יעקב טירקל / צלם: יונתן בלום
כבריטואל נושן, בכל פעם שישראל מסיימת פעולה צבאית, מכריזה מועצת זכויות האדם של האו"ם בז'נבה על הקמת ועדת חקירה לחקירת פשעי המלחמה שבוצעו לכאורה על-ידה. שלשום (ב') הודיעה המועצה על הרכב ועדת החקירה הבינלאומית שתחקור את פעולות ישראל במבצע "צוק איתן" ברצועת עזה, שהסתיים בתחילת השבוע. בראש הוועדה יעמוד וויליאם שאבאס, פרופסור למשפט בינלאומי ולזכויות אדם ממוצא קנדי. על הוועדה יהיה להגיש דוח למועצה לזכויות אדם של האו"ם בז'נבה במארס 2015.
בהודעה שמסר הנשיא התורן של המועצה נאמר כי "הוועדה תחקור את כל ההפרות של החוק הבינלאומי בשטחים הפלסטיניים הכבושים, כולל מזרח ירושלים ובמיוחד ברצועת עזה, בהקשר של המבצע הצבאי".
מינויו של שאבאס לראשות הוועדה כבר זכה לביקורת ישראלית חריפה. דובר משרד החוץ, יגאל פלמור, ציין כי עמדותיו של שאבאס הן מוטות נגד ישראל, וכי מינויו מוכיח מעל לכל ספק שישראל לא יכולה לצפות לצדק מוועדת החקירה. לדבריו, הלכה למעשה, דוח הוועדה כבר נכתב וכעת רק נקבע מי יחתום עליו".
הקמת הוועדה מציבה בפני ישראל אתגר לא פשוט. כיצד להתייחס אל הוועדה? האם לתקוף אותה, או לשתף עמה פעולה? כדי להשיב לשאלות הללו יש לבחון קודם כל את מהותה וסמכויותיה של מועצת זכויות האדם של האו"ם. ד"ר תמר הוסטובסקי-ברנדס, מרצה למשפט בינלאומי בקריה האקדמית אונו, מציינת כי מועצת זכויות האדם היא גוף פוליטי, ולא משפטי, שחברות בו מדינות, שבלשון המעטה, לא לכולן יש רקורד מרשים של שמירה על זכויות האדם. "להבדיל מהחלטות העצרת הכללית או מועצת הביטחון, ההחלטות של מועצת זכויות האדם הן החלטות שיש הסכמה די רחבה בקרב משפטנים בינלאומיים שהן אינן נקיות משיקולים פוליטיים", אומרת הוסטובסקי-ברנדס. עם זאת, לדבריה, השאלה כמה ברצינות ייקחו את מסקנות הוועדה ויישמו אותן תלויה במידה רבה גם במוניטין של חברי הוועדה.
גם לדברי עו"ד יובל ששון, העומד בראש המחלקה למשפט בינלאומי פומבי וביטחוני במשרד מיתר-ליקוורניק-גבע-לשם-טל ושות', מועצת זכויות האדם היא גוף שיש עליו ביקורת עולמית ולא רק של ישראל. "באופן היסטורי סדר היום של הוועדה הזו מורכב מישראל ושאר העולם. בשנה שעברה המועצה כמעט לא התייחסה למה שקורה בסוריה, ששם מן הסתם יש הפרות חמורות של זכויות אדם מדי יום. בכל 'צוק איתן' מספר ההרוגים משתווה ליום אחד של המלחמה בסוריה".
"אנטישמיות מודרנית"
אל"מ במיל' עו"ד אילן כץ, מומחה למשפט בינלאומי וצבאי, ולשעבר סגן הפרקליט הראשי הצבאי בצה"ל, מציין כי "מספר מצומצם ביותר של ועדות הוקמו בעבר כדי לחקור התנהגות של מדינות שאינן ישראל, אבל הן לא זכו לרעש בינלאומי הדומה לעניינים שבהם מעורבת מדינת ישראל. אצלנו על כל דבר מקימים ועדה. זו, לדעתי, תוצאה של אנטישמיות מודרנית. מחפשים הצדקות לתקוף את היהודים על-ידי שימוש במשפט בינלאומי ובטענות שאנחנו פוגעים בזכויות אדם וכדומה. ועדות כאלה בדרך-כלל לא מתקיימות לגבי מקומות אחרים בעולם".
