"התקנות החדשות לסדר הדין האזרחי בוסריות מדי"

"הצעות רבות הנכללות בטיוטת התקנות של משרד המשפטים לרפורמה בסדרי הדין האזרחיים הן מרחיקות לכת מדי, וחלקן אינן מוצדקות לגופן. כל ההצעה היא בוסרית מדי ועדיין טעונה דיון ציבורי רחב ושינוי לפני כניסת התקנות לתוקף". כך אמר היום (ה') ל"גלובס", פרופ' מיגל דויטש, מומחה למשפט אזרחי ומסחרי שמכהן כפרופ' מן המניין באוניברסיטת ת"א וכיועץ לפירמת עורכי הדין מיתר-ליקוורניק-גבע-לשם-טל. עם זאת, לדברי דויטש, הכיוון הכללי של טיוטת התקנות הוא מרענן למדי ויש בהן גם אלמנטים חיוביים רבים.

אתמול פירסם משרד המשפטים את טיוטת תקנות סדר הדין האזרחי, שלדברי המשרד "נועדו ליצור הסדר חדש, שיהיה בו כדי להחזיר את מעמד התקנות ככלי מרכזי וחשוב לניהול סדרי המשפטים האזרחיים". זאת, במטרה לייעל, לפשט ולקצר את ההליכים האזרחיים, תוך קיומו של הליך ראוי והוגן. טיוטת התקנות גובשה על-ידי ועדה בראשות מנהל ביהמ"ש לשעבר, השופט בדימוס משה גל, שהסתייע בעבודתו בעוה"ד ברוך כצמן ורלי לשם ובפרופ' מיכאל קרייני מהאוניברסיטה העברית. הטיוטה (ראו מסגרת) תועבר לעיון הציבור ולהערותיו.

"הליך גישור כפוי"

אחת ההצעות בטיוטה שדויטש מבקר היא לחייב את הצדדים לתביעה אזרחית - התובע והנתבע - להתייצב לפגישת מהו"ת ("מידע, היכרות ותיאום"), טרם קיום ההליך המשפטי ביניהם. "ההסדר הזה פוגע לטעמי באופן לא מידתי בזכות הגישה לערכאות. כיום, החובה להתייצב לפגישת מה"ות היא לגבי עניינים מסוימים בלבד, ולא גורפת כפי שמוצע. בפגישות הללו מסבירים לצדדים מהו הליך גישור ומה משמעותו, אבל ב-2015 אין שום סיבה שבעולם להסביר לאנשים מה זה הליך גישור. זה נראה כמו גישור כפוי באצתלה של פגישת מהו"ת, ואם אכן מדובר בגישור כפוי בכל הליך, אז צריך לומר זאת", אומר דויטש.

בעיה נוספת שמוצא דויטש בטיוטת התקנות היא ההצעה לכלול סנקציות של הוצאות נגד צד להליך שלא ערך גילוי נאות בהליכים המקדמיים למשפט. "יש כאן גישה לא נכונה כלפי כל הנושא של אופן ניהול הליך שיפוטי. נכון שצריכה להיות שקיפות בין הצדדים, אבל עדיין יש הצדקה לניהול טקטי של הסכסוך. לא מוצדק לדרוש מצד לגלות הכול לצד השני בשלב כזה, ויש גבול לשקיפות כאשר מדובר בשני צדדים עוינים. בעיניי, זה לא כיוון נכון, וגם יביא לאינספור התדיינויות בשאלה מה חובה היה לגלות ומה לא".

גם ברעיון המגולם בתקנות, ולפיו לא תוגש תביעה לפני שהסתיימו כל ההליכים המקדמיים הרבים בין הצדדים רואה דויטש כבעייתי בנסיבות מסוימות. "כל העניין של ההליכים המקדמיים נועד למטרה טובה, אבל הוא מאוד בעייתי ועלול להפוך את השלבים המוקדמים ל'מסע התחמקות' מתביעה ולעמידה טכנית ופורמלית בדרישות". הוא מציין.

