"אתה מרגיש כאילו אתה נלחם נגד מכונות ירייה בעזרת אבנים. אנשים לא רוצים לדעת את הפרטים האלו - הם רק דורשים ממך לזכות באליפויות". לרגל ציון עשור לזכייה האחרונה של ארסנל בכתר האנגלי, זכייה בלתי נשכחת יש לומר ("התותחנים" מודל 2003/04 סיימו את העונה ללא הפסד, במה שזיכה להם את הכינוי "The Invincibles" - הבלתי ניתנים להכנעה), התיישבה עיתונאית "הגרדיאן" אמי לורנס עם ארסן ונגר, המנג'ר של המועדון מ-1996. את הציטוט הנ"ל היא ניפקה מפיו לאחר ששאלה אותו כיצד הייתה באותם ימים התחושה להילחם נגד "הכסף החדש" שנחת בפרמיירליג, כלומר בעיקר אותם מאות מיליוני ליש"ט שהתחיל רומן אברמוביץ' להזרים לצעצוע החדש שלו, צ'לסי.
עובדתית, המזומנים של המיליארדר הרוסי (ובהמשך אלו של נסיכי הנפט הערבים של מנצ'סטר סיטי, ביחד עם הגאונות של אלכס פרגוסון) מנעו מאז מוונגר לשחזר את ההישגים. רק במאי האחרון, לאחר שהניפה את הגביע האנגלי בוומבלי, הצליחה ארסנל לשבור את בצורת התארים הארוכה שהחלה שנה אחת בלבד לאחר אותה עונת "Invincibles". רק שבניגוד מוחלט למטאפורת הדוד וגוליית של המאמן הצרפתי - בשנתיים האחרונות יש לוונגר ארטילריה לא רעה בכלל לעבוד איתה. על הנייר, ארסנל הנוכחית אמורה להיות מספיק חזקה, גם כלכלית, בשביל להסתכל בלבן של העיניים לאוליגרכים ולשייח'ים.
***
הנתון שמעיד על כך בצורה הטובה ביותר הוא דוח ההוצאות של הקבוצה על רכישת שחקנים, כפי שמשתקף מנתוניה של חברת transfermarkt. מאז שהחל עידן אברמוביץ' בפרמיירליג, ועד הפגרה האחרונה (שוק העברות של קיץ 2015), קנו צ'לסי וסיטי, "נטו" (לאחר קיזוז מכירות שחקנים) כדורגלנים בלמעלה מחצי מיליארד ליש"ט. כל אחת. ארסנל? היא נותרה הרחק מאחור עם 70 מיליון ליש"ט בלבד, כשגם מנצ'סטר יונייטד, ליברפול, ואפילו השכנה הלונדונית השנואה והצנועה טוטנהאם, מקדימות אותה. אבל אם מבודדים רק את שתי העונות האחרונות - 2013/14 ו-2014/15 - הרי שהתמונה נראית אחרת לגמרי: מלבד סיטי (114 מיליון ליש"ט) ויונייטד (שנלחצה מתום עידן פרגוסון, ונתנה לדייויד מויס ולואיס ואן חאל קרוב ל-200 מיליון ליש"ט לשחק איתם בשוק) - אף קבוצה באנגליה לא בזבזה על רכש יותר מ-86 מיליון הליש"ט של ארסנל.
שינוי הגישה של ארסנל בשנתיים האחרונות הביא ל"אמירייטס" שחקנים משני מועדוני העילית של הכדורגל האירופי - ריאל מדריד (מסוט אוזיל) וברצלונה (אלכסיס סאנצ'ז). רק שעל המגרש עצמו, מה לעשות, הרוחות החדשות שמנשבות בצפון לונדון לא באות לידי ביטוי. ארסנל, שתשחק הערב (ד') מול אנדרלכט בליגת האלופות ותקווה לנצח כדי לא לסבך את מצבה בבית שכולל גם את דורטמונד וגלטסראי, כבר רחוקה 11 נקודות מהמוליכה צ'לסי בתום שמונה מחזורי פרמיירליג בלבד. ונגר, בטוחים כיום מרבית אוהדי ארסנל, כבר איבד את היכולת להעמיד קבוצת "Invincibles" נוספת. הם מצביעים בין היתר על נתון סטטיסטי מדהים: כבר חלפו ארבע שנים מאז ניצחון החוץ האחרון של ונגר על קבוצה שסיימה בין ארבע הראשונות בפרמיירליג. בין אם המבקרים צודקים, ובין אם הצרפתי עוד יגרום לכולם להסיר את הכובע - אנחנו כאן כדי לענות על שאלה אחרת: מה בכלכלה של ארסנל "החזיר אותה למשחק"?