לדברי עו"ד ששון, למועצת זכויות האדם של האו"ם אין סמכויות וכמעט אין שיניים. הסמכות היחידה היא להקים ועדות למיניהן. "מצד שני לממצאים של הגוף הזה ולפרסומים שלו יש משמעות" הוא מבהיר. "דוח חקירה כזה נצרב הרבה פעמים בתודעה העולמית ובתודעה של מקבלי ההחלטות. הדבר הזה עלול ליצור כדור שלג שיביא לפעולה מצד גופים נוספים, למשל, מועצת הביטחון, שם אנחנו מוגנים בזכות הווטו האמריקאי במועצה. במקרה הזה יש להניח שיהיה לנו את המטרייה האמריקאית".
- האם ועדת שאבאס תקבל המלצות לגבי אישים ספציפיים?
הוסטובסקי-ברנדס: "הוועדה לא מקבלת החלטה על העמדה לדין בהאג. קיים כאן בלבול בציבור, וחשוב לומר שבית הדין בהאג הוא גוף נפרד שיש לו סמכות להעמיד לדין אנשים שעברו עבירות שמוגדרות בחוקת רומא כפשעי מלחמה. מה שיכול לקרות, וכבר מדברים על כך, הוא שהפלסטינים יבקשו להצטרף כחברים בבית הדין בהאג. אם הבקשה הזו תתקבל, אז התובעת הכללית של בית הדין תוכל לפתוח בחקירה בנוגע ל'צוק איתן' כדי לבדוק האם יש להעמיד לדין אנשים פרטיים; מצד שני, זה יחשוף גם את ראשי חמאס לחקירה, ולכן ספק אם הפלסטינים ילכו עם המהלך הזה עד הסוף. הוועדה כן יכולה לצאת בהמלצות, אבל אין לה סמכות להחליט על העמדה לדין".
- אם כך, לדוח הוועדה הצפוי אין כמעט משמעות מבחינת ישראל.
הוסטובסקי-ברנדס: "זה לא מדויק. קח, למשל, את דוח ועדת גולדסטון שנכתב על-ידי ועדה דומה אחרי מבצע 'עופרת יצוקה'. הדוח יצר תהודה ורעש בעולם הרחב וגם בישראל, והייתה לו השפעה".
אחת משאלות המפתח הן אם לישראל כדאי לשתף פעולה עם ועדת שאבאס. לדברי הוסטובסקי-ברנדס, זו החלטה אסטרטגית של המדינה שתלויה בין היתר במוניטין של מי שיושב בוועדה וביחסו לישראל. עם זאת, לדבריה, צריך לזכור כי כאשר ישראל לא משתפת פעולה, אז הדוחות מסוג זה נשענים על עדויות פלסטינים ועדויות של ארגוני זכויות אדם בלבד".
הפחד המיידי, שאת התופעות שלו אנחנו כבר רואים בשטח, הוא שברגע שיתפרסמו תוצאות של ועדת חקירה כזו, שמן הסתם לא יהיו אובייקטיביות, זה יפגע בתדמית של ישראל ויעורר מחדש גלי אנטישמיות. מה שלא יהיה, לא ניתפס לעולם כ'אנדרדוג' של המבצע. ה'אנדרדוג' הם הפלסטינים, וזה בכלל לא משנה איך חמאס התנהג. התמונות של ההרס מהרצועה עושות את שלהן, ולכן אנחנו יכולים לצפות לגלי שנאה בעולם בעקבות פרסום מסקנות הוועדה הזו".
