רבאב נאסר / צילום: ענבל מרמרי
רבאב נאסר, מנהלת תיכון אורט מקיף ערבי ברמלה, היא לא טיפוס שנשבר. רווקה ערבייה בת 37, לבושה במכנסיים עם שיער פזור, שמנהלת את אחד מבתי הספר הקשים בארץ, חייבת להיות עשויה מחומרים עמידים במיוחד. ההצלחה שלה מוכחת. שיעור הזכאים לבגרות, שעמד על 5% כשנכנסה לבית הספר, נסק ל-50%. אבל על ההצלחה הזו היא שילמה מחיר בחייה הפרטיים, לפחות לפי אמות המידה הנהוגות בחברה הערבית.
בכל יום היא על הקו טירה-רמלה. מתעקשת לשמור מרחק, מרחב, פרספקטיבה, זמן לחשיבה, ולא לגור בעיר ולהקל על עצמה. כרגע היא לא בזוגיות. אילו אימא שלה, שנפטרה כשלנאסר מלאו 23, הייתה עדין בחיים, סביר להניח שהייתה לוחצת עליה להתחתן וללדת ילדים. "זה שפיתחתי את הקריירה עשה לי טוב", היא אומרת. "אני לא מרגישה שאיבדתי משהו בדרך".
- היו בוודאי היתקלויות עם ההורים.
"פחות ממה שציפיתי. היו כאלה שסירבו לקבל שאני משעה את הילד שלהם מבית הספר, כי קודם, כשהיו משעים תלמיד, ההורים היו סוגרים את זה בשיחת טלפון. הייתי משעה על אלימות. אפילו על דחיפה. היו מקרים שבהם ילדים משתי חמולות רבו וקראתי למשטרה. קודם ההנהלה לא הייתה מזעיקה את המשטרה. כשהזמנתי אותה הודעתי להורים ולתלמידים, כדי שיבינו שאנחנו מדינת חוק".
הכתבה המלאה - במגזין G