הפוליטיקאים מבטיחים - ואין להם מאיפה להביא את הכסף

1. הבטחות, הבטחות ועוד קצת הבטחות

הם מבטיחים. כווולם מבטיחים. מחייכים, חותכים ומחלקים את העוגה, פרוסה אחר פרוסה, פירור אחר פירור. בנימין נתניהו, ראש ממשלה ושר אוצר נוכחי, מבטיח עוד ועוד כספים לביטחון. עכשיו וגם בתקציב השנה הבאה. נכון להיום מדובר בעוד 4.6 מיליארד שקל, נוסף על סביבות 8 מיליארד שעוברים בימים אלה, ועוד היד נטויה. במקביל הוא יוצא בתוכנית חדשה: מע"מ אפס על מוצרי מזון בפיקוח, ושעוד יוכנסו לפיקוח - יעלה לפחות 2 מיליארד שקל (אגב, 1% מע"מ מכניס לקופה הציבורית 4 מיליארד שקל בשנה). עוד הבטחה: להכפיל את המענק לחיילים משוחררים. עוד מיליארד.

יצחק (בוז'י) הרצוג, לפני שהתחבר לציפי לבני, כבר הבטיח: פטור ממע"מ או הפחתה משמעותית במע"מ על מוצרי מזון, על תרופות ועל חינוך. רק המזון יעלה 2 מיליארד שקל; תרופות וחינוך - אין עדיין פרטים ואין הערכות, אבל בכל מקרה מדובר במיליארדים; ועוד הבטחה: להוריד את מחירי הדירות בחצי בתוך 6 חודשים, בעיקר באמצעות הורדת מחירי הקרקעות המשווקות ב-50%. אובדן הכנסה של סביבות 3 מיליארד שקל לשנה.

משה כחלון רק מתחיל את סבב הבחירות בביטול מע"מ על מים לצריכה ביתית, אובדן הכנסה של סביבות 1 מיליארד שקל, ממשיך בהצהרה על תוכנית הורדת מחיר הקרקע שמשווקת רשות המקרקעין, מדבר על חינם, או בהנחה ניכרת. מה אובדן ההכנסה מזה וממיסי הנדל"ן? כמה וכמה מיליארדים. אותו הפסד מיליארדים נכונים גם לתוכניתו של השר ישראל כ"ץ שמדבר על פירוק רשות המקרקעין והקמת חברות שיווק שיתחרו זו בזו ויקבלו תמריצים.

אריה דרעי דורש העלאת שכר מינימום ל-6,000 שקל וביטול מע"מ על מוצרי מזון. זה יעלה 4 מיליארד שקל. יאיר לפיד, שזה עתה עזב את תיק האוצר ואת 2.5 המיליארדים של מע"מ אפס לדירות, מדבר עכשיו על סדר חדש במערכת הפיננסית. נפתלי בנט ואביגדור ליברמן לא מבטיחים, בינתיים. הם שקטים - כל עוד האחרים מפטפטים. אבל ברור שיש להם הרבה מה לומר ועוד יותר מה להבטיח. ועוד לא דיברנו על עלות העלאת שכר המינימום שסוכמה בין ההסתדרות להתאחדות התעשיינים, ובנט התחייב לצו הרחבה, גם לא על הסכם השכר החדש במגזר הציבורי שממתין ללחצים שיעלו הון. גם לא דיברנו על האינטרס המשותף שהקפיץ את עלות חוק מימון מפלגות, ואף מילה על העלות המצטברת של עליית שכר הנבחרים.

2. עסוקים בלחלק

טוב או לא טוב, כלכלי כן או לא, מפחית עוני כן או לא - שאלת השאלות היא מאיפה הם יביאו את הכסף?

איך הם ימלאו את הקופה? והעיקר: מי מכל החברים האלה חושב, מכין תוכנית, מוכן לדבר על מצבה של העוגה הזו שהם מחלקים ממנה כל כך בנדיבות. הם עסוקים בלחלק, לא בלאפות, לא בלהגדיל. מילה לא נשמעת על הירידה ביכולת התחרותית במשק, על הבירוקרטיה המכבידה והולכת שלא מאפשרת עשיית עסקים בישראל, על התוצר לנפש שמצוי במצב מסוכן. וכפי שציינה הנגידה קרנית פלוג לא מכבר: התוצר לנפש בישראל מהווה כ-60% מהתוצר לנפש בארה"ב, וכ-87% מהממוצע במדינות ה-OECD.

