מכה קשה לרשויות המקומיות: בפסק דין תקדימי קבע אתמול (ג') בית המשפט המחוזי בתל-אביב כי יבוטלו חיובי ארנונה שהטילו 40 רשויות מקומיות על חברות הגז עבור צוברי גז שהטמינו מתחת לפני הקרקע ומשמשים לאספקת גז לדיירי בתים משותפים.
בפסיקתו קיבל בית המשפט את העתירות שהגישו אמישראגז ודור-אלון תעשיות גז, שיוצגו בידי עורכי הדין אלכס כץ ומוטי איצקוביץ ממשרד כץ-גבע-איצקוביץ (KGI).
בשנים 2006-2008 הוגשו 40 עתירות מינהליות על-ידי חברות גז נגד רשויות מקומיות בשל דרישות חיוב הארנונה על צוברי הגז, ועתירות אלה אוחדו לתיק אחד. פסק הדין מתייחס לרשויות כגון רחובות, אשקלון, נתניה, כפר-סבא, בני-ברק, בת-ים, הרצליה, מודיעין, אשקלון, שדרות, אילת, קריית שמונה ועוד.
לצורך חיוב הארנונה סווגו שטחי הצוברים שהטמינו חברות הגז כ"קרקע תפוסה", אך חברות הגז טענו כי אמנם הן בעלות הצוברים, אולם הן לא עושות שימוש בקרקע, כיוון שהצוברים מושאלים לצרכן, והוא הנהנה מהם והמשתמש הבלעדי בהם. הראיה לכך היא שהצרכן גם אחראי לשלמותם של הצוברים ולהחזרתם ללא פגמים עם סיום החוזה.
החברות טענו גם כי מדובר בשטחי קרקע קטנים יחסית, ודיירי הבית המשותף התירו לחברות הגז להטמין בשטחם את הצוברים, בדיוק כפי שהתירו לספקים אחרים להציב בשטחם דודי מים ושמש, מערכות חשמל, מעליות וכדומה, כך שאין כאן כל החזקה בנכס מצד חברות הגז.
העיריות טענו מנגד כי חברות הגז הן המחזיקות והמשתמשות בשטחי הקרקע שבהם טמונים הצוברים, והן מפיקות תועלת כלכלית מהשטח. מבחינתן הראיה לכך היא שאף גורם אחר לא יכול לעשות שימוש באותם שטחים באופן חופשי, כמו נטיעת עצים וכדומה.
סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, השופט ד"ר עודד מודריק, בחן אם הנכסים שבהם מוטמנים צוברי הגז הם בני חיוב בארנונה בסיווג "קרקע תפוסה", והחליט לקבל את העתירה של חברות הגז.
"השימוש של חברות הגז בקרקע מסתכם בהטמנה ראשונית של הצוברים בה. לאחר מכן החברות אינן עושות שימוש בקרקע. הטמנת הצוברים בקרקע גם אינה מונעת שימוש אחר בה. בין אם הצוברים מוטמנים בחצר של בית משותף, ובין אם הם מוטמנים בשטח ציבורי, ניתן לעשות שימוש בקרקע לרווחת התושבים (גינת נוי, מגרש חניה ועוד). הרשויות לא הוכיחו שלא ניתן לעשות בקרקע כל שימוש, וחובת ההוכחה בעניין זה עליהן", קבע מודריק.
לדברי עו"ד אלכס כץ, מדובר במיליוני שקלים שכל אחת מחברות הגז תוכל לחסוך בכל שנה. באשר לרשויות הנתבעות, מדובר בכ-100 מיליון שקל בשנה.
"מדובר בדרישות שנועדו להעשיר את הרשויות המקומיות ללא הצדקה, ואם החיוב היה מאושר, הוא היה משפיע על מחירי הגז", אמר עו"ד כץ.