פאנל ידע שווה זהב / צילום: אוריה תדמור
"ישראל לא כל כך מבריקה בחדשנות. גם רוח היזמות שלנו הולכת ודועכת, בגלל חוסר כסף", כך אמר תומר קריב, שותף בקרן פונטיפקס, במסגרת פאנל תחת הכותרת "ידע שווה כסף" בוועידת ישראל לעסקים 2014 של "גלובס" שמתקיימת היום ומחר בת"א.
בפאנל שהנחה פרופ' בני סופר מהטכניון, ניסו ראשי חברות המסחור ושני מנהלי קרנות הון סיכון, לענות על השאלה "האם ישראל מצליחה במאמצי מסחור הטכנולוגיה שלה, ומה צריך לעשות כדי לשפר עוד את התוצאות?".
בני סופר, מנכ"ל חברת המסחור של הטכניון, ציין כי העובדה שיש שלוש-ארבע אוניברסיטאות מובילות שיש להן לפחות מוצר אחד מוכר על ידי ה-FDA, היא הישג חסר תקדים בכל מידה ומדינות רבות בגודל של ישראל וגדולות ממנה, רוצות לחקות את המודל. "אם מנרמלים את ההצלחות ממסחור לעומת תקציבי המחקר, הנתון הוא מדהים", הוא אומר. "אם לוקחים אוניברסיטה כמו MIT, שהתקציב של אוניברסיטה בארץ הוא חצי ממנה לכל היותר, רואים שהיא לא מגיעה להישגים הרבה יותר גדולים".
סופר מזכיר כי מכון ויצמן שולט ב-60% משוק ה-MS, טרשת נפוצה, עם התרופות רביף וקופקסון. הטכניון מצליח עם תרופת האזילקט לפרקינסון. העברית בסרטן - דוקסיל, ובאלצהיימר - אקסלון.
האתגר במסחור טכנולוגיות הוא, לדברי סופר, הפער בין השלבים אליהם האוניברסיטאות יכולות לקדם את הטכנולוגיות, לבין השלב בו חברות רוצות לרכוש אותן. האוניברסיטאות נמצאות בדרך כלל בשלב ביסוס הרעיונות של התחום הטכנולוגי, ואילו האוניברסיטאות רוצות פרוטוטיפ. בתחום מדעי החיים, בו נרשמות ההצלחות הגדולות, האוניברסיטאות מסוגלות להביא מוצרים לשלב הוכחת ההיתכנות, ואילו התאגידים רוצים מולקולות בשלב הניסויים המתקדמים בני אדם.
"זו סביבה מאוד עתירת אי ודאות. אנחנו לא יודעים מה צריך להיות שווי הסחורה שמוכרים וקונים. אולם, ישראל בראש הרשימה של כל האינדיקטורים לבריאות מסחור ידע מהאוניברסיטאות, וגם מנסה להתגבר על עמק המוות. בישראל הוקמו 72 סטארט אפים ב-2012-2013, על ידי חברות מסחור. זה דבר חדש שאין בחו"ל".
ד"ר שוקי גלייטמן, לשעבר המדען הראשי והיום מקבוצת קפיטל פוינט הבורסאית, טען כי לא צריך למדוד את התמלוגים המתקבלים לאוניברסיטה ביחס להשקעה, אלא את התועלת המשקית הכללית. לדבריו, האוניברסיטאות ייל או סטנפורד לא רושמות תמלוגים יוצאי דופן, אך התועלת המשקית שלהן (למשל מחברות כמו גוגל) היא אדירה.
גלייטמן טען כי צ'ק פוינט לא נבעה מהתעשיה הצבאית, מיחידה 8200, וכי מדובר במיתוס. האוניברסיטה, לדבריו, היא הכי חשובה ביצירת חדשנות בארץ. לממשלה יש תפקיד בין היתר כממממנת של האוניברסיטה, וגם כמממנת תוכניות אחרות של חדשנות. לדבריו המדינה מועלת בתפקידה במגוון אספקטים, מתוך בורות ומתוך שטחיות, והדברים הם מעבר לכסף.
