העיסוק האובססיבי בשאלת הכדאיות של אחזקת קבוצת כדורגל בישראל ימשיך ללוות את כל מי שסובב את הענף הזה. כבר ברור כי עסק כלכלי זה ממש לא, בשום מובן, לאור הבורות העצומים שבסיום כל עונה נאלצים הבעלים לסגור מכיסם הפרטי. מנתונים שהגיעו לידי "גלובס" ומתפרסמים כאן בבלעדיות, עולה כי גם בעונה החולפת בעלי ההון מימנו את הכדורגל הישראלי וסיפקו שעשוע להמונים: בסך הכל סיימו 14 קבוצות ליגת העל את 2013/14 בהפסד תפעולי של 147 מיליון שקל. ומאחר שתקנות הבקרה התקציבית לא מאפשרות באופן עקרוני לסיים עונה במינוס ולגרור גירעונות (למעט מקרים חריגים), הרי שאת הסכום הזה הביאו הבעלים "מהבית", על מנת לנקות שולחן.
1. כמה בעצם "שווים" הבעלים לכדורגל הישראלי? יחס התמיכה שלהם בקבוצות הוא חסר תקדים: על כל שני שקלים שקבוצה מכניסה לקופתה בצורת "הכנסות טבעיות" (מכירת כרטיסים, מענקי אופ"א על הופעות באירופה, ספונסרים, תמיכות התאחדות לכדורגל, טוטו וכו'), הבעלים מביאים מכיסם שקל אחד. במלים אחרות, שליש מהכסף שמכניסות הקבוצות מגיע ישירות מבעלי ההון. בסך הכל, מתוך 14 הקבוצות בליגה העל, 12 סיימו בהפסד תפעולי, אחת סיימה באיזון (מכבי פ"ת) ורק אחת בפלוס (הפועל עכו). בחלק מהקבוצות, הכסף שמביאים הבעלים עולה על הכסף שמגיע מהכנסות טבעיות.
מי שאחראים על עיקר הכסף הפרטי שמוזרם לכדורגל הם שניים - מיטש גולדהאר ויעקב שחר, שנמצאים בליגה פיננסית משלהם. מכבי ת"א סיימה את עונת 2013/14 עם הפסד תפעולי של 46 מיליון שקל - המינוס הגדול ביותר מבין קבוצות ליגת העל. ההוצאות של המועדון הסתכמו ב-104 מיליון שקל, מול 58 מיליון שקל הכנסות. את ההפרש הזרים איל הקניונים הקנדי מכיסו.
משהו שבוודאי מטריד את גולדהאר בימים אלו זה שהמודל העסקי לא ממש מסתדר. שורת המינוס שהוא נאלץ לכסות נשארת דומה פחות או יותר לזו שהוא התרגל אליה בכל שנותיו בקרית שלום, וזה למרות שהצהובים רשמו אשתקד עונת שיא מבחינת הכנסות מאז הגיע למועדון - בזכות קמפיין אירופי טוב (העפלה עד לשלב 32 האחרונות של הליגה האירופית), שהוסיף 16 מיליון שקל לשורת ההכנסות. כל עוד לא תצליח מכבי ת"א להעפיל לצ'מפיונס ליג - גולדהאר ימשיך להדפיס בכל שנה בין 40-50 מיליון שקל מכיסו. כפי שגולדהאר עצמו הודה הקיץ, הוא לא מתכוון להקפיץ את התקציב לסקאלות גבוהות יותר, בניסיון להסתער בכל הכוח על ליגת האלופות - גם בגלל שהעמקת ההשקעה עשויה להכניס את מכבי לקבוצת סיכון במעבר על תקנות הפייננשל פייר-פליי של אופ"א.
