דעה: המתנה של דיויד גילה לדלק ונובל אנרג'י

אמנם איני אנליסט ואף לא בן אנליסט, אולם מי שקראו שניים מהמאמרים שפרסמתי כאן בחודש האחרון - "חולמים על מיליארדים מלוויתן? סיכוי קלוש", "האם האופטימיות של תשובה בנוגע ללוויתן מופרזת?" - ולקחו אותם בשיקולי ההשקעה שלהם, חסכו לעצמם את מרחץ הדמים במניות שותפויות הגז שהתרחש אתמול. למרות זאת נובל אנרג'י, קבוצת דלק ושותפיהם לפרויקט תמר צריכים לשלוח זר פרחים עם ברכות חמות לדיוויד גילה, בוס הרשות להגבלים עסקיים, שהודיע השבוע על כוונתו לפצל את האחזקות במאגרי תמר ולווייתן.

כמובן שאף אחת משתי השותפות לא תעשה זאת, הם צריכות להעמיד את פני הקורבן ולאיים בתביעות משפטיות, אבל בתנאי שוק האנרגיה הבינלאומי הנוכחיים, וחשוב מכך, בתנאים הגיאופוליטיים של השנים האחרונות במזה"ת, לא היה שום סיכוי שפרוייקט לוויתן יצא לדרך. בעוד מספר חודשים דלק אנרגיה ונובל אנרג'י היו מודיעות על דחיית ההשקעה, הם גם היו מאבדות לכאורה את הזכיון, על המאגר שעליהם לפתח בתוך שלוש שנים. כיום יש לחברות תרוץ לתבוע את מדינת ישראל ופקידיה בגין עיכוב הפרויקט.

זר פרחים נוסף שעל שתי החברות לשלוח לממונה על ההגבלים, הוא בגין העובדה שמר גילה החמיץ את ההזדמנות ההיסטורית לטפל בבעיה היסודית של שוק הגז הטבעי, המחיר הבלתי טבעי של הגז הטבעי לצרכן הישראלי, שהוא הגבוה בעולם בקרב המדינות המפיקות גז טבעי. ברגע המכונן של תעשיית הגז המשיך גילה לקדם את האידיאולוגיה של "תחרות בתחום הגז הטבעי", במקום לקבוע שמדובר במונופול ויש לפקח על המחירים ושאין כאן מקום לתחרות. כעת ספק אם הוא יהיה מסוגל לספק עוד רגע מכונן ודרמטי, להכריז שתמר, מקור הגז הטבעי היחיד לישראל בעשור הקרוב, הוא מונופול ולהטיל פיקוח על מחירי הגז הטבעי.

ביום שבו מר גילה הודיע על שינוי החלטתו, בעיצומו של החורף, צנח מחירו של הגז הטבעי בארה"ב ביותר מ-10 אחוזים לכ-3.1 דולר ל-MMBTU, כמעט מחצית מהמחיר בישראל. העדר ההתייחסות של מר גילה למחיר הגז הטבעי מאפשרת כעת למר תשובה, סוחר יום זריז, לנסות ולמכור את אחזקותיו בתמר, לפי מקורות אחדים, כאילו הכנסות תמר לא יפגעו. כרגע ספק אם יימצא קונה, אבל אם יימצא כזה, יהיה עליו לקחת בחשבון שהמחיר של 6 דולר ל-MMBTU לא יישאר לאורך זמן, שהטלת פיקוח על מחיר הגז הטבעי היא בלתי נמנעת, ומכאן שגם השווי של תמר נמוך הרבה יותר.

מר גילה צריך לחשוב כעת במונחים פרקטיים יותר ופחות אידיאולוגיים: אפשר להשאיר את שני המאגרים בידי אותה קבוצה, אולם להכריז על שניהם כמונופול ולקבוע לגז הטבעי מחיר מירבי של כ-2.5 דולר ובתמורה יש לאפשר להם לדחות את פיתוח לווייתן במספר שנים, דבר שממילא היה מתרחש.

כספי האנרגיה המשחיתים

הפחתת מחיר הגז הטבעי לצרכן תפגע מן הסתם גם בהכנסות המדינה ממסים עליו. אלא שזו רק לטובה. ההכנסות מהמיסוי, אם היו הולכות לקרן העושר או מועברות ישירות לאוצר, היו מקור לשחיתות חסרת תקדים בהיקפה בישראל. עדיף לחלק את ההטבה לכלל אזרחי המדינה באמצעות הורדת מחיר הגז הטבעי, שתשפיע גם על יוקר המחיה. זה יהיה הרבה יותר יעיל, צודק וגם כלכלי.

