"מדוע נתניהו יורד? כי החזון שלו מנוגד להמנון הלאומי"

"הגורמים המכריעים בימין שוב אינם ניצים ביטחוניים או חסידי השוק החופשי, כנתניהו, אלא מתנחלים ופנאטים דתיים-לאומניים מפחידים כמו בנט" ■ "הימין הישראלי מנותק לגמרי מהמציאות של מעמד ישראל בעולם, והשמאל מנותק מהמציאות של הסכנות שנשקפות לישראל משכנותיה"

תומאס פרידמן / צלם: רויטרס
תומאס פרידמן / צלם: רויטרס

למה החלה הפופולריות של רה"מ בנימין נתניהו לרדת אחרי שהכריז על הקדמת הבחירות? תומאס פרידמן, בעל הטור ב"ניו יורק טיימס", סבור שהוא יודע את התשובה: בטורו, שמתפרסם היום (ד'), הוא כותב: "לישראלים יש אמנם ספקות לגבי כוונות הפלסטינים, והאזור שבו הם חיים מפחיד אותם, אך נמאס להם ממנהיג שחוזר ואומר להם - אין מוצא, כולם שונאים אותנו ומה שמצפה לנו מחר הוא יום האתמול.

"במדינה שהמנונה הלאומי הוא 'התקווה', מתחיל נתניהו להצטייר בעיני ישראלים רבים כמי שמסמל את ההיפך מתקווה. הישראלים האלה מבקשים מנהיג בעל תכונותיו של דוד בן גוריון, מנהיג שייבדוק, ויחזור ויבדוק, האם תקווה עודה אפשרית. למנהיג או למפלגה שמבינים זאת יש סיכוי גדול לזכות בבחירות".

בהתקפה יוצאת דופן בחריפותה על הימין בישראל, כותב פרידמן: "הגורמים המכריעים בימין שוב אינם ניצים ביטחוניים או חסידי השוק החופשי, כנתניהו, אלא מתנחלים ופנאטים דתיים-לאומניים מפחידים כמו נפתלי בנט. אם אלה יעמדו בראש הממשלה הבאה ויספחו את הגדה המערבית, הם יובילו את ישראל לפינה אפלה ויגביהו את חומת הניכור בינה לבין אירופה, ארה"ב והיהודים האמריקאים".

"השכונה שבה ממוקמת ישראל מעולם לא היתה הרת סכנות כפי שהיא עתה", מוסיף בעל הטור. "אם גושי המרכז-שמאל והמרכז-ימין רוצים להימנע מגורלה של דרום אפריקה, גורל שהימין הקיצוני מציע למדינה, הם צריכים להקים קואליציה, שתוכל לשכנע את הרוב הדומם בישראל שגושי המרכז מבינים את האיומים האלה ויכולים להקהות את עוקצם. הם צריכים לשכנע את הבוחר שישראל תוכל לסגת בבטחה מרוב הגדה המערבית, בעקבות עסקה שתושג במו"מ או באופן חד-צדדי".

כיצד יוכל המרכז בישראל להתמודד בבחירות המכוננות האלה? פרידמן מקדיש את רוב טורו להצעותיו של עמוס ידלין, ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי ולשעבר ראש אמ"ן. בראיון לבעל הטור טוען ידלין, כי המרכז בישראל צריך לבסס את מצעו על ערכי הליבה של ראש הממשלה הראשון, בן גוריון: "ישראל שמבינה את מגבלות עוצמתה של מדינה קטנה", ושממוקדת אך ורק בבניית "מדינה בעלת רוב יהודי, מדינה דמוקרטית שמעניקה שוויון לכל אזרחיה, מדינה בטוחה אפילו בסביבה מאיימת, מדינה ששיעור הקומה המוסרי שלה יהיה מוערך כפי שהיה בעבר". המשמעות היא, מדינה עם גבולות בטוחים ומוגדרים עם שכניה הפלסטיניים, אומר ידלין.

ידלין חושש, לדבריו, שהימין הישראלי מנותק לגמרי מהמציאות של מעמד ישראל בעולם, ושהשמאל מנותק לגמרי מהמציאות של הסכנות שנשקפות לישראל משכנותיה. הוא מודע לכך שלא יהיה אפשר להגשים את כל שאיפותיו של בן גוריון (ושייתכן שלישראל לא יהיה שותף פלסטיני), אך הוא רוצה שהממשלה הבאה בישראל תנסה בכל זאת - ותנסה שוב ושוב - להגשים את המטרות האלה.

ידלין אומר, כי הוא היה רוצה שהממשלה הבאה בישראל "תקבץ את כל המוחות ובעלי רוח החדשנות" במדינה ותפעיל אותם במאמץ למציאת פתרונות "מחוץ לקופסה" לבעיה כיצד צריכה המדינה להתקדם בבטחה. הוא משרטט שלושה נתיבים שמבוססים על "ווייז", אפליקציית הנהיגה מפיתוח ישראלי: "כמו ב'ווייז', אם נתיב אחד חסום, הנהג יכול למצוא נתיב חלופי לאותו יעד. אנו מציעים: נתיב של מו"מ דו-צדדי; נתיב של יזמת השלום הערבית; והנתיב העצמאי (החלטות ישראליות חד-צדדיות, ר.ד.)".

הדרך המועדפת היא נתיב המו"מ הדו-צדדי עם הפלסטינים להשגת הסכם קבע, אומר ידלין. אם נתיב זה יהיה חסום, כפי שהוכח ב-2013 ו-2014, אז יגיע הזמן לעבור לנתיב השני, שיהיה מבוסס על יזמת השלם הערבית, לאחר תיקונים... אם גם הנתיב הזה יהיה חסום, אנו חייבים לעבור לנתיב החלופי השלישי, נתיב שיבטיח פיתרון בר-קיימא של שתי מדינות. ישראל תציב (כוחות) לאורך גבולותיה כוחות שיבטיחו קיומה של ישראל יהודית ובטוחה".