סילבסטר- שנה אזרחית/ צילום: שאטרסטוק
שבוע אחרון לדצמבר - והמסעדות שבות ומדרבנות את לקוחותיהן הפוטנציאליים להזמין מבעוד מועד מקום לאחד הערבים העמוסים ביותר בשנה: ערב השנה האזרחית החדשה, המכונה בארץ משום מה "סילבסטר".
התחושה היא שגם אם חגים לא חסרים על לוח השנה העברי - הישראלים מחפשים הזדמנות לחגוג, וגם מוכנים להוציא על זה לא מעט כסף, בלשון המעטה, עם או בלי בעיות יוקר המחיה התלויות על גבם.
המחיר הממוצע של ארוחה לאדם בסילבסטר, מגלים באתר המסעדות זאפ rest, צפוי להיות 240 שקל לאדם, לא כולל אלכוהול - מרכיב שעלותו רחוקה מלהיות מבוטלת באירועים מעין אלה - כשהמחיר הממוצע לארוחת ערב בתפריט "רגיל" עומד על 120 שקל לאדם. בהשוואה ליום רגיל בשבוע, חל גידול של 450% בכמות הזמנות השולחן וגידול של 345% בכמות הסועדים.
התחושה היא שהישראלים נהנים לאמץ כל חג, בלי קשר לעלויות הנוספות הכרוכות בו - גם אם המחיר מופקע או גבוה מהרגיל: סקירה אקראית של כמה ממחירי התפריטים המיוחדים במסעדות מגלה מחירים הנעים בין 400 ל-600 שקל לארוחה זוגית, כשלעתים מזנק המחיר משעה מסוימת במהלך הערב.
במסעדת מסה היוקרתית, למשל, בה מוגש תפריט מיוחד של השף אביב משה, מגיעים מחירי מנות ראשונות ל-120 שקל (החל מ-32), ומחירי העיקריות לכ-300 שקל (החל מ-140), כך שללא שתייה וקינוחים ישלם זוג סכום הנע בין 350 ל-840 שקל על ארוחה חלקית, לפני כל התוספות מסביב. ובכל זאת, במסעדה מספרים על נהירה לתחומיה ועל נכונות לשלם כל מחיר עבור ההזדמנות והמנות המיוחדות.
המספרים מאששים את תחושת הנהירה, למרות העלות: ב-31 בדצמבר, מוסיפים בזאפ rest, מגיעות המסעדות ל-100% תפוסה בהזמנות. במסעדות של שגב משה, למשל, מדווחים על הזמנות סגורות שבועיים מראש (ובמקרה הזה, על שמירה של רמת המחירים הרגילה, ללא עלות מיוחדת).
על-פי נתוני האתר, בניגוד לשנים קודמות, בהן כ-90% מהמסעדות הציעו תפריטי Fixed Price (מחיר קבוע על ארוחה מלאה) או דרשו התחייבות למינימום הזמנה לסועד - בסילבסטר 2014 רק כ-75% יציעו תפריטים סגורים מראש או התחייבות למינימום הזמנה. כ-25% מהמסעדות ימשיכו להגיש את התפריט הרגיל כשלצידו תפריט ספיישלים מיוחד.
להיות כמו כולם
ומה מוביל אנשים "לאמץ" בחום חגים זרים לכאורה? האם מדובר בחיבור עמוק או בסממן תרבותי הנובע ממקומות אחרים?
"אנשים במציאות הישראלית המאוד מיוחדת מחפשים סיבות למסיבות", מסבירה ד"ר רחל פסטרנק מבית-הספר למדעי ההתנהגות במכללה למינהל. "אנחנו בכל זאת חברה שחיה במתח תקופות רבות במהלך השנה, שלא לדבר על 'צוק איתנים' למיניהם, וזו אחת הדרכים להתמודדות - אסקפיזם, בילוי, תחושת חג. העם צריך את זה.
"אנחנו גם חיים יותר ויותר בעולם הגלובלי, הופכים להיות קוסמופוליטיים - 'אנשי העולם הגדול'. לא רק מטיילים אלא חשופים למה שקורה בעולם ורוצים לנהוג כמותם. אם כל העולם חוגג, למה לא אנחנו?
"אנחנו גם מוצאים דילים ויוצאים לחגוג בחו"ל כחלק מהקהילה הבינלאומית", מדגישה פסטרנק, "חגיגות לא קשורות דווקא בדת. גם אם אנחנו חוגגים חגים כאלה, לרוב זה נעשה תוך התעלמות מהצד הדתי. החילוניות המודרנית חוגגת ככל הבא ליד".
אפילו שמות הקדושים הנוצרים שמודבקות לתאריכים הללו לא מרתיעים לפיכך את הישראלי המצוי, בוודאי לא את ארנקו.
גם ברשתות החברתיות רואה פסטרנק גורם ממריץ לעניין: "אנחנו חוגגים ומפיצים הכול בזמן אמת לכל העולם, לאשתו ולסבתו. אם אנחנו שם אנחנו קיימים, רק צריך תירוץ. זה חלק גדול מהמנועים החברתיים שלנו".
חג שיווקי
עם זאת, מודה פסטרנק, לא ניתן להתעלם מהפן השיווקי המובהק שמכניס לחיינו תאריכים כמו חגיגות הסילבסטר או הוולנטיינ'ס דיי הקרוב, שכבר פיתח סביבו לא מעט מסחור וחגיגות. "מדובר בהחלט בכלי שיווקי", היא אומרת, "שמגביר צריכה ומניע כלכלה. העולם כולו מקדש יותר את הכול ועושה פסטיבלים של מכירות סביב כל פיפס של חג. זה יותר חג שיווקי מדתי, זה בטוח".
הסילבסטר עצמו מאופיין כחג של מסיבות ובילויים, ללא זיקה מיוחדת לקניות - בניגוד לוולנטיינ'ס דיי, שכאמור הפך לחג של התעוררות קניות - כפי שמגדירים בגמא ניהול וסליקה, העוסקת בסליקה מוקדמת של שוברי תשלום בכרטיסי אשראי והמרתם למזומן מיידי לבתי העסק הקמעונאיים.
למעשה, מגלים בגמא, גבר הוולנטיינ'ס על מקבילתו היהודית - ט"ו באב - ובשנתיים האחרונות חלה עלייה בקניות המיוחדות לקראת היום זה (שחל ב-14 בפברואר) ובגובה הקנייה הממוצע בכרטיס אשראי של קניות אלה. בשורה התחתונה, הקניות ליום הזה רבות יותר, ועלותן מעט גבוהה יותר מאלה הנערכות לקראת ט"ו באב.
גם אם המשווקים ישמחו לראות נהירה רבתי לחנויות סביב כל אחד מהתאריכים, נראה כי דווקא הניחוח הבינלאומי עושה את זה לצרכן הישראלי.
