העליון למדינה: "אין לכופף את דיני התכנון גם בשם האינטרס הציבורי"

חשש לזיהום מי שתייה לא יעצור הקמה של תחנת דלק באזור מודיעין, וגם לא התנגדות משרד הבריאות, רשות המים והמשרד לאיכות הסביבה ■ בא-כוח היזם: "המדינה אינה רשאית לרמוס את האזרח. דיני התכנון וזכויות קניין אינם הפקר"

קרקע המריבה במודיעין / צילום: איל יצהר
קרקע המריבה במודיעין / צילום: איל יצהר

9 שנים אחרי שזכתה חברת אוטוויק אפרתי במגרש שיועד לתחנת דלק, היא תוכל סוף-סוף גם להקים אותה כמתוכנן. זאת, בעקבות פסק דין שנתן בית המשפט העליון, אליו התגלגלה התוכנית בשל התנגדויות המשרד להגנת הסביבה, משרד הבריאות ורשות המים לתת היתר לבניית התחנה.

משרדי הממשלה ורשות המים טענו לאורך שנים כי הקמת תחנת הדלק תחשוף קידוח מים שנמצא בסביבתה לזיהום, שאף עלול להביא להשבתתו. עוד נטען כי הגורמים שאישרו את היתר הבנייה לא נתנו דעתם לנזק הצפוי, למרות עמדתם של המופקדים על השמירה על איכות המים. כעת בא בית המשפט העליון ופסק כי יש לתת היתר לבניית תחנת הדלק, אף אם הדבר נוגד את האינטרס הציבור. העליון נימק את החלטתו בכך ש"אין לכופף את דיני התכנון" כפי שאלה באים לידי ביטוי בתוכניות שבהן אושרה התחנה, ואם חפצים למנוע דבר שנקבע בתוכניות, יש "לנקוט דרכים משפטיות אחרות", לשון פסק הדין.

ראשית הפרשה בשנת 2005, אז זכתה החברה היזמית אוטוויק אפרתי במכרז שפרסמה רשות מקרקעי ישראל לחכירת מגרש המיועד להקמת תחנת דלק באזור התעשייה חבל מודיעין. בשנת 2007 פנתה היזמית לוועדה המקומית לשם קבלת היתר בנייה. הוועדה אישרה את הבקשה בסוף 2008, אך העמידה את קבלת ההיתר בכפוף לתנאים ובהם אישורי משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה. ככל שנקף הזמן, המשרדים הביעו התנגדות לבקשה וסירבו לתת אישור. או אז שבה אוטוויק לוועדה המקומית וזו דרשה משני המשרדים לתת חוות-דעת. אלא שחוות-הדעת לא ניתנו, ואוטוויק לא קיבלה את היתר הבנייה המיוחל.

במאי 2011 פנתה אוטוויק לוועדת הערר וביקשה להורות להנפיק לה היתר בנייה. ועדת הערר קיבלה את טענותיה והורתה לוועדה המקומית להנפיק היתר בנייה, בכפוף לתנאים הנדסיים מקצועיים הנוגעים לאמצעי מיגון אותם ייקבע מומחה.

הוועדה מינתה כמומחה את ההידרולוג דרור גלעד, והוא העביר בינואר 2012 את מסקנותיו ולפיהן אין מניעה להקמת התחנה, ובמרץ 2012, הורתה ועדת הערר להנפיק לחברה את היתר הבנייה.

"הרגולטור צריך לנהוג בדרך החוק"

לכאורה, הפרשה הייתה צריכה להסתיים, אלא שהמתנגדים לא ויתרו והגישו עתירה מנהלית לבית המשפט, כנגד החלטתה של ועדת הערר. בעתירה נטען כי הוועדה לא נתנה משקל מספיק לחוות-הדעת של משרד הבריאות כגורם מקצועי האחראי למי השתייה בישראל. בנוסף, הסתמכה העתירה על חוות-דעת של המשרד להגנת הסביבה ושל רשות המים, אשר הצביעו על הסכנות הכרוכות בהקמת תחנת דלק בסמיכות לקידוח.

משרדי הממשלה ורשות המים, טענו כי אין להנפיק היתר מאחר שהמגרש נמצא בטווח הרדיוס האוסר מתקנים כאלה, ליד קידוח מים, וכי אין אמצעי מיגון שיוכלו למנוע את הנזק למים.

בית המשפט העליון ציין כי לכל אורך הדרך המדינה לא נקטה כל מהלך לשינוי התוכנית שבמסגרתו אמור היה היזם לקבל פיצויים, אלא ביקשה שלא להנפיק היתר בנייה ליזם ותו לא. המגרש יועד כבר בשנת 1991 לתחנת דלק ושווק במכרז כבר בשנת 2005 על-ידי רשות מקרקעי ישראל, כשחלה עליו תמ"א 18 הקובעת מיקומים להקמת תחנות דלק. לדעת העליון, הכלל הוא שאדם זכאי להיתר תואם תוכנית ואם רוצים שלא לתת אותו, יש לשנות את התוכנית או לפעול בדרך משפטית אחרת העומדת בפני המדינה, ולא לעכב את ההיתר.

"המחלוקת האמיתית אינה על התנאים למתן ההיתר, אלא עצם מתן ההיתר", כתבה שופטת העליון מרים נאור, שישבה בראש צוות השופטים שדנו במקרה בבית המשפט העליון. "המדינה טוענת כי הקמת תחנת דלק בכל תנאי, תסכל את האפשרות לקידוח מים במקום. יתכן והצדק עמה, אך הדבר מחייב נקיטת צעדים אחרים, כגון שינוי התוכנית".

נאור הדגישה כי האינטרס העסקי של יזם פרטי בהקמת תחנת דלק אינו גובר על האינטרס הציבורי למים נקיים, אך יחד עם זאת כתבה כי "גם כשהרגולטור פועל מנימוקים ראויים מבחינה ציבורית עליו לעשות כן בדרך שהתווה החוק ולא בדרך שננקטה כאן. הדין מקנה לרשויות המדינה דרכים חוקיות רבות להביא להעדפת האינטרס הציבורי על פני האינטרס הקניין הפרטיים. השגת התוצאה אינה יכולה לבוא על חשבון הקניין הפרטי בלא פיצוי הולם".

"משהגיעה המדינה למסקנה כי הקמת תחנת דלק במקום נוגדת את האינטרס הציבורי, ניתן היה לצפות ממנה לנקוט בדרך אחרת. אין לכופף את דיני התכנון בשם האינטרס הציבורי ויש לנקוט בדרכים משפטיות אחרות", כתבו השופטים, דחו את הערעור וחייבות את המתנגדים בתשלום 75 אלף שקל הוצאות משפט.

"שמירה קפדנית על מקור המים"

עו"ד דן אור, שייצג את היזם עם עורכי הדין יובל גלאון ומיכאל טירר ממשרד שביט בר-און, גלאון צין יגור ושות', אומר כי "פסק הדין שולח למדינה ולמוסדותיה מסר חד וברור: דיני התכנון והבנייה וזכויות קניין אינם הפקר. המדינה אינה רשאית לרמוס את האזרח בשם 'האינטרס הציבורי' ולעשות דין לעצמה במנותק מדיני התכנון והבנייה, במנותק מפסיקתו של בית המשפט העליון ובמנותק מהכללים החלים על כל אזרח במדינת ישראל. בכוונת מרשתנו לפעול למימוש זכויותיה ולהקמת תחנת הדלק, תוך שמירה קפדנית על התנאים והדרישות להגנה על מקור המים - כפי שתוכנן כבר ב-2005".

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא נדל"ן ותשתיות?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988