התוכניות להפיכת המדען הראשי לתאגיד סטטוטורי כעת הוקפאה. גלייטמן מציין כי המטרה של המדען הראשי היא להשתמש במיסים שנלקחים מן האזרח אך ורק למטרה של יצירת מקומות עבודה עתירי ידע. לכן יש ניגוד אינטרסים מובנה בין המדען הראשי לבין המשקיעים האחרים באותן חברות. אולם כדי להצליח כמדען ראשי, יש לדאוג שגם המשקיעים ירוויחו. בחוק החדש, כל נושא מגבלת העברת הידע נעלם, ועובר לדיון של ועדה שחלקו מן התעשיה, וכל מקרה לגופו. אין התוויית מדינות. החוק, שלדבריו איש במשק או בכנסת לא ממש קרא, הופך את מערכת המדען הראשי מתומכת סיכון לתומכת תשואה. הוא הוסיף כי האוניברסיטה נמצאת בשלב הכי מסוכן של יצירת הסטארט אפים.
אמיר נייברג, מנכ"ל חברת ידע, טען כי המדינה לא צריכה לפעול כפי שמציע החוק החדש של המדען הראשי, להשגת מניות בחברות הסטארט אפ המוקמות, במקום מודל של תמלוגים. "עד שהמדינה נפטרה מהמניות שלא ידעה מה לעשות איתן בתקופה החממות המופרטות, עכשיו הם שוב לוקחים מניות?".
יעקב מיכלין, מנכ"ל חברת יישום של האוניברסיטה העברית, אמר כי אנחנו עלולים להפסיד מהלך מעניין, וכי כלי אחזקת המניות על ידי המדען הראשי הוא שולי למהלך ואינו מגיע על חשבון הכלים הקיימים. "אם יש מישהו שחושב שהוא יכול לייעל את המדען הראשי כך שיותר כסף יגיע למחקר, וחושב שהרפורמה תעשה זאת, אני חושב שצריך לתת לו את הצ'אנס. אני האחרון שאתמוך בכך שהמדען הראשי יהפוך לקרן הון סיכון אבל אני לא חושב שאם הרפורמה הייתה יוצאת לפועל, זה מה שהיה קורה".
מיכלין מסכים כי שיטת הערכת חברות המסחור היא לקויה. "אם אנחנו מזרימים 60 מיליון דולר לתוך האוניברסיטה כדי לייצר מחקר, אנחנו יוצרים 300 משרות לחוקרים מתקדמים. אם אנחנו, חברות המסחור, מזרימים כסף לאוניברסיטה וזה משאיר את החוקרים הללו בישראל, ואולי גם מקימים עשרות חברות סטארט אפ בישראל - אז יש לנו תרומה לקהילה".
הוא מזכיר גם את חברת מובילאיי, המבוססת על מחלקר באונבירסיטה העברית, והיום מעסיקה 450 עובדים, ביניהם הרבה חברות מו"פ בשכר גבוה, כשמקור השכר הזה בחלקו הגדול בגיוס הון בחו"ל, כלומר הון נוסף נכנס לישראל.
תומר קריב, שותף בקרן פונטיפקס, ענה לשאלת סופר לגבי הירידה בשיעור ההשקעות של קרנות הון הסיכון בהייטק ובביומד הישראלי, מ-50% לכ-18% בלבד היום. "אתם לא מרגישים בודדים?", שאל סופר וקריב ענה: "אני כל כך בודד, אני שותה כל לילה לבד בחושך", ולאחר מכן עידן כי: "המצב הולך ונעשה פחות טוב. האינובציה בישראל נהדרת, אבל מקבילה לאוניברסיטת אוהיו, לא לסלון קייטרינג ולא לסטנפורד. בישראל הייתה רוח של אינובציה, אבל גם היא נעלמת בגלל היעדר כסף בשלבים המוקדמים, ובעיקר אחרי שלב החממה אז הן מתות מוות איטי וכואב. לעניין הפוליטי של מבנה משרד המדען אני לא נכנס כי כשניסיתי לדבר עם משרד האוצר, זרקו אותי כי אמרו שאני מדבר מהפוזיציה".
קריב הוסיף כי הוא אחד הגורמים היחידים שמשקיעים בשלב הראשון של חיי החברות מחוץ לאקדמיה, וכי קשה מאוד חוסר הוודאות והשקיפות בהשקעה בפעילות הזו. "אם גם המדען הראשי יתחיל להגן על ההשקעות שלו כבעל מניות, המצב יהפוך למסובך על כדי בלתי אפשרי".
