ילדים, השמנת יתר / צלם: thinkstock
תקופת החופש הגדול מהווה את סיבוב ההכרעה במלחמת ההישרדות הכלכלית, שההורים מנהלים באופן יומיומי כל השנה. זו תקופה שבה ההוצאות האסטרונומיות מרקיעות שחקים, חשבון הבנק מתרוקן, וגם אם רובנו הצלחנו לשרוד כלכלית את כל השנה, כעת מגיע הנוק-אאוט.
ההוצאות שגובה החופש הגדול נחלקות בין העלויות שנועדו לפעילויות המוגדרות להעסקת הילדים, כגון קייטנות, מחנות קיץ, מטפלות, בייביסיטר, חוגים, בילויים שונים בהם ים, בריכה, סרטים והצגות, מסיבות, מסעדות, קיוסקים, משחקי מחשב, קניונים, טיולים ועוד - ובין ההוצאות "הטבעיות-שגרתיות" שבדרך-כלל לא נלקחות בחשבון: מזגנים, מצרכי מזון ושתייה, חשמל ומים, צעצועים, חומרי ניקוי, ניקוי הבית, דלק וכו', שהן השלכה עקיפה של "השעות הנוספות" שבהן הילדים נמצאים בבית.
אז למרות חום יולי-אוגוסט שמשבש את דעתנו, כדאי שכולנו נפעל לטובת רפורמה לקיצור תקופת החופש הגדול.
בהתאם לתוכניתו של שר החינוך שי פירון לקיצור החופש הגדול, כ-200 אלף תלמידי כיתות א' ו-ב' יגיעו השנה החל מתחילת החופשה לבית-הספר, ל-3 שבועות נוספים, ללימודים-חוגים במתכונת קיץ של קייטנות ממלכתיות מסובסדות. בהמשך, תופעל התוכנית לכיתות ג'-ו'.
במתכונת תוכנית זו יתקיימו פעילויות העשרה מסובסדות לתלמידים, על-פי האשכולות הסוציו-אקונומיים של המשפחות. התשלום הממוצע יהיה 450 שקל לילד לתקופה זו.
תוכניתו של השר פירון מקלה על "התיק הכלכלי" שנוחת על ההורים בחופש הגדול. יחד עם זאת, היא לא נמתחת עד סופו של החופש, והיא מכוונת השנה לתלמידי כיתות א'-ב' בלבד. הורים לילדים בכיתות האחרות ביסודי, שאינם מסוגלים להעסיק את עצמם לשעות כה רבות במשך היום כל יום, נאלצים למצוא פתרונות אחרים, והעלויות מרקיעות לאלפי שקלים בחודש.
על-פי מחקרים, משפחה ממוצעת עם ילד אחד תוציא בשני חודשי חופשת הקיץ 5,666 שקל בממוצע. הוסיפו לכך ילד נוסף או יותר - והסכומים הופכים למכופלים ולמשולשים.
נוסף לגודל המשפחה, העלות הכוללת של החופש הגדול תלויה בגורמים נוספים, כמו אזור המגורים, מרחק ממקומות בילוי, חופשות מתוכננות בארץ ו/או בחו"ל, חופשה שההורים לקחו מהעבודה ועוד; ואם הבנק עדיין לא טרק לנו את הדלת, יש עלויות נוספות לקינוח, לתום מחזורי הקייטנות: קולנוע, ג'ימבורי, הצגות, מוזיאונים, פארקים ואטרקציות נוספות, אולי אפילו חופשה משפחתית; והכול עוד לפני החופשה שעלינו ההורים לקחת מהעבודה - שאין לה החזר כספי, ועוד עלולה לעלות לנו אם עברנו את המכסה השנתית.
ישנה הסכמה כמעט כללית שצריך לקצר משמעותית את החופש הגדול. שהרי גסיסתו של חשבון הבנק, ההוצאות האינסופיות בתקופה של חודשיים, הלחץ של ההורים ועל ההורים לחפש אטרקציה נוספת למען הילדים המשועממים, ההורים המחויבים לקחת חופשה מהעבודה - כל אלה עבור מה? חודשיים של הזרמת כספים לילדים שרובם מטפסים על הקירות מגעגוע לשגרה. אם לדייק אז 36 ימים, לאחר קיצור החופשה בתוכניתו של פירון.
אבל הבעיה היא שזה רק לכיתות א'-ב' השנה, ורק לאלה ששילמו 450 שקל, ורק לאלה שנרשמו בזמן - ואחרי כל ההסתייגויות האלה, יש עדיין את התקופה הארוכה שבין 21 ביולי עד 26 באוגוסט - תקופה ארוכה מדי!
האם מישהו סבור שילד השוהה חודשיים בבית, נהנה מכך? האם זה תורם לו? כל המחקרים הפסיכולוגים מצביעים על כך שילדים זקוקים לשגרה על מנת להתפתח ולחוש ביטחון. הם - והוריהם - זקוקים לכך שגם יישאר די תקציב בחשבון הבנק של הוריהם להמשך השנה.
תקופת החופש הגדול הנמתחת חודשיים מצדיקה בחינה מחדש במיוחד בעידן המודרני, שבו רפורמות מתחדשות ומשתנות לעתים קרובות על-פי בחינה הגיונית ורצויה למשק.
אז מדוע שלא נמנף את תוכניתו של פירון ונקצר משמעותית את החופש הגדול? נניח בשבועיים-שלושה נוספים. וכך נשאיר שבוע חופשה נוסף, בתום תקופת הקייטנות המסובסדות של משרד החינוך; ולאחר מכן נחזור כולנו לשגרה המבורכת - לפחות עד ספטמבר, אז מגיעים החגים.