"פגיעה בזכות הגישה לערכאות"

שינוי נוסף של סדרי הדין המוצע בתקנות הוא שהתצהירים ותצהירי גילוי המסמכים יצורפו יחד עם הגשת תביעה. "הכיוון כאן הוא חיובי, כי היום ניתן להגיש תביעה בטענות שווא ללא קושי, וההצעה עשויה למנוע תביעות סרק", אומר דויטש. ואולם, לדבריו, יש בכך גם פגמים: "למשל, אין בעיניי הצדקה לכך שבכל תביעה יוגש תצהיר של התובע אישית. הרי יכול להיות מצב שאני כתובע יודע את כל המידע מצד שלישי ולא באופן אישי. הרעיון שתובע יהיה צריך לקבל רשות כדי להגיש תצהיר של צד שלישי הוא לא נכון וימנע את זכות הגישה לערכאות".

גם את ההצעה ליצור הגבלה של כמות העמודים בכתבי טענות מבקר דויטש. "אני נגד כל העניין הזה. היא במידה רבה נוגדת את התכלית של גילוי רחב ככול האפשר של הצדדים. מה הבעיה שהצדדים מפרטים בכתבי הטענות את כל מה שהם נדרשים לפרט?", שואל דויטש.

טיוטת התקנות כוללת גם הצעה שהסיכומים של הצדדים בהליך אזרחי יהיו בעל-פה בלבד ולא בכתב, כפי שנהוג היום. "זה לא נראה לי", אומר דויטש. "אני חושב שבמיוחד כאשר מדובר בניתוח אסמכתאות ופסיקה, וגם כאשר מדובר בניתוח עדויות רבות, סיכומים בעל-פה לא יקצרו את ההליך אלא להיפך. המצב שיווצר הוא שבמקום שעוה"ד הטוען יגיש סיכומים בכתב, הוא יעמוד בביהמ"ש ויכתיב לקלדנית את הסיכומים שהכין מראש".

"הליכים נוספים במקום ייעול"

נושא חשוב נוסף שהועלה בטיוטה הוא שנתבע שרוצה לשלוח הודעת צד ג', יהיה צריך לבקש את רשות ביהמ"ש לכך. גם כאן מוצא דויטש בעייתיות רבה. "המצבים הקלאסיים בתביעת צד ג' הם שתובעים מישהו ומגיע לנתבע שיפוי, למשל מחברת ביטוח. דרישה של אישור ביהמ"ש היא מיותרת ותיצור הליכים נוספים במקום לייעל את הדיון", הוא אומר.

כיום, כמעט בכל הליך, ביהמ"ש מצווה על הגשת עדויות באמצעות תצהירים והעדים שהגישו תצהירים נחקרים על-ידי הצד שכנגד בחקירה נגדית. לפי ההצעה החדשה, גם החקירה הראשית תישמע בעל-פה על-ידי העדים, במקום בדרך של הגשת תצהירי עדות ראשית. בעניין זה מביע דויטש תמיכה. "הנוהג הזה היה קיים גם בעבר, ומניסיוני הוא עבד בסדר גמור", הוא מציין. "עדות ראשית בביהמ"ש ולא בכתב מאפשרת לשמוע את העד באופן יותר ישיר ואותנטי. זה גם די מפשט את ההליך ועשוי לקצר אותו. אני מניח שזה יחייב לאפשר זמן לצד שכנגד להכין חקירה נגדית".

הנושא האחרון אליו מבקש דויטש להתייחס הוא סמכות מקומית בתביעה בענייני סחר באינטרנט. התקנות המוצעות קובעות שמעתה אפשר יהיה להגיש תביעה בגין עסקה אינטרנטית לא רק לפי מקום העסק של הנתבע, אלא גם במקום מגוריו או עסקו של התובע. "זו הצעה טובה" אומר דויטש. "בעולם אינטרנטי מי שסוחר במרחב האינטרנטי, צריך לקחת בחשבון שכיוון שאין מקום אמיתי לעסקה ושהיא מתבצעת בחלל האלקטרוני, הוא עלול להצטרך להגיע להתדיינות במקום מגוריו של הצרכן".

לסיכו אומר פרופ' דויטש, "יש כאן בסה"כ רפורמה חשובה בתחום הפרוצדוראלי אבל, כאמור, עם הרבה מאוד ליקויים. חשוב שתהיה רפורמה לא רק באופן שבו מבררים זכויות בביהמ"ש, אלא גם בשאלת טיבן של הזכויות". דויטש מכוון בדבריו אלו להצעת החקיקה של קודקס אזרחי חדש, שהוא שותף בכיר לה ועדיין מונחת על שולחן הכנסת.

