אילנה דיין / צילום: דור מלכה
"עובדה", יום שני 21:00, ערוץ 2 קשת
זוכרים את הקטע שבו קונה מרלון ברנדו בתפקיד דון קורליאונה את תמיכתו של חבר הקונגרס? במפגש הראשון ביניהם מתנשא הפוליטיקאי על העבריין ולא בוחל גם בהערות גזעניות. אלא שאז הוא מתעורר ליד זונה חסרת רוח חיים ומבין שהיחיד שיכול להציל אותו הוא הדון.
ובכן, לפי התחקיר הזה של עמרי אסנהיים וצוות "עובדה", הרי שהקשר בין פוליטיקאים לעבריינים בישראל הוא לא פחות הדוק (אם כי במקרה דנן העבריינים הם אלה שנאלצו להסתייע בפוליטיקאי הבכיר).
צפיתי בחלק הראשון של התחקיר, זה שישודר הערב - ומבחינתי הוא התנהל בשני מישורים. הראשון, הישיר, הוא זה שבו אנחנו חוזרים לעוד קצת סיפורי כרם מפי אושרי וגומאדי - מימי החאפלות והרצח הכפול ועד לימינו. הסיפור מרתק ובהחלט נחשפים בו כמה פרטים חדשים, אבל בגדול, זה הסיפור שהכרנו כולנו, כולל הקשרים של השניים לכמה גורמים בצמרת הביטחונית-פוליטית.
הסיפור השני הוא הנסתר מן העין. הוא גורם לך להביט בהם בשנות ה-70 של המאה הקודמת - ולחשוב עלינו בשנות העשרה של הנוכחית. מה אנחנו יודעים על הקשרים בין עולם הפשע והרשע למערכת הפוליטית? האם יש פוליטיקאים בכירים שנהנים, למשל, משירותי מין חופשיים בחסות העבריינים? מה הם נדרשים לעשות בתמורה לכך, האם השתנו הזמנים ובעידן שבו כל קבלן קולות יכול לקנות לעצמו שר בממשלה עתידית, הפשע המאורגן הוא לא פחות (ואולי אף יותר) מאורגן ממערכות השלטון?
הדברים האלה אינם חלק מהסרט הערב על "כנופיית הכרם", אבל אם המחשבות האלה עלו בי תוך כדי צפייה, כנראה שהתחקיר הצליח אף למעלה מהמשוער.
* ציון: 9
הביטחוניסט
"אבא אמריקאי", ימים ראשון עד חמישי (החל מהערב) 23:30, ערוץ הוט 3
עוד יצירה פרועה של סת' מק'פארלן ברוך הכישרון ("איש משפחה"), שמרבה לעסוק בתפקידו של אב המשפחה בעידן של גבריות משתנה. אם ב"איש משפחה" נלקחים הדברים פנימה, אל מערכת היחסים בתוך המשפחה הלא מתפקדת, כאן המשפחה מוליכה את העלילה גם החוצה, אל סוגיות ביטחוניות חשובות (או כאלה שנראות חשובות בעיני האב).
סטאן הוא למעשה הבטחוניסט, השמרן, הרפובליקני, המסורתי שבעיניו כל מי שאינו הוא או משפחתו הפטריוטית חשוד אוטומטית בטרור.
הטלוויזיה האמריקאית מרבה לצחוק על השמרנים - מדמויות כמו ג'ק דונגי (אלק בולדווין) ב"30 רוק" של טינה פיי ועד למונפשים של מק'פארלן. אצלנו יש בעיקר זיכרונות מהימים של "כן מה?" (עם גידי גוב).
העובדה שעכשיו אתם מקמטים את המצב במבוכה ומנסים להיזכר, היא העדות הטובה ביותר למצבה של הסאטירה הליברלית העברית.
* ציון: 9