גם במכבי חיפה של שחר מושקע כסף עצום - שלא ממש מניב פירות על המגרש בשנים האחרונות. שחר משום מה מטפח במשך שנים תדמית של מי שלא "נסחף", ומחזיק בניהול "שפוי" יחסית לרמת ההוצאה שרושמים גולדהאר או ארקדי גאידמק בזמנו בבית"ר. אבל בפועל אין לזה אחיזה במציאות, ושחר ממשיך לשרוף סכומי עתק על הקבוצה שלו: חיפה סיימה את העונה החולפת בהפסד תפעולי של 30 מיליון שקל. בפועל, השקעת הבעלים של שחר בחיפה אפילו גבוהה יותר - אם לוקחים בחשבון שחלק מהכספים הוא מעביר למועדון כהכנסות טבעיות באמצעות "הסכם אימוץ" (שלא יושב תחת הגדרה של הזרמת בעלים) עם הונדה, ששחר הוא היבואן של רכביה לישראל. בעונה החולפת רשמה חיפה 18 מיליון שקל הכנסות תחת "הסכם אימוץ" - שמן הסתם אינו משקף את השווי הריאלי של מתן חסות לקבוצת כדורגל בישראל.
כדי להתחרות במכבי ת"א שילמה חיפה אשתקד הוצאות שכר לשחקנים וצוות מקצועי בסכום כולל של 35 מיליון שקל, אלא שההוצאות הללו פוזרו על סגל רחב מאוד שכלל בשנה האחרונה גם קבוצות "מנודים", מושאלים רבים ברחבי הליגות שחיפה משתתפת בחלק משכרם. העונה האירופית שאמנם הייתה שווה למכבי חיפה הכנסה כספית לא מבוטלת, גם עלתה לה 8 מיליון שקל בהוצאות; קבוצת הנוער עולה לחיפה 8 מיליון שקל מהתקציב הכולל של המועדון; למעלה מ-5 מיליון שקל משלם המועדון עבור סעיף "הנהלה וכלליות".
ליגת העל - מאזני המועדונים
2. ארבע קבוצות שנמצאות בדרג השני מבחינת הוצאה כספית של בעלי ההון הן הפועל ת"א, הפועל ב"ש, בית"ר ירושלים ועירוני קרית שמונה. רק שהמקרים שלהן הם שונים בתכלית. שני בעלי הון שממשיכים להראות נחישות ועקביות שנה אחרי שנה לתפעל את הבייבי שלהם, במחיר כבד מאוד, הם אלונה ברקת ואיזי שרצקי. הפועל ב"ש של ברקת, בעונת שיא מזה ארבעה עשורים שהובילה אותה עד סגנות, סיימה את העונה בהפסד תפעולי של 17 מיליון שקל, שכוסה כאמור על-ידי הבעלים. זהו הסכום הגבוה ביותר שהוציאה ברקת מכיסה בעונה אחת, מאז הצטרפה לכדורגל הישראלי ב-2007. בסך הכל, בארבע העונות האחרונות סוגרת הפועל ב"ש הפסד תפעולי מצטבר של 39 מיליון שקל.
איזי שרצקי, באמצעות חברת "איתוראן" שבשליטתו, ממשיך לתמוך במיזם הצפוני שלו. בעונה הקודמת הוא הזרים 8 מיליון שקל אותם רשם בצורת "הכנסה של בעלי עניין".
את אלי טביב אולי קשה להכניס לתוך קטגוריית ה"נחישות והעקביות", אבל אחרי שנהנה מהקופה השמנה בתקופתו בהפועל ת"א שמנעה ממנו הוצאה כספית שוטפת - נראה שבעונת הבכורה כבעלי בית"ר ירושלים הוציא טביב יותר מכל עונה אחרת שלו בכדורגל: בית"ר סיימה את עונת 2013/14 עם מינוס תפעולי של 14.5 מיליון שקל, כולל כיסוי חובות שנותרו מעידן גאידמק וקורנפיין.
