הישראלי הטיפוסי משוכנע שהוא צרכן מתוחכם וערני. אנחנו מתמקחים על כל שקל, קונים ב"סיילים", מורידים קופונים מהאינטרנט, ומשווים את המחירים של מוצרים ב"זאפ". וואו, אפילו את יצרני הקוטג' הצלחנו להוריד בשני שקלים!
אבל כאשר מגיעים להתמודדות עם עושק הצרכנים הרציני והכבד ביותר - זה שמתבצע על-ידי הממשלה עצמה ועל-ידי בני חסותה הממוסדים ועתירי ההשפעה - כל אחד מאיתנו מרוויח בכבוד את הזכות לשאת על גבו את הסטיקר "פראייר".
ניקח למשל את נושא מחירי הדלק, שהוא אחד מתחומי העושק הוותיקים והפוריים ביותר. בחודשים האחרונים נרשמה בעולם צניחה דרמטית במחירי הנפט, עם ירידה מתמשכת בקצב חודשי דו-ספרתי. תיאורטית, זו אמורה להיות בשורה מצוינת לצרכן הקטן. אבל בניגוד למה שקורה בעת עליית מחירי הנפט, כל הגורמים בשרשרת המחירים הישראלית - מהממשלה ומטה - לא ממהרים כיום לשום מקום. ויש לכך סיבה טובה: כל עיכוב בתרגום של ירידת מחירי הנפט למחירים לצרכן, אפילו ברמה של ימים ושבועות, מכניס רווחי עתק לקופתם.
דוגמה מיידית ובולטת אפשר למצוא בהכנסות המדינה ממיסוי על דלק, שיסתכמו השנה בכ-17 מיליארד שקל, לפני מע"מ. לצורך עדכון מחיר הדלק לצרכן, מפעיל האוצר מנגנון עתיק יומין, שמתבסס על שקלול מחיר הנפט בשוק העולמי פעם בחודש, ולא בצורה שוטפת.
כאשר התנודות במחיר הנפט בעולם הן קטנות, אין יותר מדי משמעות לעיכוב של חודש. אבל כאשר מדובר בירידה בקצב של אחוזים רבים בשבוע, כפי שאירע בחודשים האחרונים, הממשלה, ספקי הדלקים ויצרני האנרגיה שתחת חסותה, דוגמת חברת החשמל, נהנים מרווחי ארביטראז' מרשימים מאוד על-חשבון הצרכן. מי שלא מאמין מוזמן לרדת לסעיף "הכנסות ממיסוי דלק" בדוח הכנסות המדינה ממסים לחודש נובמבר 2014. בחודש הזה לבדו זינקו הכנסות המדינה ממס דלק בשיעור ריאלי של 11.1%, תוספת של 163 מיליון שקל וכמעט 2 מיליארד שקל בחישוב שנתי.
אמנם בעל הרכב הישראלי זכה בסופו של דבר "ליהנות" מירידת מחירי הדלק לסביבות 6.3 שקלים לליטר, אבל זה לא כלום לעומת מה שקורה בימים אלה בשווקים משוכללים, שבהם הממשלה לא מבצעת מניפולציות במחירי הבנזין. אנחנו לא מדברים על ארצות-הברית, שבה המחיר הממוצע ירד אל מתחת ל-2 דולרים לגלון, משהו כמו 2 שקלים לליטר, אלא אפילו על שווקים יקרים מסורתית, כמו בריטניה וגרמניה, שבהם סופרמרקטים ורשתות מוזלות דוחפים כיום את המחירים לכיוון ה-5.4 שקלים לליטר ומטה.
ואם הגברת כהן מחדרה תגיד "מילא, זו הבעיה של בעלי הרכב", נסביר לה שהקומבינה היא הרבה יותר רחבה ובסיסית. במשך שנים, עם כל עלייה שנרשמה במחירי הנפט, שכנעו אותנו התעשיינים כי עלויות המוצרים והשירותים הבסיסיים ביותר בישראל מושפעות בצורה קריטית ממחירי האנרגיה. בספטמבר 2012, למשל, כאשר נרשמה עלייה של כמה אחוזים במחיר הדלק, התבשרנו כי "מיד אחרי תקופת החגים הקרובה תירשם עלייה משמעותית במחירי המזון". איגוד התעשיינים מסר אז, כי "עליית מחירי הדלק משפיעה על תעשייני המזון באופן ניכר, וגורמת לעלויות שלהם לעלות פעמיים - בשל עלויות הייצור עצמן ובשל תהליך השינוע של הסחורות שהפך ליקר יותר עבור תעשיית המזון, שעלות האנרגיה מכלל ההוצאות שלה הוא 10%". פשוט נוגע ללב.
אבל מה קורה עכשיו, כאשר מחירי הדלק ירדו בכמעט 40% בארבעה חודשים? האם המשוואה פועלת באותו מרץ, אם בכלל, גם בכיוון ההפוך? האם ראינו הורדה משמעותית במחירי המזון, הוזלה בשאר המצרכים הבסיסיים? האם ראינו צניחה במחירי החשמל בעונת החורף הקרה? האם נראה הוזלות דרמטיות בקרוב? אתם לא באמת מחכים לתשובה.