"גלי שנאה בעולם"
לדברי עו"ד כץ, לוועדת החקירה יכולות להיות 3 תוצאות אפשריות. "התוצאה הראשונה היא שבעקבות הדוח יהיה אישום פלילי בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג נגד ראשי המדינה, גם בדרג הפוליטי וגם בשרשרת הפיקוד, ככל שמאשימים אותם לכאורה בביצוע פשעי מלחמה; הדבר השני, זה אישומים במדינות שהחוק המדינתי הפנימי שלהם מאפשר העמדה לדין של תושבי חוץ על ביצוע לכאורה של פשעי מלחמה באשר הם התקיימו, ללא קשר למקום קיומם; והדבר השלישי הוא השלכות לא משפטיות שיש להקמת ועדה כזו ולפרסום מסקנות שליליות שלה לגבי ישראל, למשל עלייה באנטישמיות, החרמה של מדינת ישראל בכל מיני פורמים בינלאומיים, לרבות חרם אקדמי על מוסדות אונ' במדינת ישראל ועוד".
כץ סבור שהתרחיש האחרון הוא זה שממנו ישראל צריכה לחשוש יותר מכל. "אישום פלילי בהאג נראה לי חסר סיכוי לאור מעמדה הבלתי ברור של הרשות הפלסטינית ולאור זה שארה"ב מתנגדת נחרצות לאישומים כאלה. גם האפשרות של העמדה לדין במדינות שונות היא קטנה", הוא אומר. "הפחד המיידי, שאת התופעות שלו אנחנו כבר רואים בשטח, הוא שברגע שיתפרסמו תוצאות של ועדת חקירה כזו, שמן הסתם לא יהיו אובייקטיביות, זה יפגע בתדמית של ישראל ויעורר מחדש גלי אנטישמיות. מה שלא יהיה לא ניתפס לעולם כ'אנדרדוג' של המבצע, ה'אנדרדוג הם הפלסטינים', וזה בכלל לא משנה איך החמאס התנהג. התמונות של ההרס מהרצועה עושות את שלהן, ולכן אנחנו יכולים לצפות לגלי שנאה בעולם בעקבות פרסום מסקנות הוועדה הזו".
לדברי הוסטובסקי-ברנדס, לפי הדין הבינלאומי אין ספק שישראל מחויבת בעצמה לחקור מוות של אזרחים שנגרם בלחימה. היא מציינת שחלקו השני של דוח ועדת טירקל התייחס לשיטות החקירה הראויות, וכי יש שם המלצות על הצורך לחקור וכיצד לחקור. "ועדת טירקל, שהוקמה אחרי אירועי המרמרה, הוקמה על-ידי ישראל במידה רבה בשל ההשפעה שיצר דוח גולדסטון. בסופו של דבר אין מחלוקת שלישראל יש זכות להגן על עצמה, אבל השאלה היא האם היא שומרת מספיק על עקרון המידתיות בפגיעה ועל עקרון האבחנה בין מטרות צבאיות לאזרחיות".
"להשפיע ככל שניתן"
עו"ד יובל ששון מזכיר כי באופן היסטורי ישראל לא משתפת פעולה עם ועדות מן הסוג הזה. לדבריו, "הנימוק הוא שאנחנו לא מוכנים לשחק בפארסה, שבה ידינו כבולות מראש והתוצאה ידועה מראש". מצד שני, הוא מציין, יש קולות בישראל, גם בתוך משרד החוץ שאומרים שעדיף לנו לנסות להיות מעורבים כי גם אם נצליח להשפיע קצת זה שווה משהו. "ישראל אוספת את העובדות ונערכת, ואני חושב שזו גישה שלא צריך לטאטא אותה מתחת לשולחן. חשוב לזכור, למשל, שחודשים אחרי שפורסם דוח גולדסטון התבטא השופט גולדסטון בעצמו ואמר כי אם היה יודע את כל מה שלמד בדיעבד, הוא היה כותב את הדוח באופן שונה. לטעמי, למרות שמועצת זכויות האדם היא גוף ציני ומוטה, צריך למצוא דרך יצירתית כן להשפיע על דוחות הוועדה, ככול שניתן".
