מיכה לינדנשטראוס / צילום: יונתן בלום
בשני דברים אין כל ספק בימים אלה: מלכת הימים והלילות היא כיפת ברזל, והמלך הוא מי שהיה ראש יחידת המחקר והפיתוח שלה, העקשן הגדול, אל"מ במיל' ד"ר דני גולד.
רק לפני 5 שנים, במארס 2009, חטף אותו גולד, ממש באותו עניין, דוח ביקורת קשה שיכול היה להיות קטלני אילו היה מדובר במישהו אחר. אלה היו ימי הפאר, גבהות הלב והאדרת הפרוצדורה של מבקר המדינה דאז, מיכה לינדנשטראוס. זה היה דוח שנתי 59 א' שזכה לכותרת "מוכנות לזמן חירום. תהליך קבלת ההחלטות לפיתוח ולהצטיידות המערכות להגנה אקטיבית נגד רקטות קרקע-קרקע (רק"ק)".
לאורך עשרות עמודים סופרה ההיסטוריה של הולדת כיפת ברזל, כסוג של לידה שמחוץ למסגרת הבירוקרטיה. זאת, תוך צדקנות החוזרת על עצמה, כמין ביטוח פנימי למקרה שהעניין הזה עוד יצליח. "... משרד מבקר המדינה ער לנחישותו וחתירתו של מפא"ת (מינהל למחקר ופיתוח אמצעי לחימה, במשרד הביטחון), לפתח בהקדם מערכות להגנה אקטיבית. אולם, בביקורת שנערכה על תהליך קבלת ההחלטות וסדרי עבודת המטה לפיתוח ולהצטיידות במערכות להגנה אקטיבית 'שרביט קסמים' וכיפת ברזל, נמצאו ליקויים משמעותיים במפא"ת ובצה"ל. העיקריים שבהם: מפא"ת החל בפיתוח בהיקף מלא של המערכות לפני שצה"ל קבע את הדרישות המבצעיות... ולפני שצה"ל והממשלה אישרו כנדרש את הפרויקטים של הפיתוח ושל ההצטיידות".
עוד הזהיר לינדנשטראוס בחתימתו ובמיטב איומיו: "הליקויים שנמצאו עלולים להביא לפיתוח ולהצטיידות במערכות שאינן עונות על מלוא הצורך המבצעי באופן מיטבי ותוך חשש להוצאות כספיות מיותרות ולבזבוז זמן".
דני גולד, היום בן 52, חטף ביקורת אישית, כאמור כמעט קטלנית. "משרד מבקר המדינה מעיר כי ראש מו"פ, תא"ל דני גולד, פעל שלא בהתאם להמ"ב 20.02 (הוראות משרד הביטחון), כשהחליט באוגוסט 2005 על פיתוח מערכת כיפת ברזל... שבמקרה זה נמצא בסמכות הרמטכ"ל, שר הביטחון וממשלת ישראל. כל זאת בטרם אישרו גורמים מוסמכים אלה את הפרויקט. ביצוע פרויקט ללא שצה"ל אישר אותו עלול להביא לפיתוח מערכת שלא תענה על הצורך המבצעי הנדרש במלואו..." (עמודים 8 ו-37 בדוח).
ואז הוסיפה הביקורת שורות בנימה שבימים אלה אפשר היה לראות בה רמיזה לקשרים לא תקינים עם התעשיות הביטחוניות: "בנובמבר 2006 הנחה מפא"ת את רפאל להתחיל בפיתוח בהיקף מלא של כיפת ברזל, כשבידי רפאל לא הייתה הזמנה לכך. זאת לפני אישור צה"ל, משרד הביטחון והממשלה. באפריל 2007 הזמין משרד הביטחון מרפאל פיתוח והצטיידות בכיפת ברזל לפני שצה"ל והממשלה אישרו את הפרויקט".
יש לציין כי מי שסייע לגולד להתעקש ותמך בו היה שר הביטחון דאז, עמיר פרץ, שהביקורת התייחסה גם אליו, אם כי במילים מעט יותר זהירות. אחרי הכול, מדובר בשר ביטחון. "משרד הביטחון באמצעות שר הביטחון לא הביא לאישור הממשלה את תוכנית הפיתוח של שרביט קסמים, והביא לאישור הממשל בדיעבד את תוכנית כיפת ברזל".
מיד כשהותר דוח המבקר לפרסום יצא עיתון "הארץ" בכותרת "פרשנות: כיפת ברזל - כישלון ידוע מראש" (2.3.2009) . "למעשה כל הורתו של מיזם כיפת ברזל בחטא. משום שפקיד אחד במפא"ת, ראש היחידה למחקר ופיתוח, תא"ל דני גולד, נטל לעצמו סמכויות של הרמטכ"ל, שר הביטחון וממשלת ישראל בטרם אישרו גורמים מוסמכים אלה את הפרויקט. במילים אחרות, הפקיד גולד החליט בעצמו וצפצף על הרמטכ"ל, שר הביטחון והממשלה כולה".
אגב, גם המתח המוכר והידוע בין הרמטכ"ל גבי אשכנזי, לשר הביטחון, אהוד ברק, שיחק בפרויקט. ב-4.2.07 קבע ראש הממשלה דאז, בוגר חורבן מלחמת לבנון השנייה, אהוד אולמרט, ש"ברור שכיפת ברזל זה דבר בלתי נמנע ואנחנו לא יכולים לעכב יותר מיום אחד את הביצוע". ואכן, אחרי כחודשיים, באפריל, חתמו רפאל ומשרד הביטחון על הסכם לפיתוח ולהצטיידות בכיפת ברזל, אבל ביום 4.6.07 החליט הרמטכ"ל דאז, גבי אשכנזי, שלא לאשר עקרונית את פרויקט כיפת ברזל כל עוד אין לו מקור תקציבי. חודש אחרי, ב-3.7.07, הודיע שר הביטחון, אהוד ברק, שהוא כן מאשר לפתח את כיפת ברזל.
שלוש שנים אחרי, בספטמבר 2012, הוענק פרס ביטחון ישראל לגולד ולכל האנשים שמאחורי כיפת ברזל. בנובמבר אותה שנה כבר כיכבה כיפת ברזל במבצע "עמוד ענן" מול עזה. בראיון לערוץ 10 ב-19.11.12, סיפר גולד כי "זה היה תהליך מורכב לאשר את הפרויקט. נתקלתי תחילה בחומה בצורה של התנגדות, כולל ממבקר המדינה, אבל לא התייאשתי. כמעט הכול פותח מאפס, והכנתי גם חלופות למקרה שלא יהיה לנו כסף".
"אתה לא כועס על אלה שניסו לעצור את הפרויקט, לשים לך רגליים?", נשאל כמה ימים אחרי כן ב"ישראל היום", וגולד השיב: "לגמרי לא כועס. זה רק הפך את העניין לאתגר יותר גדול ויותר מעניין. האנשים עבדו בפיתוח כמו משוגעים, באמת יומם ולילה, והמבקרים, כמו צמד הקשישים בחבובות, יושבים מהצד ומותחים ביקורת. זה לא הפריע לנו באמת".