***
בלוג כלכלת הכדורגל המוערך SWISSRAMBLE מנסה לשפוך מעט אור על הנושא. כדי להבין את הסיפור לעומק, חובה קודם כל להדגיש: ארסנל היא כבר שנים ארוכות ארגון רווחי. זה לא שפתאום לפני שנתיים גילו שם מזומנים מוחבאים מתחת לבלטות. הפעם האחרונה בה סיימה עונה בהפסד הייתה ב-2001/02, כשב-10 העונות האחרונות הצטברו הרווחים שלה (לפני מס) ל-244 מיליון ליש"ט. מלבד באיירן מינכן הגרמנית - אין תקדים לנתונים בסדר הגודל הזה אצל אף קבוצת כדורגל אחרת בעולם. רק שבשנתיים האחרונות, הרווחים פתאום מתחילים להיות "שווים" הרבה יותר.
מה השתנה? ארסנל ממשיכה להעלות את מחירי הכרטיסים והמנויים (המחירים שלה הם היקרים בכדורגל העולמי); ממשיכה להופיע בקביעות בצ'מפיונס ליג ולחתוך את הקופונים של אופ"א, וגם נהנתה מהגידול בשווי זכויות השידור של הליגה האנגלית. וכך, סיימה הקבוצה שנמצאת בשליטת סטן קרונקי, טייקון ספורט אמריקאי שבידיו גם קבוצות NFL, NBA, MLS ו-NHL, את עונת 2013/14 עם הכנסה מטאורית מבחינתה, בסך 298.7 מיליון ליש"ט (עלייה של 27% לעומת עונת 2011/12).
ההכנסות שכל הזמן עולות מאפשרות לארסנל לסיים כל עונה ברווח, גם מבלי להיות תלויה במיזמי הנדל"ן שלה (על חורבות אצטדיונה הישן הייבורי ובסביבת המגרש החדש) שפעם היו שווים יותר: למשל, רווחים של 24 מיליון ליש"ט ב-2010/11 ו-2009/10. ובעיקר: ללא תלות במכירת שחקנים, שעד לפני שנתיים הייתה קריטית לספרי החשבונות. במקביל, קופת המזומנים של המועדון הולכת וצומחת. הרזרבות הסתכמו בקיץ האחרון ב-208 מיליון ליש"ט, סכום שאפילו המפלצת הכלכלית של מנצ'סטר יונייטד יכולה לקנא בו (הנתון הזהה של "השדים האדומים" הוא 94 מיליון ליש"ט).
נכון, המספר הזה מעט מרמה, כי הוא לא כולל חלק ממסע הרכש של הקיץ והתחייבויות רכש שחקנים משנים קודמות, והכנסות עתידיות שנלקחות בחשבון (למשל, סכום שאמור להגיע מספונסרית ההלבשה פומה). וכמובן, יש עדיין את עניין החובות שעומד על הפרק, שנוצרו בעיקר לצורך מימון בניית ה"אמירייטס", באמצעות הנפקת אג"חים: כיום עומדים החובות על סך של 240 מיליון ליש"ט, רובם תחת סטטוס של פירעון ארוך טווח. אבל גם מהנתון האחרון, הכביכול מדאיג - אפשר להוציא שבבי אופטימיות: ב-2008 החובות הכוללים עוד עמדו על 411 מיליון ליש"ט, ובהתחשב בדרך בה העסק מת קתק - מעריכים ב-SWISSRAMBLE כי הקבוצה תוכל בקרוב למחזר את החובות, ולשחרר כ-35 מיליון ליש"ט בעונה מהחזרי ריביות והחזרים למחזיקי האג"ח.
***
"הפער מצ'לסי גדול כרגע, אני מסכים לחלוטין. אבל שום דבר לא אבוד". גם 10 שנים אחרי ההתפכחות מחלום ה-"Invincibles", ארסן ונגר המשיך לאחרונה לשדר אמונה בריאיון לערוץ הטלוויזיה beIN.
האמת? ייתכן שדווקא על העידן החדש אליו נכנסה הקבוצה, עידן שבו בדומה ליריבתה מוכת החובות מנצ'סטר יונייטד, מסוגלת ארסנל להתנהל גם עם ספרי חשבונות חיוביים וגם עם רכש מאסיבי - צריך לפקח מנג'ר חדש. לא אחד כמו ונגר, בוגר בית הספר לכלכלה של אוניברסיטת שטרסבורג, ואחד שכנראה מצליח לעשות את המלחמות שלו בצורה הרבה יותר טובה כשיש לו אבנים בקנה. ארסנל זקוקה לגנרל שאוהב את התותחנים שלו רועמים.