אצטדיון סמי עופר בחיפה / צלם: החברה הכלכלית חיפה
משחק הפתיחה של האצטדיון החדש בחיפה, יום ב' 20:30, ערוץ 1
קוראים לו סמי עופר. כלומר קראו לו - ועכשיו קוראים כך, על שמו, לאצטדיון החדש בחיפה. עליי להודות שאני לא אוהב שאצטדיונים נקראים על שם נדבנים - ואין זה משנה אם מדובר בסמי עופר או האחים בלומפילד. כשקוראים לאצטדיון על שם חברה מסחרית (ע"ע "היכל נוקיה" או "אליאנץ ארנה" למשל), אפשר להפוך את השם למכשיר לגיוס מחדש של כספים בסוף תקופת החוזה. כאשר קוראים על שם מישהו, זה לנצח (אפרופו החזית הנוכחית שנפתחה בין אוניברסיטת תל-אביב ומשפחת רקנאטי).
ובכל זאת, שווה להציץ במשחק הפתיחה שיתקיים הערב (ב') באצטדיון החדש, גם על שום יופיו והדרו, אבל בעיקר בגלל האיש שלא יכבד אותנו בנוכחותו הערב, דני נוימן. כן, לא רק חיפה התחדשה באצטדיון חדש, אלא גם רשות השידור במנכ"ל חדש (זמני), ששלף מיד כרטיס אדום לצמד ארבל את נוימן. הראשון, שדר מוכשר ורב-זכויות - על שהעסקתו בערוץ חרגה מכל נוהל תקין. השני - ובכן, האם יש צורך להסביר בכלל?
אה כן, ויהיה גם כדורגל ואולי אפילו מגרש מלא, רובו צבוע בירוק, ועל הרקע הזה יהודים מחיפה וערבים מסכנין ינסו לצבוע את הלילה בצבעים של נורמליות ברוכה. אפילו כמקסם-שווא זה מוכרח להיות שווה משהו.
מי שרוצה עוד ספורט ותסביכי אגו, מוזמן לערוץ 8 (הוט) ב-21:10 לפגוש את "לאנס ארמסטרונג - ללא מעצורים" (חלק א'), סיפורו של רוכב האופניים האגדי שאיחז את עיני חובבי הספורט ברחבי העולם.
אלכס מת מאיידס
"חיזור גורלי", "החברים של אלכס", יום ב' מ-22:00, ערוץ הוט פריים
נתחיל דווקא מהשני, המעניין יותר. "החברים של אלכס" (24:00) הוא בלדה לחלומות הסיקסטיז: קבוצה של חברים נפגשת לאחר שנים של ניתוק ומגלה שמשקעי העבר חיים ובועטים. את המשפט האחרון ניתן היה להלביש על לא מעט סרטים, אבל מעבר למשחק מצוין (גלן קלוז, קלווין קליין ואחרים), יש בסרט הזה רקוויאם נוגה לחלומות הנעורים שחלמו חברי הקבוצה, מעין זמר נוגה לכל מי שהתבגר באותו עשור שבו מותר היה לחלום (אפרופו בלדה, יש כאן פס קול נהדר שכולל אפילו את "בהיר יותר מחיוורון" של פרוקול הארום).
הסרט השני, "חיזור גורלי" (22:00), גם הוא בכיכובה של גלן קלוז (עם מייקל דאגלס), נחשב לסרט האיידס החשוב מכולם, למרות שהמחלה לא מוזכרת בעלילתו, אלא רק הרעיון לפיו חיים שלמים עלולים להיהרס בגלל סטוץ אחד.
קשה לחשוב על מסר שמרני מזה, אבל בארצות הברית של שנות רייגן, זה היה הבון טון. כך קרה שהביטוי "לבשל את הארנב" שרד עד היום ככינוי לרומן "מהצד" עם אישה לא יציבה בנפשה.
■ ציון: 9