עו"ד כץ הרבה יותר חד-משמעי מחבריו באשר לשאלה אם ישראל צריכה לשנות ממנהגה הנושן ולשתף הפעם פעולה עם ועדת החקירה. "אנחנו צריכים ללמוד מלקחי העבר ולשתף פעולה באופן מלא עם דיוני הוועדה", הוא אומר. ואולם, שיתוף-הפעולה נחוץ בעיניו - לא כי הוא מאמין שיש בכוחה של ישראל לשנות את המסקנות - אלא במטרה לחשוף מאוחר יותר את חוסר האובייקטיביות של הוועדה. "שיתוף-הפעולה חשוב כדי לבסס יכולות לבוא לאחר מכן לבוא ולהראות שהוועדה לא התייחסה לנושאים שאנחנו הצגנו, לרבות לנושא של השימוש באזרחים כמגן אנושי על-ידי החמאס. אני מניח שהפעם הצבא יותר מתמיד, ולא רק הוא אלא משרד החוץ ומשרד המשפטים, ערוכים עם כל החומרים הרלבנטיים, ולכן ישראל צריכה לעשות הכול כדי להציג את עמדתה המלאה בפני הוועדה".
לדברי כץ, אי-שיתוף-פעולה עם הוועדה בגלל הטענה שהם לא אוהבים אותנו תהווה טעות אסטרטגית של המדינה. "רק לאחר שהוועדה תסיים את דיוניה נוכל באמת להוכיח - באמצעות החומרים שהיא עצמה תוציא - שאנחנו לא סתם טוענים שלא אוהבים אותנו. רק שיתוף-פעולה יוביל לכך שהטענות שלנו יתבססו על עובדות".
"בהלת-שווא"
ועדת טירקל, עליה חוזרים ומדברים המומחים למשפט בינלאומי הוקמה בעקבות הכשל בפעולת צה"ל בעת ההשתלטות על ספינת ה"מרמרה" הטורקית במשט לעזה במאי 2010. בחלקו הראשון של דוח הוועדה, נקבע שישראל פעלה כראוי במסגרת הטיפול במשט ולא הפרה את הדין הבינלאומי. לפני כשנה וחצי פורסם החלק השני הדוח, במסגרתו המליצה הוועדה לבצע שינויים דרמטיים בדרך קבלת ההחלטות בנוגע לחקירת תלונות על פשעי מלחמה שייטען כי מבצעים חיילי צה"ל.
בראשית השנה אישרה הממשלה הקמת צוות מיוחד ליישום מסקנות ועדת טירקל, בראשות מנכ"ל משרד החוץ לשעבר, יוסף צ'חנובר, ומי שמונה למצוא פתרון למשבר ישראל-טורקיה בעקבות המשט, וחבר בצוות המשא-ומתן לפיוס בין המדינות. לצוות המיוחד הקציבו 9 חודשים להעברת צעדים אופרטיביים ליישום החלקים מהדוח שייבחרו לכך.
מי שעמד בראשות הוועדה הוא שופט בית המשפט העליון בדימוס, יעקב טירקל. היום אמר טירקל ל"גלובס" כי במקביל להקמת צוות היישום של החלק השני של הדוח, "התחילו כבר להתבצע כל מיני פעולות וצעדים בשטח, שהם בכיוון של יישום המסקנות". לדבריו, הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בהתנהלות של צה"ל. "הצבא היום בודק יותר מאשר בעבר את פעולותיו, הוא מקים צוותי חקירה ומתעד את הדברים עוד לפני יישומם בשטח בפעילות מלחמתית. זה גם ברוח ההמלצות שלנו, וגם הכיוון שהצבא הישראלי פועל בו באופן כללי", הוא מציין.
- האם אנחנו צריכים לחשוש מוועדת שאבאס לחקר מבצע "צוק איתן"?
טירקל: "בעקבות ההתנהלות החדשה של הצבא, אני חושב שאין לנו ממה לחשוש בבואנו בפני הוועדה מטעם מועצת זכויות האדם של האו"ם, ואין לנו סיבה להיות מוטרדים מעצם הקמתה. אנחנו מוכנים, ויש לנו הגנות טובות לקראת הדיונים בוועדה".
