חברת צ. לנדאו בנתה בשנים האחרונות עשרות פרויקטים למגורים עבור חברת שיכון ובינוי. כאלף דירות נמסרו לקונים, ועוד 600 דירות בקרית אונו, בתלמי מנשה, בראש העין ועוד, עדיין נמצאים בשלבי בנייה שונים. היזמות והשיווק הם של שיכון ובינוי, אבל את הבנייה בפועל עשו עובדיה ומהנדסיה של צ. לנדאו.
חברה קבלנית ישראלית אחרת היא סולל בונה, הנחשבת בצדק לאחת מוותיקות הענף. לסולל בונה רקורד של עשרות אלפי דירות בכל רחבי הארץ, וגם גאווה לא מוסתרת בתרומתה לבניין הארץ (אפילו באתר מיני ישראל בלטרון היא זוכה לכבוד רב).
רק שסולל בונה היא חברה בת של שיכון ובינוי. אז למה שיכון ובינוי צריכה את צ. לנדאו, שכשיש לה את כל הידע והניסיון אצלה בבית? התשובה ידועה לכל מי שעוסק בענף. לא שווה לבנות דירות בארץ. עדיף למצוא פראייר מבחוץ. זה נשמע מופרך לגמרי, ודאי בשוק כל כך צומח ועם נסיקת מחירים כל כך גדולה, אבל סולל בונה היא הוכחה מצוינת. החברה מעדיפה לחפש פרויקטים בדרום אמריקה ובאפריקה, ורק לא לבנות את חלומות תלמי מנשה או את חלומות קרית אונו של האימא.
וזו כמובן לא רק סולל בונה או צ. לנדאו. הקלישאה הישנה על חברת א. דורי אמרה שקצב המגדלים בת"א תלוי במספר המנופים והמנופאים של א. דורי, ספינת הדגל של ענף הביצוע בארץ. אבל אחרי שמועות שנמשכו שנים, התברר סופית שהטיטניק אכן טובעת. הדיווח על הפסד של 455 מיליון שקל, שמוחק רווחים של יותר מעשור, משמעותו שהחברה עמוק מתחת למים - גם אם אמא גזית גלוב מנשימה אותה בחמצן מבחוץ.
ורק לפני שבוע הראנו פה שגם דניה סיבוס של אפריקה ישראל מפסידה מהקמת פרויקטים למגורים שאינם בתוך הקבוצה, והיא מצמצמת בהדרגה את פעילות הביצוע בארץ (ברומניה ובארה"ב היא מרוויחה מצוין).
קבלני ישראל קיבלו כנראה בזכות את הכינוי הלא פופולארי כרישי נדל"ן. המרצדסים, הג'יפים, הווילות המפוארות, ניקרו לא מעט עיניים. יחד עם זאת, אסור עוד להתעלם ממצבו המבהיל של ענף הקבלנות. בטח לא כשהמדינה מבטיחה לבנות בכל שנה עשרות אלפי דירות רגילות ועוד עשרות אלפי דירות להשכרה.
בטח לא כשיועצו הקרוב של שר האוצר יאיר לפיד הוא אורי שני, שאת הקרדיט הגדול קיבל בימיו כמנכ"ל שיכון ובינוי, כשהחליט לצמצם למינימום את פעילות סולל בונה בישראל. עכשיו, כשהוא מצדה השני של המדרכה, שיחשוב טוב מי בדיוק אמור לבנות לנו את הארץ.