דני דנקנר / צילום: יותם רונן
"גורלו הטראגי של דני דנקנר מתגלם בעובדה שהוא גילה לראשונה בהכרעת הדין כי הוא הודה בעבירה שלא מדעת, ובכך הוריד על עצמו את הכורת. אמרנו שההודאה הייתה שלא מדעת, משום שהמערער לא ידע שהעסקת מאעכר כשלעצמה היא עבירה של שוחד. ואולם, הטרגדיה של המערער אינה מתמצית רק בכך. לא רק המערער לא ידע שהוא מודה בעבירה שלא מדעת, אלא שעד להכרעת הדין, אף אחד לא סבר כי העסקת מאעכר על בסיס קשריו היא עבירה" - כך נפתח ערעורו של יו"ר בנק הפועלים לשעבר ויו"ר חברת תעשיות מלח לשעבר, איש העסקים דני דנקנר, על הרשעתו ועל גזר דינו בפרשת הולילנד.
לטענת דנקנר בערעור, באמצעות עורכי הדין ד"ר יעקב וינרוט, עמית חדד ואופיר חוגרי, דנקנר הודה במעשים שיוחסו לו בפרשת הולילנד, משום שסבר כי העסקת מאעכר על מנת לנצל את קשריו ברשויות אינה מהווה עבירה של שוחד, ואף בית המשפט עצמו היה סבור כך והתבטא כך לאורך הדיונים בתיק.
"הסנגוריה, לאורך כל המשפט, ביססה את הגנתו של המערער על כך שהוא נקט בפרקטיקה מקובלת, נוהגת וממוסדת של העסקת מאעכרים במוסדות השלטון השונים", נכתב בערעור.
"טרגדיה מוכתבת מראש"
עוד צוין בערעור, שהוגש הבוקר (א') לבית המשפט העליון, כי "מי שמתבונן בהרשעה דנא מוצא את עצמו משקיף על טרגדיה מוכתבת מראש, כשהגיבורים שלה כמו מופעלים על-ידי גזירה קדמונית. המערער עצמו הודה שלא מדעת; הסנגוריה, שביססה את הגנתו על היותו מעסיק מאעכר, התגלתה כמי שהלכה והרשיעה אותו שלא מדעת, כשהיא חופרת מתחתיו פח יקוש שלא מדעת; השופט שהרשיע אותו סבור היה לאורך כל המשפט כי אם הסנגוריה תוכיח את עמדתה, אחת דינו של המערער לצאת זכאי, והנה, בהגיע עת פקודה, כאשר השופט ישב בינו לבין עצמו לכתוב את הכרעת הדין, הוא גילה כי כל ניהול המשפט היה מיותר, שכן די היה באימוץ עמדת ההגנה כדי להרשיע את המערער".
בהקשר זה מעלים עורכי דינו של דנקנר את השאלה, מה הביא את בית המשפט להפליל התנהגות שלא עלה בדעתו כי היא מהווה עבירה פלילית, ו"שעליה אמר לא פחות מאשר 'ודאי שזו לא עבירה פלילית בינתיים במדינת ישראל', בהגדירו את ההגנה כעומדת על 'רגליים איתנות', כשהיא טוענת למצב דברים עובדתי, שעליו 'עדיין אף אחד לא אמר שזה לא חוקי'".
נזכיר כי שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, דוד רוזן, שגזר את עונשם של מורשעי פרשת הולילנד, הטיל על דנקנר עונש של 3 שנות מאסר בפועל (במצטבר לעונש המאסר שנגזר עליו במשפטו בגין הרשעתו בפרשת בנק הפועלים), שנתיים מאסר על-תנאי, קנס בסך 500 אלף שקל וכן חילוט רכוש בסך מיליון שקל, בהתאם לחוק איסור הלבנת הון.