מדברי טירקל משתמע כי בניגוד למשתמע מעמדת משרד החוץ, הוא סבור שעל מדינת ישראל לשתף פעולה עם הוועדה. "אנחנו רק צריכים להגיש להם את התיקים שלנו לגבי כל מקרה ומקרה שבו נטען שפעלנו בניגוד לדין הבינלאומי או הפרנו זכויות אדם", הוא אומר. "הם טוענים שירינו על בית ספר במקום פלוני? אני מניח שלצה"ל יש דוח על המקרה הזה, שחלק ממנו מתעד את התהליכים וקבלת ההחלטות לפני שירו על בית הספר. לפחות ברוח ההמלצות שלנו, אבל גם לפני ההמלצות, הייתה בדיקה של כל אירוע שכזה בצבא, והיה צוות שנתן את הגיבוי המשפטי לפעולה הזאת וכל פעולה אחרת מסוג זה שהצבא מבצע בלחימה, ואת זה אנחנו יכולים להציג בפני ועדת החקירה שהוקמה. דהיינו, אנחנו נטען, ובצדק, וגם נוכל להוכיח כי לא ירינו בשרירות לב ולא ירינו בלי הבחנה ובלי בדיקה על מטרות בעזה. אז מראש יש לנו יכולת להתגונן בצורה נכונה וטובה".
לדברי טירקל, "התקשורת מבהילה את הציבור עם אמירות על דוח גולדסטון 2, אבל אין ממה להיבהל. אני אומר לאזרחי ישראל שאנחנו נבהלים לחינם בנושא הזה. הצבא הישראלי פעל ופועל בצורה ראויה במהלכי הלחימה שאני נחשפתי אליהם, ואני מניח שגם ב'צוק איתן' הפעולות היו ראויות ותואמות את הדין הבינלאומי. צה"ל יכול להוכיח בקלות, באמצעות התיעוד שיש לו לכל האירועים הנטענים נגדו, כי המטרות שלו היו רק צבאיות וביטחוניות".
גולדסטון: הדוח שהוליד את הטראומה
החשש הגדול של ישראל מוועדת החקירה שהקימה "מועצת זכויות האדם" של האו"ם נובע, במידה רבה, גם מטראומת דוח גולדסטון.
ב-3 באפריל 2009 מינתה המועצה ועדה בראשות השופט ריצ'רד גולדסטון, לבדיקת פעילות צה"ל במבצע "עופרת יצוקה" בעזה, שהתנהל בינואר 2009. הוועדה חקרה גם את מעשי החמאס שהובילו למבצע.
הוועדה מצאה כי ישראל והחמאס פעלו באופן מכוון ושיטתי על מנת לפגוע באוכלוסייה אזרחית. זאת, בניגוד לדיני מלחמה המחייבים את הצדדים להבחין בין לוחמים לאזרחים, ולכוון את כל פעילותם נגד הכוחות הלוחמים, תוך ניסיון לשמור על חיי האזרחים ככל שרק ניתן. לפי גולדסטון, שני הצדדים נשאו באחריות להפרת דיני המלחמה הבינלאומיים.
הדוח היכה גלים בעולם, והוביל לגל של ביקורת בינלאומית על ישראל. העצרת-הכללית של האו"ם קראה לישראל לחקור את "פשעי המלחמה" שביצעה.
כשנתיים מאוחר יותר, ב-1 באפריל 2011 פרסם גולדסטון מאמר בעיתון "וושינגטון פוסט" תחת הכותרת "שקילה מחדש של דוח גולדסטון על ישראל ופשעי מלחמה". הוא הודה במאמר כי אילו ישראל הייתה משתפת פעולה עם עבודת הוועדה, ואילו "ידע אז מה שהוא יודע היום", מסקנות הדוח היו שונות, במיוחד ההאשמות נגד ישראל על ביצוע פשעי מלחמה.