הם לא מדברים, לא אכפת להם, על המשק שמצוי עכשיו על קצה צוק שמתחתיו מפולת ההאטה המחריפה. גם אם התוצאות העגומות - הצמיחה השלילית של הרבעון השלישי, כפי שדווחו על ידי הלמ"ס, אכן נבעו מ"צוק איתן" - זה עוד לא אומר שהמיתון רחוק מפה. השקל נחלש, וגם אם זה טוב ליצואנים זה בטח מסמן חולשה כוללת במשק, וחברות דירוג האשראי כבר אותתו והן בכוננות השגחה על היציבות.

3. נדרשים קיצוצים מסיביים

גם ללא הזרמת הכספים של הימים האלה, בלי לקחת בחשבון את שלל ההתחייבויות הקואליציוניות העתידיות ולא את שפך ההבטחות של הימים האלה והבאים - הרי המסקנה שעולה מחוק התקציב 2015 היא שבשנה שאחרי (בתקציב הבא שיוכן), 2016, חייב יהיה להתקיים קיצוץ תקציבי ו/או הגדלת מסים בשווי של 15 מיליארד שקל, לפחות.

על פי הצעת התקציב, הגירעון התקציבי של 2015 אמור להיות 3.4%, לדברי האוצר, ו-3.6% על פי בנק ישראל. כאשר עוד לפני המשבר הפוליטי כבר היו הערכות שהגירעון יגיע, אפשר שיחצה, את ה-4%. ולא רק כי בתוך התקציב מצויה "קופסה" בשווי 6 מיליארד שקל עבור התוספת לביטחון בשנה הבאה, 2015. במקביל, כבר חושב ונקבע ש-2016 תהיה סוג של שנת תיקון והגירעון בה יעמוד על 2.7%.

המסקנה היא שאם הכול היה עובד נכון, קפדני, שמרני ומדויק, הרי יצטרך לבוא קיצוץ של 11-12 מיליארד שקל. בפועל, כבר ברור שהקיצוץ יהיה לא פחות מ-15 מיליארד - רק כדי לעמוד בתקציב 2016. לכן, רק ייכנס שר האוצר הבא בשערי הבניין, וזה יהיה באביב 2015, ימי הכנת תקציב 2016 ,הוא ישמע את המשפט הבא: 'אם אתה רוצה לעמוד בחוק התקציב; אם אתה לא רוצה לחטוף כרטיס צהוב, אפילו אדום, מחברות דירוג האשראי שכבר מצויות בעמדת המתנה ואזהרה; אם אתה לא רוצה להכניס את הארץ למשבר פיננסי שרק אלוהים יודע איך נצא ממנו - אתה חייב קודם כול לחתוך 15 מיליארד שקל מתקציב 2016'.

אלא, ש-15 מיליארד עלולים להיות רק כסף קטן מול מה שעוד יכול לקרות, שכן עד עכשיו לא לקחנו כלל בחשבון רשימה ארוכה של עלויות נוספות. לא את עלות ההבטחות למפלגות החרדיות, שכך ואחרת צפויות להיכנס לממשלה הבאה, שלצד ביטול הסעיף הפלילי בחוק השוויון בנטל ידרשו לקבל לפחות 1.5 מיליארד שקל למסלולי הלימוד, ונראה שגם תוספות בקצבאות הילדים. לא את התוספות המסיביות לתקציב הביטחון שכבר החלו לעבור בהצהרה ובהוראת שר האוצר הנוכחי, בנימין נתניהו, וגם לא את העלות של מימוש ולו חלק זעיר מההבטחות המרובות של ימים אלה והבאים אחריהם.

4. לנו אין את גרמניה

בקיצור, אחרי הבחירות, אחרי המו"מ הקואליציוני, תפירת החליפות והשבעת הממשלה הבאה - תהפוך ישראל למדינת הקיצוצים הגדולה, וראש הממשלה ושר האוצר ייכנסו לאם-כל-הדילמות. לא רק שלא יעמדו בהבטחת המתנות לעם, אלא יצטרכו לכפות עליו מכות וקיצוצים.