ויכוח מוטעה

הויכוח על מחירו של הגז הטבעי, כפי שהתפרץ בשבועות האחרונים הוא בעצם מישני בחשיבותו ומסיט את תשומת הלב הציבורית מהעיקר: חשיבותו של הגז הטבעי ככלי גיאו-פוליטי וכמכשיר לפיתוח כלכלי.

השיקולים העיקריים שצריכים להנחות את ישראל בטיפולה בגז הטבעי הם שיקולים בטחוניים-גיאופולטיים (בטחון אנרגטי, יחסי חוץ ובטחון צבאי), כלכליים וחברתיים. להבדיל מהבעיות שעלו בטיפול בריכוזיות במשק, משאבי טבע בכלל וגז טבעי בפרט, הם ברמת חשיבות אחרת, גבוהה יותר, וסיווגם כבעיה של ריכוזיות במשק, גם אם היא מדויקת טכנית, היא טעות קונספטואלית (זה מה שקורה כשהכיסוי של התחום נשאר בידיהם של כתבים כלכליים בלבד, החסרים ידע והשכלה ביחסים בינלאומיים ולהפך).

משאבי טבע בכלל ומשאבי אנרגיה בפרט, מהווים קזוס בלי, בעוד מונופולי הבנקים, ריכוזיות רשתות השיווק ויצרני מזון לעולם לא יגרמו למלחמה. לכן למדינה צריכה להיות שליטה מובהקת, ריבונות, בתחומים של ניהול משאבי טבע רגישים כגז טבעי.

עד כה שליטה כזו לא הושגה. הפיתוח המהיר של תמר היה הישג טכנולוגי, אבל בשנה וחצי האחרונות משק החשמל הישראלי תלוי על בלימה ורמת הבטחון האנרגטי נמוכה מאי פעם. תקלה, מכל סיבה שהיא, באחת מהחוליות בשרשרת אספקת הגז הטבעי למתקני חברת החשמל, תגרום לאיבוד חלק ניכר מיכולת ייצור החשמל.

חשיבות גיאופוליטית מופרזת

גם החשיבות הגיאו פוליטית הרבה שמייחסים לגז הטבעי היא מופרזת. לעת עתה התנאים הגיאופוליטיים במזה"ת הם דווקא אלה שמונעים ייצוא גז בהיקפים משמעותיים מישראל. החשיבות הגיאופוליטית של הגז תוכל לבוא לידי ביטוי רק אחרי שהמחלוקות הפוליטיות והמדיניות בין ישראל לבין שכנותיה ייפתרו.

גם ההנחה שלגז הטבעי, במחירו הגבוה, תרומה כלכלית גבוהה לפיתוח המשק הישראלי היא מופרזת. אמנם נתונים כלכליים מעידים על תרומה גבוהה יחסית, אבל היא מתבססת בעיקר על כך שמחירו של הגז הטבעי הוא גבוה באופן מופרז. תחתכו את מחיר הגז וחתכתם גם את הצמיחה בתל"ג (שלא לדבר על קשיי המחלה ההולנדית שהגז הטבעי מייצר). לעומת זאת הוזלת הגז הטבעי והבאתו במהירות למפעלים ברחבי המדינה, תתרום הרבה יותר לפיתוח הכלכלה הישראלית. גז טבעי זול יהפוך את המשק הישראלי לתחרותי יותר בשווקים הגלובליים ומכאן צפויה תרומה נאה לתל"ג.

דמוקרטיה מערבית או דיקטטורה הידרוקרבונית?

הכנסות ממשאבי אנרגיה הינם הכנסות שקשה לצפותם, כפי שמוכיחה ההתרסקות של מחירי האנרגיה בחודשים האחרונים וכפי שניתן להיווכח היום ברוסיה, בונצואלה, בערב הסעודית ובמדינות נוספות. אלה מדינות שרמת התיעוש והידע המדעי שלהם נמוכה ועומדת ביחס הפוך לרמת השחיתות והדמוקרטיה. במידה וישראל אינה רוצה לדמות לשלטונות האוטוקרטיים והמושחתים המבססים את שלטונם על הידרוקרבונים, כדאי לה גם לרסן את רצונם של היזמים לפתח את לווייתן. בגז הטבעי הישראלי יש פוטנציאל לשיפור הרווחה, לשיפור הפעילות הכלכלית, להגברת הבטחון האנרגטי, אבל זאת רק תוך ניצול מאוזן של המשאבים.

לשם כך דרושה הבנה נכונה ומדיניות חדשה.

לשליחת מייל לכותב: transportbooks@gmail.com