גדעון סער חכם על חלשים

אחרי התשואות שהשאתי לשר הפנים גדעון סער, על החלטתו לסגור את המרכולים בתל-אביבי בשבת, אני מבקשת להבין את הצד השני של החלטת השר. הצד שמתיר מסחר בעיר באזורים שבהם ניצבים עסקים המוכרים פרטי לבוש, אביזרי נוי וחפצי בית. הייתי שמחה לקבל הסבר מנומק לפשר האישור ולאופן שבו הוא מתיישב עם מהלך סגירת המרכולים.

אם משווים בין סוגי הצריכה, הכול יסכימו שאת מה שקונים בחנויות המעצבים ב"מתחם התחנה", אפשר לדחות לכל יום חול בשבוע. זאת בעוד שאם נגמר חלב או שמן לטיגון, זה אולי לא אסון, אבל בהחלט יכול להיות יותר חיוני ופחות נוח לדחייה מקנייה של חגורה או נעליים.

כמתן תוקף להוראותיו ציטט סער מדברי ביאליק, משורר לאומי וחילוני, אשר שיבח את ערך יום השבת היהודי המקודש במסורת בית ישראל.

אני עם סער וביאליק, גם אני רוצה יום הפסקה שבו משתנה אופי הפעילות בעיר, ולא אכפת להישען על מסורת בית אבא לשם כך. השאלה היא מתי חילול השבת חמור יותר - כשהוא מתקיים במרכול בשכונת מגורים, כשהתושב מפריע את מנוחת שבתו, יוצא מביתו והולך ברגל לקניית צורכי יום-יום מתכלים; או כשאותה מנוחה קדושה מופרת ברכישה של מכנסי ג'ינס ונעלי ספורט - בדרך-כלל בידי מי שאינם תושבי העיר, ואשר הגיעו אליה במכונית מעיר אחרת כדי לבלות ב'שופינג'?

קדושת השבת מופרת באופן עקבי ברחבי הארץ בקניונים הפתוחים בפאתי הערים, הממוקמים לרוב בשטח המועצות האזוריות. קניונים אלה ("מרכזי ביג, "פאואר סנטרים") הוקמו שם מלכתחילה תוך חישוב שחוקי העזר העירוניים האוסרים מסחר בשבת לא יחולו עליהם. אם בחנויות מעסיקים מוכרים שאינם יהודים, אין בפעילותם משום עבירה כלל.

אם נאמין לסער שערך השבת - כעיקרון דתי, סוציאלי, תרבותי או שלושתם - עומד בראש מעיניו, ולא ציות עיוור לחוק, נמצא שעליו להפעיל אותם עקרונות על כל מסחר ולא רק על המרכולים ברחובות הערים. לא כל שכן עליו לעשות זאת במרכזי הקניות הפתוחים שטיבם מכתיב חילול שבת מובהק: כדי להגיע אליהם חייבים לנסוע בכלי רכב, ואין מה לעשות בהם מלבד קניות ועוד קניות. זה לא שבתי, לא דתי, ויש יטענו שגם לא תרבותי.

למהלך הנוכחי של סער יש היבטים חיוביים ובהם: יצירת שוויון בין מכולות פרטיות לרשתות גדולות (AM:PM וטיב טעם) וצמצום טווח הניצול של כוח-אדם חלש, שיוותר על יום חופשה בכדי להוסיף עוד כמה פרוטות למשכורת המצומקת ממילא. למהלך יש בעיני יתרונות נוספים, שאותם מניתי במאמר הקודם. עכשיו אני מציעה - להתרחב ולהטיל את האיסור גם על הקניונים הפתוחים.

המצב הוא שימי השבת הם עסק טוב מדי עבור יזמים שקנו, בנו ופיתחו את אזורי המסחר הפתוחים. היזמים אנשים חזקים מדי, מחזיקים בחברות גדולות מדי ואפשר שגם בעלי השפעה וקשרים בכלכלה ובפוליטיקה ישראל.

חוכמה גדולה מצד סער לצאת נגד המרכולים. כוחם, מצליחים ככל שיהיו, אינו דומה לכוחם של אנשי העסקים המעורבים במרכזי המסחר מסוגם של "התחנה". אם שר הפנים גיבור באמת, בואו ונראה אותו יוצא בשבת נגד הקניונים הפתוחים.