לדבריו, חברות תרופות שמוציאות תרופות מאקדמיה ישירות לרוב לא רואות בכך ברכה. "זה קרה כמה פעמים, אבל במקרה לגמרי". הוא ציין כי כחצי מהמשקיעים שלו הם מוסדיים ישראלים, אבל "מה עשתה הגברת סלינג'ר? החילה כפל דמי ניהול ועכשיו נראה מה יקרה כשננסה לבוא אליהם שוב?".
גלייטמן הסביר כי "מי שמפתח את הידע זה החוקר והתפקיד שלכם הוא לתווך את הידע לעולם החיצוני, ועל כך לאוניברסיטה מגיעה עמלה, אבל הידע שייך לחוקר. ברגע שהמדינות אומרות 'הכל שייך למדינה', אין מוטיבציה לחוקר. החשב אומר 'אני בעלים של הידע' ובתפיסה שלי, הממשלה היא לא בעלים של כלום אפילו אם נדמה לה. המדינה צריכה להשיג הנחיות, כללי משחק, אבל כשהמדינה אומרת 'זה שלי', זה לא בר קיימא".
נייברג אמר כי: "יש נקודה שלא נעשה איתה דבר וזה הידע של מערכת הביטחון, שלא משחררת את הקניין הרוחני למי שייצר אותו, כדי שתהיה תועלת משקית, אבל משרד הביטחון מתעלם. הידע הזה הולך לאיבוד".
סופר ציין כי ידע שבעולם היה נחשב כידע אקדמי, בארץ נארזים כסטארט אפ ולאחר מכן גוועים. הוא ציין בין היתר חברות של קרן פונטיפקס, ושאל את קריב מדוע. קריב ענה כי: "הבעיה היא שאין קרנות המשך. אנחנו היינו הראשונים שיצרנו קרן של עשר שנים ויותר, אבל גם זה נגמר מתי שהוא. הכי הגיוני ליצור חברה שיכולה להתקיים בפני עצמה, ולא צריכה לעבור אקזיט. הבעיה היא שכמות ההשקעה הדרושה היא פסיכית. פרוטליקס גייסה 200 מיליון דולר, קייט פארמה גייסה 250 מיליון דולר.
"אם נאסד"ק לא היה פתוח, לביובלאסט לא היה צ'אנס וכך גם לא לרי-ווק. ונאסד"ק פתוח לזמן קצור. אולי הוא כבר סגור. מה קרה ואולי יקרה הלאה? חברות מונפקות בישראל. כל זמן שחברה לא יכולה לגייס בבת אחת סכום שיתן לה להגיע לערך שיאפשר לה תחרות בעולם, הכסף יגמר והיא תמשיך לגייס עוד ועוד כסף והשווי ירד וירד וירד. זה מה שקורה בארץ".
מיכלין ציין כי פונטיפקס השקיעה בחברות בשלב מוקדם, ולמרות שחלקן לא הצליחו, חלקן מאוד הצליחו וזה מראה כי השקעה בחברות בשלבים מוקדמים היא השקעה כדאית. לכן גם לאוניברסיטאות כדאי להשקיע בחברות של עצמן, ואכן רוב האוניברסיטאות מקימות קרנות של 10-20 מיליון דולר, להשקעה בפרוייקטים שמקורם באוניברסיטה. "אנחנו לא יכולים לשבת בחיבוק ידיים ולחכות שמישהו יגלה את הפרוייקטים שלנו".
נייברג ציין כי שתי הקרנות שהקים מכון ויצמן, היו כישלון, אך זה לא אומר שהמודל גרוע. למשל אחת הקרנות של המכון נכשלה, לדעתו, משום שכל הפעילות נשארה בתוך המכון. היום המכון מקים פיילוט שבו נוסדות חברות על בסיס הטכנולוגיה של המכון ובתמיכתו, אך הן חייבות לפעול מחוץ למכון. "אנחנו חייבים לעשות משהו כדי לבדל את עצמנו בעולם מסחור הטכנולוגיות שהולך ונהיה הרבה יותר תחרותי".
גלייטמן ציין כי צריך להבין שהאקדמיה עדיין מחוייבת קודם כל להוראה ומחקר ומדע בסיסי. "יש גבול דק שהאוניברסיטה לא יכולה לעבור כדי שלא תהפוך לגורם מסחרי".