היועמ"ש והלוחם

אסור לכבול ידי הלוחמים בגזירות שציבור לוחם אינו יכול לעמוד בהן

יהודה וינשטיין / צילום: איל יצהר
יהודה וינשטיין / צילום: איל יצהר

היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, אישר את השימוש ב"נוהל חניבעל" למקרה של חטיפת אדם על-ידי טרוריסטים, בנימוק שהנוהל "משקף איזון ראוי בין השיקולים השונים".

הנוהל כולל את האפשרות שניסיון חילוץ עלול להסתיים בהריגתו של החטוף. היועץ המשפטי, במכתב תשובה לאגודה לזכויות האזרח, אינו מסתייג מכך - ובצדק רב. בלחימה נגד טרוריסטים ונגד חוטפים בכלל קשה מאוד להימנע מאפשרות זו. אבל, היועץ הוסיף גם "אבל".

מות החטוף

וינשטיין מוסיף: "נוהל חניבעל אוסר באופן מוחלט ביצוע ירי שמטרתו המוגדרת היא מות החטוף". אמירה זו היא מוקש לרגלי לוחמים המשתתפים בחילוץ חטוף. זה מסוג ההוראות שנראות ונשמעות טוב בלשכות ודיונים, אבל בשדה הקרב הן רק מבלבלות את היוצרות.

יותר מכך: הן חושפות את הלוחמים לתביעות וצרות על לא עוול בכפם. מבצע חילוץ הוא אירוע די מבולבל של יריות וצעקות והחלטות של עשירית שנייה. מה אמור לעשות הלוחם? אם כדור מנשקו יהרוג את החטוף, הוא יעמוד במצב שבו ייאלץ להוכיח שלא זו הייתה מטרתו. כך עלול החייל והקצין למצוא את עצמו עובר משדה הקרב המלחמתי לשדה הקרב המשפטי.

זה לא הוגן. אפילו לא מוסרי.

כבר אמרו, וחזרו ואמרו, במלחמה כמו במלחמה. ואם כך, הרי ודאי שבטרור כמו בטרור. אי-אפשר לנהל לחימה מלשכת היועץ או אולם בית המשפט. אם אנחנו שולחים לוחמים לשדה הקרב, אסור לכבול את ידיהם ומחשבותיהם בכל מיני גזירות שציבור לוחם אינו יכול לעמוד בהן.

חזקה על הלוחמים שלא יהרגו את החטוף בכוונה, ואין צורך והצדקה לחשוד בהם שינהגו אחרת.

לחימה נטו

היועץ מתייחס גם לטענות של ירי מופרז שגרם למות אזרחים רבים בעזה. "עיקרון ההבחנה", הוא קובע, "מחייב את כוחות צה"ל להבחין בין מטרות צבאיות לאובייקטים אזרחיים; ועיקרון המידתיות מחייב לוודא שהנזק הנגרם לאזרחים אינו מופרז ביחס לצורך הצבאי".

ברור? כן, בהחלט. האם זה יכול להיות ברור גם בשדה הקרב? בהחלט לא. ובכלל, הייתי רוצה שלוחמים שלנו יעסקו בלחימה נטו, ולא יצטרכו להעסיק עצמם בעת קרב בחשיבה על כללים ונוסחאות.

האחד שכבר נשפט ונענש

מתוך החשודים הרבים בפרשת ישראל ביתנו, יש אחד שכבר הואשם, נשפט ונענש. חטאו היה שעודד את המשטרה להמשיך לחקור. על כך, על שלא ניצל את מעמדו כשר לביטחון פנים כדי להגן על אנשי מפלגתו החשודים, על כך גזר ליברמן על יצחק אהרונוביץ' גלות פוליטית. החשודים בשחיתות עדיין ממתינים.

בתור בלי שרה

באמת היה מוזר לראות את נתניהו עומד בתור לאוטובוס בפריז. זה העונש שלו על שלא לקח אתו את שרה. אצלה זה לא היה קורה.