טייס בחיל האוויר / צלם: רויטרס
"מבט שני", יום ד' 21:00, ערוץ 1
טייס שנמנע מלהפציץ מטרה בגלל חשש לפגיעה באזרחים הוא סיפור מעניין. כאשר הוא הופך לדמות ביצירתו של אמן לבנוני שחייו ניצלו בעקבות אותה החלטה מוסרית, זה מעניין שבעתיים.
ובכל זאת, אני חש מעט שלא בנוח מול תיאור אותן דילמות מוסריות. לא צריך להיות גדעון לוי כדי לדעת עד כמה אנחנו הולכים "על הגבול".
רק בסוף השבוע האחרון דאבנו כולנו על דניאל טרגרמן, בסך-הכול בן 4, שנפגע בתוך ביתו. אין כמעט ישראלי שלא ראה מישהו מילדיו או מנכדיו בדמותו הקופצנית של החלל הצעיר - ובה בשעה, צריך להיות מרושע כדי לא לחשוב, כמעט באותה נשימה, על מאות ילדים שנהרגו בצידו השני של הגבול.
לכן, למרות סיפורים מרתקים על דילמות מוסריות שבהן נדחו שיקולים מבצעיים אל מול שיקולים הומניטריים, אלה נדמות לי תמיד כניסיון נואש להוכיח עד כמה "היה מחננו טהור".
לכשעצמו, כאמור, סיפורו של טייס חיל האוויר (בימי מלחמת לבנון השנייה) הוא מעניין, ממש כמו סיפור נוסף בתוכנית הערב, על ראשוני יחידת המנהרות של צה"ל שנדמה שהבינו את האיום הפוטנציאלי, בשעה שרבים התייחסו אליו בביטול.
בנות אדם
"כמעט חברות", יום ד' 22:00, ערוץ yes דוקו
מה קורה כששתי ילדות-נערות, בערך בנות אותו גיל (11-12) נפגשות? מה קורה כאשר אחת היא בת לאם ערבייה-ישראלית ואבא פלסטיני מהגדה המערבית, בעוד השנייה היא בת למשפחה דתית מהיישוב תלמים? מה קורה כאשר המשפחות מגלות אט-אט זו את עולמה של האחרת?
על רקע הטירוף של החודשיים האחרונים (לא רק בחזית הלחימה, אלא גם, למשל באותה חתונה מתוקשרת של מורל ומחמוד), מתברר שגם אמירה שלפיה בסופו של דבר כולנו בני אדם, אמירה שעולה כמעט מכל פריים בסרט הזה (אך לא באופן צדקני וקיטשי, יאמר לזכותו), היא אמירה כמעט חתרנית.
השאלה היחידה היא האם הצופים בשלים לדו-קיום, או שמא זה מוקדם מדי.
* ציון: 9