דנקנר הורשע ב-3 עבירות של מתן שוחד בפרשת הולילנד, בכך שהעביר למאיר רבין, יד-ימינו של עד המדינה שמואל דכנר ז"ל, 1.3 מיליון שקל במצטבר, על מנת שיעבירם ליעקב אפרתי, לשעבר ראש מינהל מקרקעי ישראל, כדי שזה יטה לטובת דנקנר החלטות בפרשת קרקעות המלח.
בנוסף הורשע דנקנר בקבלת חשבוניות כוזבות מרבין והכללתן בספרי החשבונות של חברת תעשיות מלח; וכן בעבירה של הלבנת הון בגין הפקדת כספי השוחד בחברותיו של דכנר במסווה של "שכר-טרחה/מקדמות".
"שוחד במאות אלפי שקלים"
"מדובר בסכומי שוחד הנאמדים במאות אלפי שקלים", כתב רוזן בגזר דינו של דנקנר. "הוא נדרש לקדם עסקה ששוויה 700 מיליון שקל, עסקה שקשורה ושימשה בסיס לעסקאות מרכזיות אחרות שביצע באותה תקופה רכישת גרעין השליטה בבנק הפועלים, על סמך זכויות החברה בקרקעות הנידונות. העבירות בוצעו לאורך תקופה, והכספים הועברו במועדים שונים. לצורך ביצוע העבירות, פעל דנקנר מול דירקטוריון החברה באופן חריג ובלתי תקין, כפי שתואר בהכרעת הדין. הנאשם פעל מתוך מניע אחד ויחיד, והוא בצע-כסף".
לדברי השופט רוזן, "דנקנר ניצל את מעמדו כיו"ר דירקטוריון חברת תעשיות המלח, על מנת להזרים כספי שוחד למאיר רבין. דנקנר עשה כן תוך הסוואת פעולותיו באמצעות חשבוניות כוזבות, שהוטמעו בספרי החברה. עם זאת, לא ניתן היה לקבוע במשפט כמה, ואם בכלל, מתוך סך כל הכספים הועברו לפקידי הציבור. כמו כן, לא הוכח במשפט כי כספי השוחד הובילו למתן הקלות והטבות תוך סטייה ברורה מן השורה".
בעניינו של דנקנר קבע רוזן מתחם ענישה על עבירת השוחד בין 2 ל-5 שנות מאסר - להבדיל מעמדת הפרקליטות, שביקשה לקבוע מתחם של בין 5 ל-8 שנים ולמקם את דנקנר ברף העליון בתוך המתחם הזה.
"מאיגרא רמא לבירא עמיקתא"
במסגרת גזר דינו של דנקנר שקל השופט גם נסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה. בין היתר תיאר את תולדות חייו: "הוא בן 54, גרוש ואב ל-5 ילדים. רכש השכלה תיכונית בבית-הספר הריאלי בחיפה, ולאחר סיום לימודיו התגייס לחיל השריון ושירת כמפקד טנק בגדוד 77. לאחר שחרורו למד לתואר ראשון בכלכלה ומינהל עסקים באוניברסיטת מסצ'וסטס בארה"ב, וסיים את לימודיו בהצטיינות. בשנת 1990 החל לעבוד בחברת תעשיות המלח שבבעלות משפחתו, והתקדם עד לתפקיד מנכ"ל החברה ובהמשך יו"ר הדירקטוריון, תפקיד שאותו מילא עד לשנת 2007. לאחר שמשפחתו רכשה את גרעין השליטה בבנק הפועלים, כיהן דנקנר כדירקטור, כסגן יו"ר ובהמשך כיו"ר דירקטוריון הבנק, במקביל לעבודתו בחברת תעשיות המלח".
רוזן הסכים כי "הנזק שנגרם לדנקנר הוא גדול ורב. מדובר במי שנשא בתפקיד מרכזי ונישא במשק הישראלי - וכיום הוא בבחינת שבר-כלי מבחינת מעמדו הכלכלי ויכולתו לזכות בתפקיד דומה, או אף פחות בבכירותו, מזה שנשא בעבר. דנקנר הוא דוגמה חיה למי שנפל מאיגרא רמא לבירא עמיקתא".