עיקרי התקנות החדשות

המטרה: הליך ראוי והוגן תוך יעילות מירבית

התקנות החדשות של סדר הדין האזרחי, שמוצעות על-ידי ועדה בראשות השופט בדימוס משה גל, נועדו לסייע בידי בתי המשפט לנהל את המשפט תוך קיום הליך שיפוטי ראוי והוגן, שיאפשר הגעה לתוצאה נכונה וצודקת תוך יעילות מירבית. להלן העקרונות המרכזיים והשיקולים העומדים בבסיס הרפורמה המוצעת:

1. האחדה ופישוט של ההסדרים הדיוניים

מוצע לקבוע מסגרת מועדים אחידה, ככל האפשר, וצמצום של הסדרים מיוחדים המקובלים כיום שאינם נדרשים, וכן מוצע לערוך את פרקי וסעיפי התקנות לפי הסדר הכרונולוגי של שלבי ההליך המשפטי גופו.

כיום קיימות בתקנות סדר הדין האזרחי מעל ל-700 תקנות. ללא החלקים על ענייני משפחה וסדרי דין מיוחדים, קיימות מעל ל-550 תקנות סדרי דין אזרחיים כלליים, בעוד שבנוסח המוצע קיימות פחות מ-180 תקנות. הסדרים קיימים רבים בוטלו, ואחרים שונו וקוצרו. פתיחתו של הליך תיעשה בדרך אחת של הגשת תביעה ולא יהיו עוד הסדרים מיוחדים, כדוגמת סדר דין מקוצר.

באשר להליך של סדר דין מהיר, לפי ההצעה, ההסדר יישאר על כנו, אולם פתיחת ההליך תהיה בדומה לפתיחתו של כל הליך אחר.

2. קביעת מדדי זמן וכמויות

לדברי משרד המשפטים, מסתבר שהמנגנון המצוי ברשות ביהמ"ש, של פסיקת הוצאות ושל החלטות בעלות משמעות חמורה יותר, כגון מחיקת כתב הטענות, אינו מספק ואינו משיג את מטרות ההליך הדיוני. "בנסיבות אלו, מוצע לצמצם את היקף כתבי הטענות, לתחום את היקפם, לחייב בהגשת כתבי הטענות בפורמט אחיד, וכן מוצע לקבוע הסדר, שלפיו מסמך שמבקשים להגישו לביהמ"ש ושאינו עונה אחר דרישת התקנות או אחר הוראות ביהמ"ש במדויק, לרבות המועדים שהוקצבו להגשתו או היקפו - לא יקובל לרישום".

כמו-כן כוללות התקנות הצעה שבמזכירות בתי המשפט יוצב בעל תפקיד חדש, "מזכיר משפטי" - עו"ד שיהיה מוסמך שלא לקבל מסמך שאינו עונה אחר הדרישות האמורות. בכל ביהמ"ש, לפי ההצעה, ייקבע גם שופט שניתן יהיה לפנות אליו כדי לבדוק את נכונות אי-קבלת המסמך.

3. גילוי הדדי ושקיפות מלאה

אחת הבעיות הקיימות כיום היא שהכנת התיקים לקראת הדיון בביהמ"ש אינה מלאה. לפיכך, מוצע בתקנות לכלול הסדר מחייב, הכולל פעולות שעל בעלי הדין לנקוט בהן בטרם יוגש ההליך לביהמ"ש.

המטרה בהליך מקדמי זה המכונה "פעולות מקדמיות לפני הגשת כתב תביעה" היא קידומה של מוכנות רבה יותר בקרב בעלי הדין ומודעות של כל צד לטענות משנהו. לפי ההצעה, עשוי התהליך לאפשר לבעלי הדין אף להגיע לפשרה במידה רבה יותר, אם הם חפצים בכך, וזאת עוד לפני קיומו של הליך משפטי.

4. הבטחת נגישות לביהמ"ש והליך הוגן

לפי ההצעה של משרד המשפטים, יש למנוע ככל האפשר מהצדדים המתדיינים לקבוע על דעתם בלבד את כמות בעלי הדין שיצורפו להליך לאחר הגשת התובענה.

כך, למשל, הודעות לצדדים שלישיים ותביעות שכנגד כלפי מי שאינם בעלי דין בתיק, זולת חריגים בודדים, טעונות אישור של ביהמ"ש. "ביהמ"ש יצטרך לבחון את הסרבול והסיבוך אל מול הצורך המהותי הכרוך בצירופם של אותם בעלי דין", נכתב בהצעה.