קניות קניון / צלם: פוטוס טו גו
כמו בכל שנה, עם פרסומו, עולה לדיון "דוח העוני" ומצב המשפחה הממוצעת בישראל. והנתונים מפחידים ומטרידים: 80% מהמשפחות "לא גומרות את החודש" (על-פי דוח מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל).
אולם יש סתירה עמוקה בין הנתונים לבין ההתנהגות של הישראלי הממוצע: אם 80% מהמשפחות בישראל "לא גומרות את החודש", המשמעות היא, סביר להניח, שאותם ישראלים הממלאים את נתב"ג (והדיוטי פרי), אילת ומלונות אחרים בחגים ובחודשי הקיץ, ועשרות אלפי הישראלים הממלאים את המסעדות בשבתות, שייכים לאותם 20% ש"כן גומרים את החודש". האמנם?
הבעיה היא שכאשר כלכלנים מודדים את העוני או את האוברדראפט, הם מסתכלים על הכנסות והוצאות, ועושים חשבון פשוט. על-פי דוח טאוב, ההוצאות למשק-בית גדולות ב-1,000 שקל בממוצע מההכנסות. גם כשבודקים מגמות עושים חישוב קר של עלייה בשכר מול עלייה במחירים לאורך שנים, ומוצאים שהשכר הריאלי בישראל ירד.
אבל יש דבר אחד שאיש לא מדבר עליו. אולי כי זה לא מספיק פופוליסטי, ולא כולם אוהבים לשמוע את האמת הזאת ו/או לתת לעובדות לבלבל אותם. אנחנו, לפחות רובנו, פשוט רוצים יותר! והרבה יותר.
הנה ניסוי קטן - נחזור 25 שנה לאחור בזמן. אין לנו ולכל אחד מבני המשפחה מכשיר סלולרי, אין לנו טלוויזיה בכבלים (אלא רק ערוצים 1, 2, ו-10), אין לנו אינטרנט ואייפד בבית. והנה - חסכנו לפחות 500 שקל כל חודש, ובעצם עוד הוצאות גדולות, של אלפי שקלים, על מכשירים סלולריים מהדור הכי מתקדם, שרבים מחדשים כל שנתיים.
ומה עם אחזקת הרכב? כמות כלי הרכב גדלה באופן משמעותי יחסית לאוכלוסייה בעשורים האחרונים, וברור שלרבים מאותם 80% ש"לא גומרים את החודש" יש שני כלי רכב בבית. כעת דמיינו שאתם משתמשים הרבה יותר בתחבורה ציבורית - והנה תגיעו לחיסכון של יותר מ-1,000 שקל בחודש, ופתאום, בממוצע, לא יהיה פער בין ההוצאות להכנסות שלכם?
נכון, תגידו "החשמל והמים התייקרו", אבל אנחנו צורכים גם יותר חשמל ומים בגלל רכישת יותר ויותר מכשירים חשמליים, שבעבר בכלל לא היו.
יש עוד הרבה דוגמאות לשינוי ההתנהגותי בהרגלי הצריכה וברצונות שלנו בשני העשורים האחרונים, שינויים המסבירים כיצד הפער בין ההוצאות להכנסות הולך וגדל. השכר הריאלי אולי ירד, והמחירים עלו, אבל גם רמת החיים שלנו עלתה, ואנו רוצים לקנות ולצרוך יותר ויותר. וכך, מוצרים שפעם לא היו קיימים תופסים היום נתח משמעותי בסל הצריכה שלנו. הצריכה שלנו מתנפחת. אז אם אנחנו צורכים יותר וגם רוצים לחיות יותר, זה עולה כסף. והרבה.
מה שיכול להביא לשינוי ולהעלאת המשפחה הממוצעת על פסי צמיחה הוא שינוי תרבותי וחברתי, חינוך פיננסי ראוי מגיל הגן ורגולציה נקודתית שתגביל ותווסת את ההוצאות בחיינו, כמו הגבלת מסגרות האשראי בבנקים.
אבל עד שזה יקרה, רוב הישראלים ימשיכו "לא לגמור את החודש".
■ הכותב הוא סגן הדיקן של בית-הספר למינהל עסקים, המסלול האקדמי המכללה למינהל.