בהפועל ת"א הסיפור נראה כאובדן שליטה טוטאלי. כנראה שלא סתם בחר המנהל המקצועי איל ברקוביץ' לתאר את המועדון כ"חולה מאוד", ולהכריז על תוכנית הבראה. הפועל סיימה את העונה החולפת עם הכנסות של 32.5 מיליון שקל (שבפועל הן נמוכות יותר, מאחר שכלולות בהן גם 8 מיליון שקל הכנסות מ"בעלי עניין" - כלומר בעלים), והוצאות של 53.5 מיליון שקל. כל אלו מייצרים בור תפעולי של 21 מיליון שקל. גם אם חלק מהבור הזה מגולם בצורת סעיפים של "חובות אבודים" וכו', עדיין המינוס שחבורת חיים רמון-מני ויצמן-עידו חג'ג'-בכור צבאן-מאיר תושב וכו' היו צריכים לסגור - הוא אדיר. הבעיה הגדולה בהפועל, בשונה ממכבי חיפה למשל, היא חוסר היכולת של המערכת הקיימת להתנהל ללא ההכנסות שהמועדון היה כל כך רגיל לקבל מההופעות באירופה. בעונה החולפת הכניסה הפועל רק 2.5 מיליון שקל מאופ"א, למרות שהימרה על הרבה יותר - ומצד שני בנתה סגל שחקנים יקר: בעונה שעברה עמד סעיף שכר השחקנים במועדון על 20 מיליון שקל. מלבד זאת, הפועל שילמה גם הוצאות שיטור ואבטחה יקרות מאוד - בטח עבור קבוצה שלא מצליחה לעמוד על הרגליים - בסכום כולל של 5 מיליון שקל.
(מהפועל ת"א נמסר בתגובה: "המספרים שננקבו בהקשר לחוב התפעולי של המועדון אינם תואמים את המציאות והם נמוכים בהרבה. בפועל מדובר בסכום הנמוך במיליוני שקלים, שכן חלק ניכר מהחוב התפעולי שייך לטביב. מדובר במיליוני שקלים שהוצאו בתקופת אלי טביב על שירותים משפטיים, הוצאות עורכי דין והפשרות להתחייבויות תלויות. הפועל ת"א, לה אין בעלים עשיר שמזרים מיליונים, הצליחה להתחרות בצמרת בשנתיים האחרונות ובתוך כך יצרה חובות נמוכים בהרבה מהקבוצות עימן התחרתה להם בעלים עשירים שמזרימים את אותם מיליונים בכל שנה. בעניין נוסף שהוזכר בכתבה, מר מני ויצמן הינו אוהד הקבוצה שנרתם לסייע לה על ידי גיוס אנשי עסקים התומכים במועדון בלבד").
3. רק קבוצה אחת בליגה סיימה את העונה ברווח תפעולי - הפועל עכו, עם 400 אלף שקל פלוס. במקרה הזה אמנם אין בעלים שדוחפים כסף מבחוץ, אבל מי שממלא את מקומם היא העירייה שהזרימה 7 מיליון שקל (!) לתוך תקציב הקבוצה בעונה החולפת. גם עירוני רמה"ש שקיבלה 3 מיליון שקל מהעירייה (מתוך הכנסה כוללת של 10 מיליון שקל), ממשיכה ליהנות ממיליונים שמוזרמים לקופתה על חשבון משלמי הארנונה, שלא בדיוק נוהרים למגרש מדי שבת לעקוב אחרי קבוצתם האהודה. גם במ.ס אשדוד דואגת העירייה לתמוך מדי שנה ביותר מ-2.5 מיליון שקל.
4. מבט על טבלת ההפסדים התפעוליים מביאה למסקנה די ברורה, אך בכל זאת שווה לחזור עליה: מי שמשקיע יותר כסף - בסבירות גבוהה יצליח יותר על המגרש. עובדה: חמש מתוך שש הראשונות בטבלת ההפסדים התפעוליים גם הצליחו להתברג בפלייאוף העליון אשתקד (מלבד בית"ר ירושלים), וחלקו ביניהן את התארים (מכבי אליפות, ק"ש גביע). בני סכנין היא ה"אובר-אצ'יברית" הבולטת של העונה הקודמת - עם תקציב הוצאות של 15 מיליון שקל בלבד, היא הצליחה להגיע לפלייאוף העליון.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
