ביקר ב- Yahooז'וזה מוריניו, מאמן צ'לסי, את הודג'סון. "באגף הוא מאבד מהמסוכנות שיש לו ככובש שערים טבעי, שרגיל לשחק בעמדות מרכזיות יותר". גארי נוויל לא ממש מסכים: "אם הוא היה כובש (את המצב אליו הגיע במחצית השנייה) - כולם היו בוחרים בו לשחקן המשחק".
האופוריה המוזרה שאליה נכנסה אנגליה דווקא אחרי הפסד חלחלה אפילו למנג'ר השמרני שלה. "זו התצוגה הכי חיובית שראיתי אצלנו מאז שאני מאמן הנבחרת", אמר הודג'סון, שהחליף בתפקיד את פאביו קאפלו לפני יורו 2012. "זה נותן לי תקווה גדולה לא רק לגבי שני המשחקים הקרובים - אלא אפילו יותר רחוק מכך". גם אם התקווה של הודג'סון תתנפץ - לפחות הסטנדאפיסטים בממלכה יהיו מרוצים: הם יוכלו להשתמש בחומרים הרגילים שלהם.