תמונת מלחמה

הימים שלפני ואחרי מלחמת יום כיפור מככבים ברומן גרפי בוסרי אך חשוב

בקרב ובשבי / צילום: יצחק נגרקר
בקרב ובשבי / צילום: יצחק נגרקר

הימים האלה, בשבועות שלפני ואחרי יום כיפור, ממשיכים להוציא שדים ושלדים מארונות וממרתפים ולהחריד צללים מרבצם. גם בחלוף הזמן, הטראומה של מלחמת יום כיפור אינה שוככת. להיפך, דומה כי משנה לשנה מתקבלת עוד ועוד לגיטימציה להוציא את שהיה קבור במחשכים. הרבה נכתב ונאמר על המלחמה ההיא, זיכרונות נכתבו וסופרו בכל מיני אופנים וצורות, אבל דומה שזו הפעם הראשונה שהם מובאים כרומן גרפי, מה שנקרא לא פעם בטעות "קומיקס".

הספר הזה אינו קומיקס יותר מש"וואלס עם באשיר" של ארי פולמן הוא סרט מצויר מבדר. בשני המקרים אלה עיבודים מצוירים לזיכרונות מלחמה, שבוקעים אחרי שנים של הדחקה ופוסט-טראומה. אף ששתי היצירות שונות מאוד ברמת הליטוש וברמת המודעות העצמית של היוצרים, יש ביניהן הרבה מן המשותף.

המלחמה כאן היא מלחמת יום כיפור, ובדומה ל"באשיר" ממלחמת לבנון, היא מתוארת מזווית הראייה של חייל פשוט. לא מפקד, לא טייס, לא גיבור. סתם חפ"ש שמשלם בגופו ובנפשו את מחיר הטעויות של הקודקודים. בשני המקרים חוזרים הגיבורים משדה הקרב כשהם כאובים ומצולקים, אחרי שחוו סבל, איבדו חברים, ולשניהם יש פערים בזיכרון ותמונה לא שלמה של מהלך הקרבות שבהם השתתפו.

"בקרב ובשבי" מביא את סיפורו של רב"ט יצחק נגרקר, חייל סדיר בשריון, ששירת ברמת הגולן, ונקלע לקרבות קשים מול הסורים ואף נפל בשבי, המתואר בחלקו השני של הספר. אף שהספר מתעד אימה וזוועה, הוא שומר על טון מאופק ועצור. גם כשהגיבור אומר "קדיש" כי הוא חושב שאולי מדינת ישראל כבר לא קיימת, גם כשמתוארים עינויים והתעללות, גם כשהוא מתייסר באשמה ובפחד, הוא שומר על אותו אנדרסטייטמנט.

את הטקסט כתב אלעד שובל ועל הצד הגרפי אחראי דותן גולדווסר, בוגר המחלקה לאנימציה בבצלאל, שהקפיד על מונוכרומטיות מעניינת, שכולה גוונים של חום וחאקי. זהו הרומן הגרפי הראשון של השניים, והדבר ניכר. אף שהוא מעניין, יש בו בוסריות רבה, ברמת האיור והסיפור כאחד. ההחלטה להיצמד לסיפור של נגרקר כמעט כמות שהוא, אולי מתוך כבוד (מובן ומוצדק) לנגרקר, אינה מטיבה עם הספר.

שני הטקסטים הכי מעניינים בו הם המבוא ואחרית הדבר, שחושפים טפח ומכסים טפחיים. באחרית הדבר, מספר נגרקר על קורותיו בשנים שחלפו מאז חזר מהשבי, ונוגע בקצרה בקשיי ההסתגלות שלו לחיים האזרחיים ובפוסט-טראומה שהקשתה עליו לתפקד עד 1998, אז התחיל משרד הביטחון את הטיפולים בפדויי שבי. לכל אלה כמעט אין זכר בספר עצמו, וחבל.

במבוא, מספר יוגב נגרקר, בנו של יצחק, על זיכרונותיו כילד. הוא מתאר את התעניינותו העמוקה, שלא לומר אובססיה, בסיפורו של אביו. מאז היה נער קרא כתבות בנושא, הלך להרצאות ואף ניסה לעמת את גרסתו של אביו עם עדויות של אחרים. כבוגר, כאב את תסכולו של אביו אל מול עדויות שגויות או שקריות ומהאופן שבו רמי הדרג מכתיבים את הזיכרון ההיסטורי. כל אלה התבשלו בתוכו שנים רבות, עד שהולידו את הספר. חבל שהמחברים לא הלכו צעד הלאה, וכללו אותו ואת אביו בבגרותם כדמויות בספר. בכך היו מעמיקים את החוויה מעבר לעדות אישית, מעניינת ואנושית ככל שתהיה, ובדומה ל"וואלס עם באשיר", היו מצליחים לבטא מעבר לסיפור האישי של נגרקר טראומה של דור שלם ואת זוועת המלחמה באשר היא.

"בקרב ובשבי", זיכרונותיו של יצחק נגרקר ממלחמת יום הכיפורים. רומן גרפי. אלעד שובל ודותן גולדווסר, עם עובד