א. אפשרות ראשונה: ביטול פטורים. ביטול הפטור (עד 5,000 שקל) על השכרת דירות - יכניס 1 מיליארד שקל; ביטול ההטבות לאילת, פטור ממע"מ והקטנת עלויות המעביד - יכניסו קרוב ל-1 מיליארד שקל נוספים; הטלת מע"מ על פירות וירקות - 2.7 מיליארד.

הצעה נוספת הועלתה על ידי יורם גבאי, ראש מינהל הכנסות המדינה המיתולוגי (שתמיד מחפשים תואם לו), לפיה יש לקבוע שהמס על רווחי התאגידים הגדולים, מקומיים וזרים, לא יפחת עוד מ-7%-8%. נכון שתיקון חוק עידוד השקעות הון האחרון קבע שיעורי מס גבוהים יותר, אבל בפועל, אחרי ניצול ההטבות שמתקיימות במקביל ומעניקות פטורי מס, כמו מו"פ, פחת מואץ, עידוד השקעות הון - הרי שהמס בפועל שמשלמים תאגידים גדולים מגיע לסביבות 4%-3% בלבד. אמר גבאי: 'על המדינה לקבוע כי אחרי ניצול כל החוקים, ההטבות והתנאים המקלים, יעמוד שיעור המס האפקטיבי על 7%-8%' (יש לציין שבבריטניה כבר עושים את זה - מגבשים החלטה שכל חברה תשלם לפחות 25% מס). גובה מס צנוע כזה, אומר גבאי, מייצר סבירות, כדאיות השקעה ועידוד חברות מקומיות ורב-לאומיות. מימוש סעיף זה יכניס מעל ל-2.5 מיליארד שקל לשנה.

ב. אפשרות שנייה: הטלת מסים חדשים. כמה שזה נוח - כמה פוליטיקאים מקבלים החלטה כוללת ומפילים אותה על הציבור - ככה זה מסוכן. המס על יחידים בישראל, כולל מס היסף של 50%, כבר עכשיו מצוי במקום החמישי בעולם. מיסי החברות כבר עכשיו גבוהים מהממוצע בעולם - אצלנו 26.5% ואילו הממוצע בעולם 25%, מה שאומר שאם רוצים להתחרות בעולם אסור לעשות את זה. עוד מסים עקיפים? גם ככה הם כבר גבוהים מאוד, ביחס עולמי. להמציא עוד ועוד שמות חדשים להטלת מסים עקיפים יגרמו נזק כבד למערכת הכלכלית ונזק אנוש למערכת החברתית.

ג. אפשרות שלישית: לבצע קיצוץ מסיבי בהוצאות הממשלה. אבל מה כבר אפשר עוד לקצץ? הרי בביטחון לא ייגעו, אז נשארו תקציבי חינוך, בריאות ורווחה. בקיצוץ כזה אין היגיון, והוא עוד ערובה להתפרצות חברתית מחודשת.

ד. אפשרות רביעית: להתעלם. להתפרע. לקבל החלטה, עם תירוצים כמו-אלגנטיים, להעלות שוב את הגירעון, להגיע ל-4%. התוצאה של זה ברורה: ייווצר זעזוע פיננסי. ואולי, אנחנו כבר מצויים בפתחו של משבר כזה.

המערכת הכלכלית אינה יציבה, והגירעון (שבחודשים הקרובים יהיה בשליטה בגלל הניהול הצפוי לפי תקציב של 1/12 של החשבת הכללית, שכבר עשתה את זה במשך 7 חודשים ב-2013 מבלי לסטות ומבלי להרעיד את המצב), עלול להתפרץ עוד יותר בגלל ההבטחות והדיבורים.

האם ספרד, איטליה ויוון כבר כאן? לא, עדיין לא. אבל הם שורדים משברון אחרי משברון בגלל הסיוע של גרמניה. אבל אנחנו, למרות המילקי בברלין, אין לנו גרמניה שתוציא אותנו מהמשבר. מה שנשאר לנו לצערנו זה רק נתניהו, הרצוג, לפיד, ליברמן, כחלון, דרעי ולבני. האם מהם תבוא ישועתנו?

 התוצר לנפש בישראל